סטלה סקופאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטלה סקופאל
Stella Skopal
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 ביולי 1904
זאגרב, ממלכת קרואטיה-סלבוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 1992 (בגיל 88) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מירוגוי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטלה סקופאלקרואטית: Stella Skopal;‏ 18 ביולי 190424 בדצמבר 1992) הייתה פסלת יהודייה קרואטית.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקופאל נולדה בזאגרב ב-18 ביולי 1904. מ-1924 עד 1928, למדה באקדמיה המלכותית לאמנויות ומלאכה בזאגרב. בשנת 1929 התחנכה סקופאל גם בווינה, ומשנת 1933 עד 1934 בבית ספר פרטי של הרטה בוקר.

סקופאל הציגה בתערוכה לראשונה בשנת 1927, עם הפסל הקרמי של זוג מאוהב שעוצב על פי קווי האמנות בהדרכתו של פרופסור הינקו ג'ון המורה שלה באקדמיה. בין השנים 1927–1939 ייצרה עם למעלה מעשרים קמינים מפוסלים שהוכנו עבור המשפחות היהודיות מהמעמד העליון בזאגרב. בין המשמעותיים ביותר היו אלה המתארים דמויות נשים דמויות וירטואוזיות בריקוד, בדירת משפחת בלוהווייס ברחוב דומאג'ייבה 2 בעיר זאגרב.

בשנת 1938, סקופאל יצרה לראשונה בקרואטיה תכשיטי קרמיקה. בתחילת 1940 עד אמצע 1950 יצרה מספר שולחנות קרמיקה שרק מעטים מהם נשמרו עד היום. בין השנים 1951–1956 עבדה על בקבוקי הקרמיקה, בין היתר עבור חברת "Maraska dd" המייצרת ליקרים ומשקאות חריפים. על כך היא קיבלה מספר שבחים, בארצה ומחוצה לה. החלק הגדול ביותר של היצירה האמנותית שלה הוא פריטי קרמיקה לשימוש יומיומי כגון: קערות, צנצנות, אגרטלים, מנורות, פמוטים ואחרים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, כיהודייה, הוצבה סקופאל במפעל הקרמיקה "גביאנלי" בטרוויזו, איטליה. לאחר כניעת איטליה הצטרפה סקופאל לצבא השחרור העממי של יוגוסלביה. עם הפרטיזנים, עבדה בעיר בארי בבית חולים צבאי ובהמשך בייצור קרמיקה. לאחר המלחמה, בין השנים 1945–1965, עבדה סקופאל כפרופסור בבית הספר לאמנות שימושית בזאגרב.[2]

יצירות רבות של סטלה סקופאל נעלמו ללא עקבות במהלך חייה, בעוד שאחרות מוחזקות במוזיאון לאומנויות ומלאכה, בתיאטרון הלאומי של קרואטיה ובמוזיאון להיסטוריה של קרואטיה בזאגרב, בקהילה היהודית בזאגרב, בגלריה לאמנות בספליט ואוספים פרטיים.

סקופאל נפטרה ב-24 בדצמבר 1992 ונקברה בבית הקברות מירוגוי.

כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 קיבלה סקופאל את פרס ולדימיר נאזור על מפעל החיים.[3][4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תבנית:Harvtxt
  2. ^ תבנית:Harvtxt
  3. ^ "Marina Baričević: Stella Skopal" (בקרואטית). Hrvatska udruga likovnih umjetnika primijenjenih umjetnosti.
  4. ^ "Dobitnici "Nagrade Vladimir Nazor" od 1959. do 2005" (בקרואטית). Ministry of Culture.