סיד פינץ'
סיד פינץ' (באנגלית: Sidd Finch) הוא שחקן בייסבול בדיוני, נושא מתיחת אחד באפריל נודעת, שפורסמה במאמר "המקרה המוזר של סיד פינץ'" (The Curious Case of Sidd Finch), שחיבר ג'ורג' פלימפטון, ופורסם בגיליון 1 באפריל 1985 של "ספורטס אילוסטרייטד". על פי פלימפטון, פינץ' גדל בבית יתומים אנגלי, למד יוגה בטיבט, ויכול היה לזרוק כדור מהיר במהירות של 270 קמ"ש.
המתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1985 שם לב מארק מולבוי, העורך האחראי של "ספורטס אילוסטרייטד", כי תאריכו של אחד מהגיליונות עם כתבת השער יוצא ב-1 באפריל. בשל כך ביקש מכתבו ג'ורג' פלימפטון, לחבר כתבה על בדיחות אחד באפריל בספורט. כאשר פלימפטון גילה כי אינו מצליח למצוא מספיק דוגמאות לחיבור מאמר שלם, מולבוי נתן לפלימפטון הרשאה ליצור מתיחה משלו.
פלימפטון דיווחו כי היידן סידהרתא[1] "סיד" פינץ' היה מגיש בייסבול רוקי שהתאמן עם ניו יורק מטס. הוא גם לבש רק נעל אחת — מגף כבד — כאשר הגיש. פינץ', אשר מעולם לא שיחק בייסבול בעבר, ניסה להחליט בין קריירת ספורט לקריירה של נגינה על קרן יער. מה שהיה מדהים לגביו היא יכולתו לזרוק את כדור הבייסבול במהירות של 270 קילומטרים לשעה, הרבה מעל השיא המוכר עד אז, של 167 קמ"ש "בלבד", עם דיוק מרבי, ללא צורך להתחמם. דו"ח אנשי המטס העניק לפינץ' "9" על מהירות ושליטה בכדור מהיר; "8" הוא הציון הגבוה ביותר בסקאלה המשמשת בדירוג.
על פי פלימפטון, פינץ' גדל בבית יתומים אנגלי, ואומץ על ידי ארכאולוג שנהרג מאוחר יותר בהתרסקות מטוס בנפאל. לאחר תקופה קצרה של לימוד באוניברסיטת הרווארד, הוא נסע לטיבט ללמוד "שליטה בגוף ובנפש באמצעות יוגה" תחת "המשורר-קדוש הגדול לאמה מילרספה", שממנו למד את יכולות זריקת כדור הבייסבול המרשימות שלו.[2][3] פינץ' החליט לא להמשיך את קריירת הבייסבול, במקום זאת העדיף "לנגן על קרן או לשחק גולף או משהו".
הסיפור לווה בתמונות של פינץ', כולל תמונה של לני דיקסטרה בצעירותו ותמונה נוספת של פינץ' מדבר עם מאמן ההגשה האמיתי של המטס, מל סטוטלמאייר. המטס שיתפו פעולה עם המתיחה, ואפילו סיפקו מדים ומספר לפינץ'.
צלם "ספורטס אילוסטרייטד" ליין סטיוארט גייס את החבר שלו, ג'ו ברטון, שהיה מורה לאמנות בבית ספר תיכון באוק פארק שבאילינוי, כדי לתאר את פינץ' (בדרך כלל נמנע מלהפנות את פניו אל העדשה). גובהו של ברטון 1.93 מטר, ומידתו בנעל 14 (בישראל 48.5).[4]
הסופר ג'ונתן די, שעבד בתור עוזרו של פלימפטון באותה תקופה, תיאר פלימפטון בזמן כתיבת המאמר (בתרגום חופשי מאנגלית), "שבר כלי". "כלום, הוא ידע", כתב די שנים מאוחר יותר, "אינו נתפס כתפל יותר מאשר בדיחה גרועה. מרוב שהוא חרד מכך, בפעם היחידה בחמש השנים שלי כעובד שלו, הוא ביקש ממני לבוא לעבוד בשבת. אני עדיין זוכר את התדהמה הנאיבית שלי למראהו של סופר מצליח ומוכר בעולם באמת מתייסר ביחס לשאלה האם משהו שהוא כתב היה מספיק טוב, מספיק מצחיק, אמין מספיק, או שמא כל העניין יגרום לו להיראות כמו השמוק הלאומי".[5] די גם דיבר על חלקו במתיחה בקטעים שנחתכו בעריכה מתוך הסרט הדוקומנטרי "Plimpton! Starring George Plimpton as Himself".[6]
תגובה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור פורסם בסוף מרץ 1985.[7] אוהדי המטס שמחו על הצלחתם למצוא שחקן מסוג זה, והציפו את "ספורטס אילוסטרייטד" עם בקשות לקבלת מידע נוסף על הנושא. עורך הספורט של אחד מעיתוני ניו יורק התלונן בפני ג'יי הורביץ, מנהל יחסי הציבור של המטס, על שאיפשר ל"ספורטס אילוסטרייטד" להשיג סקופ שכזה. שני מנג'רים קראו לנציב ליגת הבייסבול, פיטר אוברות' (Ueberroth), לשאול כיצד יוכלו חובטיהם להתמודד עם פינץ' בבטחה. בינתיים, "סיינט פיטרסברג טיימס" שלח עיתונאי למצוא את פינץ', ומארח בתוכנית רדיו טען שהוא ראה את פינץ' מגיש את כדור הבייסבול.[8]
המטס נתנו לפינץ' ארונית בין ג'ורג' פוסטר ודריל סטרואוברי.[9] שלוש הרשתות הגדולות, CBS,י NBC, ו-ABC, ועיתונים מקומיים מסיינט פיטרסברג שבפלורידה שלחו עיתונאים לאצטדיון אל לאנג עבור מסיבת עיתונאים שנושאה היה פינץ'. במסיבת עיתונאים ב-2 באפריל הודיע ברטון, שייצג את דמותו של פינץ' בתמונות שפורסמו, על פרישה ממשחק הבייסבול.[10]
בתת-הכותרת של הכתבה נכתב: "הוא פיצ'ר, בחלקו יוגי ובחלקו מתבודד. בחירתו של סיד, המשוחרר באופן מרשים מאורח החיים השופע שלנו, על יוגה - ועל עתידו בבייסבול". האותיות הפותחות את המילים שבכותרת זו מרכיבים את המשפט האנגלי "Happy April Fools' Day – a(h) fib" ("אחד באפריל שמח – פרפור עליות"). למרות הרמז הברור והממד האבסורדי של תוכן המאמר, אנשים רבים האמינו כי פינץ' הוא אדם אמיתי. המגזין הדפיס מאמר קטן בהרבה בגיליון אפריל הבא, שהודיע על פרישתו של פינץ'. לאחר מכן הוא הודיע שמדובר מתיחה ב-15 באפריל.
בעקבות המתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלימפטון האריך בסופו של דבר את הכתבה לכדי ספר, שפורסם בשנת 1987. הספר עסק ב"חזרתו קצרת-הזמן של פיץ' לבייסבול",[11] ובו סיפורם של סדהורו אוהו ושל סטיב דלווסקי, כמו גם של חברתו של פינץ', גורמים לפינץ' להתמקד בבייסבול, והוא מתחיל לשחק עבור המטס ב-MLB.
באפריל 2015, הוציאה ESPN סרט תיעודי בסדרת 30 for 30 Shorts שלה על תופעת סיד פינץ', בתור בדיחת אחד באפריל עבור הדור שלא הכיר את המתיחה המקורית.
ב-26 באוגוסט 2015, העניקה קבוצת ברוקלין סייקלונס לאוהדיה בובה בדמותו של פינץ', לרגל יובל השלושים למתיחה המקורית. ג'ורג' פלימפטון כבר נפטר כשנערך משחק המחווה, אז בנו, טיילור, הוא שהגיש את הכדור הראשון במשחק. ג'ו ברטון הגיע למשחק, וחתם על כמה מהבובות. הבובות הציגו את פינץ' במדי הסייקלונס, כשבידיו קרן יער ורגל אחת שלו חשופה. הסייקלונס לא היו קיימים בשנת 1985; מנהל קבוצה הסביר בראיון במהלך שידור הרדיו של המשחק כי שימוש בשם של קבוצת MLB ולוגו היה הרבה יותר יקר.
-
ג'ו ברטון חותם על בובות של סיד פינץ' במשחק של הסייקלונס.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Plimpton, George (2004). The Curious Case of Sidd Finch. New York, NY: Four Walls Eight Windows. ISBN 1-56858-296-X.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Curious Case of Sidd Finch by George Plimpton
- סיד פינץ' באתר "מוזיאון המתיחות" (museum of hoaxes)
- מנחם לס, ספורו המוזר והחריג של סיד פינץ', באתר HOOPS, 01 באפריל 2014
- נמרוד עופרן, עבודה בעיניים: 31 שנה לאחת ממתיחות הספורט הגדולות אי פעם, באתר וואלה!, 29 במרץ 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Anchorage Daily News". 25 בינואר 2013. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2013 – via Google News Archive Search.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Best Pranks". Spartanburg Herald-Journal. Google News. 1 באפריל 2006. p. A8. נבדק ב-14 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Which Fictional Baseball Pitcher Could Help Red Sox Most?". NESN.com Nation. 22 באפריל 2012. נבדק ב-22 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Does the real 'Sidd Finch' throw 168 mph?". ChicagoTribune.com. 31 במרץ 2011. נבדק ב-22 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lost & Found: Jonathan Dee". Tin House. 19 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-2 במרץ 2014. נבדק ב-11 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Plimpton's Famous April Fool's Joke in Sport Illustrated | American Masters". PBS. 2014-03-31. נבדק ב-2014-04-12.
- ^ Walker, Ben (27 במרץ 1985). "SI's Sidd Finch Story: Happy April Fools' Day". Schenectady Gazette. Google News. נבדק ב-14 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Schwarz, Alan (1 באפריל 2005). "An Old Baseball April Fools' Hoax". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Miller, Glenn (2 באפריל 1985). "Mets' Sidd Finch retires, a legend before his time". The Evening Independent. Google News. נבדק ב-14 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Harris, John D. (2 באפריל 1985). "Sidd Finch leaves baseball, a legend before his first pitch". St. Petersburg Times. Google News. p. 1C. נבדק ב-14 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Sidd Finch lives". Pittsburgh Post-Gazette. Google News. 5 ביוני 1985. נבדק ב-14 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה)