גאוטמה הבודהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גאוטמה בודהה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "בודהה" מפנה לכאן. לערך העוסק במושג כללי בבודהיזם, ראו בודהה (מושג).
גאוטמה הבודהה
Buddha in Sarnath Museum (Dhammajak Mutra).jpg
לידה 563 לפנה"ס
לומביני, ממלכת שאקיה (אנ')
פטירה 483 לפנה"ס (בגיל 80 בערך)
הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסל בודהה מאזור גנדהרה בפקיסטן, המאה ה-1 לספירה

סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה (סנסקריט: सिद्धार्थ गौतम, תעתיק מדויק: סידּהָארטְהַה גַאוּטַמָה; בפאלי: शिद्धत्थ गोतम, סִידְּהַתַּה גוֹטַמַה), שָׁאקְיַמוּנִי (סנסקריט: शाक्यमुनि, "החכם בן שבט השאקיה"), הידוע כבּוּדְּהָה (סנסקריט: बुद्ध, "זה שהתעורר"), היה מנהיג רוחני ששאף לעזור לאנשים להשתחרר מסִבלם על ידי לימוד הדהרמה (הדרך המתומנת הנאצלת). לימים קם זרם הבודהיזם, שהתבסס על עקרונות הדהרמה שלימד. הבודהיסטים מחשיבים אותו לבודהה העליון בזמננו. מועד לידתו ומותו אינם ודאיים; מרבית ההיסטוריונים מעריכים כי הוא חי בין 563 לפנה"ס עד 483 לפנה"ס, אולם יש הטוענים כי הוא חי מאה שנים מאוחר יותר, כלומר מת בשנת 380 לפנה"ס לערך[1]. כיום נחגג יום הולדתו של בודהה ("וסאק") ברוב המדינות הבודהיסטיות ביום הירח המלא הראשון של האביב. על פי המסורת תאריך זה מציין גם את היום בו הגיע הבודהה להתעוררות, והיום בו עזב את גופו.

גאוטמה הוא הדמות המרכזית בבודהיזם. תיאורי חייו, דיונים שניהל והחוקים הנזיריים שקבע סוכמו לאחר מותו ונלמדו בעל פה על ידי הסנגהה, וכך הועברו לאורך הדורות בין תלמידיו. אוסף הדיונים המיוחסים לגאוטמה הועלו לכתב רק כ-400 שנים לאחר מותו. "בודהה" הוא כינויו מהרגע שזכה להתעוררות מלאה. המסורות על חיי הבודהיסטווה ועל תקופת חייו כבודהה מגוונות, ולעיתים אינן זהות. מבחינה ספרותית אפשר לראות במסורות האלה סוג של הגיוגרפיה (סיפורי קדושים), ולאו דווקא תיעוד היסטורי. התיאור שלהלן מבוסס על קוים כלליים המקובלים על רוב המסורות הבודהיסטיות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, הוא היה בנם של סוּדְּהוֹדַנהַ (Śuddhodana), מלך שבט השאקיה, ואשתו מאיה (בפאלי מָאיאַדֶוִוי Māyādevī). הם חיו בעיירה לוּמְבִּיניִ, הסמוכה לעיר קאפילאוואסטו ששכנה באזור שהיום הוא דרום נפאל.

על פי האגדה, חלמה אמו בעת או קודם שהרתה אותו, על פיל לבן החודר לגופה. בנוסף, קיימות כמה מסורות על תקופת לידתו, שהמשותף לכולן היא נבואה שלימים הוא עתיד מלך גדול, או לחלופין מורה רוחני מפורסם. נבואה זו גרמה לאביו ששאף שבנו יגדל כמלך, לעשות כל שביכולתו על מנת להרחיק את הילד מעיסוק ברוחניות. לשם כך, הוא ניסה למנוע מבנו כל היחשפות לסבל.

שנות חייו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב מעמדה של המשפחה, הצליח האב במשימתו במשך 29 שנים, בהן הנסיך הצעיר נהנה מחיים נוחים, ולא ידע אלא עונג. הוא ציווה שלא להוציא את הילד מהארמון, על מנת שלא ייחשף לסבל שבחוץ. וכן ציווה בתוך הארמון לכל אלו שהיו בקשר כל שהוא עם בנו, למנוע ממנו כל היחשפות לצער ולסבל, ולספק כל צורך שיהיה לנסיך צורך או רצון בו.

בגיל 16, נישא גאוטמה לנסיכה היפה יַשוּדְהַרָא (Yaśodharā) אשר ילדה לו בן בשם רַהוּלַה (rāhula).

בגיל 29, עלה בו לראשונה הרצון לראות את הנעשה מחוץ לארמון, והוא התחיל לטייל מעט מחוץ לארמון. כאשר אביו שמע על כך, הוא ציווה לסלק מדרכו כל צורה של סבל. למרות מאמציו, בשלושה ימים רצופים בהם הבן יצא מהארמון, הוא נחשף לראשונה בחייו לסבל. ביום הראשון הוא ראה אדם זקן, ביום השני ראה אדם חולה מאוד וביום השלישי ראה אדם מת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וארעיות הכול. כך נתקל לראשונה בחייו במציאות הסבל.[2][3] הוא לא מצא רעיון כלשהו, שעליו יוכל להסתמך במחשבותיו. תהילה, שמחה, רכוש – הכול יחלוף. מבחוץ, כמו גם מבפנים, ראה רק דברים בני-חלוף; שום דבר לא היה אמיתי וממשי.

החיפוש אחר קץ הסבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנחשף לסבל, הוא החליט לפרוש מחייו הנסיכותיים, לעזוב את ביתו ומשפחתו, להיות פרוש וסגפן ולנדוד ברחבי הודו במטרה להבין את הסבל הכרוך בקיום האנושי ולמצוא לו פתרון. הוא למד עם מורים שונים, אך איש מהם לא יכול היה להביאו ליעדו הסופי – השחרור מן הסבל. לאחר שהרעיב את עצמו כמעט עד מוות, הגיע למסקנה שדרך הסגפנות שבה האדם מדכא את גופו איננה יכולה להביא להארה, ובעקבות כך נטש את דרך הסגפנות.

הנירוואנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שש שנים מחוץ לארמון, הגיע בודהה למקום הקרוי היום בוד גאיה (אנ') (במדינת ביהר בהודו). הוא התיישב מתחת לעץ, נחוש בדעתו לשהות במדיטציה, עד שיגיע להארה. במהלך המדיטציה נלחם בתודעתו עם מלך השדים ההודי מארה, והצליח להגיע למצב של שוויון נפש כלפי שלוש בנותיו שניסו לפתותו, עד שפרצופיהן נרקבו והן נטמעו בתוך האדמה. לאחר שישה ימים ולילות, בבוקר השביעי, השיג את רגע הנירוואנה, שבו נחשפו לו אמיתות הקיום. היה זה גם יום הולדתו ה-35, ו-45 שנים לאחר מכן – יום מותו. בבוקר זה של ירח מלא נמוגו התפישות האחרונות על מושגיות, שעוד טשטשו את בהירות תודעתו.

לידתו של סידהארתה גאוטמה, תבליט מהמאה ה-2 או ה-3 לספירה

במשך 45 השנים הבאות לימד בודהה את תורתו לאלפי תלמידים: מוסריות, שליטה בנפש וחכמה, במטרה לבטל את התאווה והמאווים האישיים, הגורמים לסבל בשל הפער בין המצוי לרצוי, ולהגיע למחשבה נטולת תשוקות. על פי המסורת, רק מעטים זכו והגיעו לנירוואנה. בדרשתו המפורסמת בפארק הצבאים, לימד את תפיסת העולם הבודהיסטית – הדהרמה – המבוססת על ארבע אמיתות יסוד:

  1. האמת בדבר הסבל (דוקהה): סבל קיים, והוא אוניברסלי.
  2. האמת בדבר מקורו של הסבל: קיימת סיבה לסבל והיא השתוקקות.
  3. האמת בדבר סילוקו של הסבל: ישנה אפשרות להשתחרר מההשתוקקות וכך להשתחרר מסבל.
  4. האמת בדבר הדרך לשחרור מסבל: יש דרך המובילה לסיומו של הסבל, זוהי הדרך הקרויה "הדרך המתומנת הנאצלת".

בודהה נפטר מהרעלת מזון בגיל 80. לפי האמונה, עם מותו נשרפה גווייתו, ואפרו חולק לשמונה מנות שנקברו ברחבי אסיה. מעמדו ומהותו שונים בזרמים שונים של הבודהיזם. יש הרואים בו בן אנוש שהתגבר על החולשות האנושיות (על פי רוב, זוהי הגישה במהאיאנה ובוג'ריאנה).

בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בודהיזם

מבחינה היסטורית וחברתית, הבודהיזם הציב אתגר למערכת הברהמינית שממנה התפתח ההינדואיזם: בעוד המערכת הדתית הייתה מבוססת על חלוקה למעמדות (כהנים, לוחמים, סוחרים, איכרים / חקלאים, הם ארבעת המעמדות הרשמיים, מפירי כלליהן הם האסורים במגע), הטיף הבודהיזם לשחרור מהאמונה במעמדות, ואי תלות בכהני דת המתווכים בין המאמין לבין מושא אמונתו. בודהה עצמו האשים את הברהמינים באי-מוסריות וצביעות, ודרש מתלמידיו לחפש בעצמם את האמת על ידי למידה אישית והתנסות אישית, ולא להסתמך על כהנים לשם כך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה