סילבסטראס ז'וקאוסקאס

סילבסטראס ז'וקאוסקאס
Silvestras Žukauskas

סילבסטראס ז'וקאוסקאס
לידה	31 בדצמבר 1860 פושקייצ'אי, האימפריה הרוסית
פטירה	26 בנובמבר 1937 (בגיל 76) רמוצ'יאי, ליטא
מקום קבורה	Ramybė Park
מדינה	האימפריה הרוסית, ליטא
השכלה	בית הספר הצבאי בווילנה
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית צבא ליטא
תקופת הפעילות	1881–1928 (כ־47 שנים)
דרגה	גנרולס
תפקידים בשירות
מפקד הצבא
פעולות ומבצעים
מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה המלחמה הליטאית-סובייטית המלחמה הפולנית-ליטאית
עיטורים
Cross of the Order of Lāčplēšis, 2nd class מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 קצין במסדר הצלב של ויטיס צלב המלחמה הצ'כוסלובקי 1918 חרב הזהב של גבורה מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 הצלב הגדול של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול מסדר סנטה אנה, דרגה 4 הצלב הגדול של מסדר הצלב של ויטיס מסדר סנטה אנה, דרגה 2 Medal of the Founding Volunteers of the Lithuanian Army

סילבסטראס ז'וקאוסקאס (בליטאית: Silvestras Žukauskas;‏ 31 בדצמבר 1860 – 26 בנובמבר 1937) היה גנרל ליטאי. שימש לסירוגין במשך שלוש קדנציות כמפקד צבא ליטא, והיה דמות משפיעה במהלך מלחמות העצמאות של ליטא.

ביוגרפיה

מלחמת העולם הראשונה

ז'וקאוסקאס נולד ב-31 בדצמבר 1860, וב-1881 התגייס לצבא האימפריה הרוסית. לטענת חלק מן הביוגרפים שלו, הוא השתתף במלחמת רוסיה-יפן, עם זאת, הדבר אינו נזכר ברישומי השירות שלו. ב-1913 הוא הועלה לדרגת פולקובניק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-314. הוא פיקד עליו במהלך מתקפת שלזיה, וב-20 בנובמבר נפצע ברגלו. הוא חזר לחזית רק בינואר 1915. במאי הועבר הרגימנט לליטא, וב-18 באפריל 1916 הוא הועבר לפקד על בריגדה בדיוויזיה ה-1. ב-21 בנובמבר של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל-מאיור. ב-31 במאי 1917 הוא הועבר לפקד על הדיוויזיה ה-1. בספטמבר של אותה שנה, הועברה הדיוויזיה שלו לאסטוניה. בפברואר 1918 פרצו הגרמנים את קווי החזית באסטוניה ולקחו את מרבית הדיוויזיה בשבי. ז'וקאוסקאס עצמו ניצל מגורל זה מכיוון שמצא בחופשה באותה תקופה. זמן קצר לאחר מכן, הוא סולק מהצבא בידי הממשל הבולשביקי.

המלחמה נגד הסובייטים

ז'וקאוסקאס עבר להתגורר בקייב. בינתיים, הכריזה מולדתו ליטא על עצמאות מהשלטון הרוסי. אוגוסטינס וולדמאראס כינס בווילנה ממשלה, והציע לז'וקאוסקאס להפוך לשר ההגנה שלו. ז'וקאוסקאס חזר לליטא בדצמבר 1918, אולם לא קיבל את התפקיד מכיוון שהיה חולה מאוד. הוא נאלץ לעזוב את ליטא ולנסוע לטיפול רפואי בוורשה. לאחר שהחלים הוא חזר לווילנה, וב-26 באפריל 1919 מונה למפקד צבא ליטא.

מצבה הצבאי של ליטא היה בכי רע באותה תקופה. ברית המועצות פלשה לשטחה מתוך מטרה להחזירה לשלטון רוסי. במקביל, התמרדו הברמונטיאנים - שבויי מלחמה רוסים לשעבר, כנגד השלטון הליטאי. באפריל 1919, היו שני שלישים משטחי ליטא תחת כיבוש זר, והצבא הליטאי הקטן עסק בהגנה על מה שנותר. ז'וקאוסקאס ארגן מחדש את הצבא הליטאי, ופתח במתקפת נגד נחושה. הליטאים שיחררו באיטיות כפר אחר כפר, אולם בסוף אוגוסט כבר סולקו אחרוני החיילים הסובייטים מהארץ.

המלחמה נגד הפולנים

נשיא פולין החדש, יוזף פילסודסקי, שאף לשקם את האיחוד הפולני-ליטאי באמצעות סיפוח ליטא לפולין. בליטא עצמה (ובייחוד בעיר הבירה וילנה) חיו פולנים רבים שטיפחו שאיפות דומות. בתמיכתו של פילסודסקי, תכננו לאומנים פולנים לבצע הפיכה, ולהחליף את ממשלת ליטא בממשלה פרו-פולנית. לפי התכנית ז'וקאוסקאס היה אמור לעמוד בראש הממשלה החדשה. ז'וקאוסקאס היה ידוע כפרו-פולני, ובתו המאומצת הייתה נשואה לקצין פולני. למרות זאת, ככל הנראה הוא לא ידע על הקשר, ולא על תוכניות הקושרים לגביו. המודיעין הליטאי גילה על המזימה, ובלילה שבין 28 ל-29 באוגוסט נעצרו מרבית הקושרים. ז'וקאוסקאס עצמו כמעט נעצר, אולם נשיא ליטא אנטאנס סמטונה חנן אותו. הוא סולק מתפקיד מפקד הצבא, אולם המשיך למלא תפקיד בכיר במטה הכללי.

ב-21 בפברואר 1920 פרץ בליטא מרד של חיילים קומוניסטים. המורדים לקחו בשבי את מפקד הצבא פראנאס ליאטוקאס. הממשלה פנתה אל ז'וקאוסקאס והפקידה בידיו מחדש את תפקיד מפקד הצבא. ז'וקאוסקאס דיכא את המרד תוך יומיים. עם זאת, במרץ הוא ביקש חופשה מהצבא. כחלק מהמלחמה הפולנית-סובייטית פלשו הפולנים לאוקראינה והגיעו עד שערי קייב שם עדיין נמצאה משפחתו. הוא נסע לקייב במטרה לחלץ אותם מאזור הקרבות. בתקופה זו, הוא פרסם מאמר שבו קרא לאיחוד בין פולין וליטא. בעקבות כך, שבה ועלתה הטענה על פיה הוא מרגל פולני. הוא הצליח להוציא את משפחתו מקייב, אך לא חזר לליטא. ב-14 ביוני הוא התפטר מתפקיד מפקד הצבא הליטאי.

ב-12 באוגוסט חזר ז'וקאוסקאס למלא תפקיד בכיר בצבא הליטאי. בספטמבר, הובס הצבא הליטאי בקרב סז'ני נגד הפולנים. בעקבות כך הפך ז'וקאוסקאס למפקד בפועל של הצבא הליטאי, למרות שלא מילא את התפקיד באופן רשמי. הוא לא הצליח לנהל את המלחמה עם פולין כראוי, והליטאים הפסידו כמה ערים חשובות, ובראשן עיר הבירה וילנה. ב-29 במאי 1921 הוא פוטר מתפקידיו הצבאיים. ב-25 ביוני הוא עזב את הצבא.

אחריתו

ב-6 ביוני 1923 הנשיא אלכסנדראס סטולגינסקיס שכנע את ז'וקאוסקאס לחזור לתפקיד מפקד הצבא. הפעם הוא השלים קדנציה שלמה בת חמש שנים. ליטא נהנתה אותה תקופה משלום יציב, וז'וקאוסקאס יכול היה להשקיע את זמנו בשיפורו והרחבתו של הצבא הליטאי. בדצמבר 1926 הוא תמך בהפיכה שהעלתה לשלטון את אנטאנס סמטונה כדיקטטור. במהלך ההפיכה הוא עבר בין יחידות צבאיות שונות, והסביר לחיילים באופן אישי מדוע עליהם לתמוך בהפיכה. הוא עזב את הצבא באופן סופי ב-26 בינואר 1928, בשל גילו המתקדם. הוא עבר להתגורר באחוזה שהוענקה לו במתנה מממשלת ליטא.

הוא נפטר ב-26 בנובמבר 1937. בעקבות מותו הוכרזו שלושה ימי אבל לאומיים. הוא נקבר בקובנה. קברו נהרס בידי חיילים סובייטיים ב-1959, ועד היום לא אותר מיקומו המדויק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סילבסטראס ז'וקאוסקאס בוויקישיתוף

• Aničas, Jonas (2005). "Generolas Silvestras Žukauskas" (PDF). Žiemgala (בליטאית). I. ISSN 1648-7230.
• Čekutis, Ričardas; Žygelis, Dalius (29 בינואר 2007). "Laisvės kryžkelės. 1918–1920 m. laisvės kovos" (בליטאית). Bernardinai.lt. נבדק ב-25 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
• Dručkus, Gintaras (במאי 2017). "Apie generolą Silvestrą Žukauską". Pasaulio Lietuvis (בליטאית). ISSN 1732-0135. {{cite journal}}: (עזרה)
• Kilinskas, Kęstutis (2017). ""Lithuanian nationalists" against "Imperial Russians"?. Generational conflicts between senior Lithuanian army officers" (PDF). Acta historica universitatis Klaipedensis. 34: 81–99. doi:10.15181/ahuk.v34i0.1613.
• Lesčius, Vytautas (2004). Lietuvos kariuomenė nepriklausomybės kovose 1918–1920 (PDF). Lietuvos kariuomenės istorija (בליטאית). Vilnius: General Jonas Žemaitis Military Academy of Lithuania. ISBN 9955-423-23-4. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-01-02. נבדק ב-2021-04-11.
• Łossowski, Piotr (1996). Konflikt polsko-litewski 1918–1920 (בפולנית). Książka i Wiedza. ISBN 83-05-12769-9.
• Lukšas, Aras (26 בנובמבר 2010). ""Kol gyvas, būsiu su kariuomene…"" (בליטאית). Lietuvos žinios. נבדק ב-4 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
• Markuckytė, Elena; Pilkauskas, Donatas (30 ביולי 2011). "Generolas Silvestras Žukauskas" (בליטאית). Respublika.lt. נבדק ב-10 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
• Ružancovas, Aleksandras (1938). "Nuo kariūno iki generolo-majoro (Medžiaga a. a. generolo S. Žukausko biografijai, 1883–1918 metai)". Kardas (בליטאית). 22 (300): 531–535.
• Šeškevičius, Kęstutis (2013). "Kauno senosios kapinės Vytauto prospekte" (PDF). In Zabiela, Gintautas (ed.). Archeologiniai tyrinėjimai Lietuvoje 2012 metais. Archeologiniai Tyrinejimai Lietuvoje ... Ir ... Metais (בליטאית). Kultūros paveldo departamentas, Lietuvos archeologijos draugija. pp. 207–208. ISSN 1392-5512.
• Surgailis, Gintautas (1992). Lietuvos kariuomenės vadai (בליטאית). Vilnius: Mintis. ISBN 5-417-00513-4.
• Surgailis, Gintautas (2008). "Silvestras Žukauskas". In Surgailis, Gintautas (ed.). Lietuvos krašto apsaugos ministrai ir kariuomenės vadai (בליטאית). Vol. II. Lietuvos Respublikos krašto apsaugos ministerija. ISBN 978-9986-738-98-5.
• Varnas, Mykolas (13 באפריל 2018). "Bolševikus išspyręs kariuomenės vadas" (בליטאית). Lietuvos žinios. אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)