סין הפרהיסטורית

סין הפרהיסטורית היא התקופה הקדומה ביותר בתולדות האנושות בסין, המסמלת את העידן הקודם לתקופת ההיסטוריה המתועדת בכתב. תקופה זאת מסתיימת בתקופת סין המיתולוגית בשנת 2852 לפנה"ס.

התקופה הפלאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הארכאולוגיות הקדומות ביותר לנוכחות אנושית בסין של ימינו הן של הומו ארקטוס (האדם הזקוף). באתר שבמחוז שאנסי נמצאות העדויות הראשונות בעולם לשימוש באש על ידי ההומו ארקטוס, ומתוארכות ללפני 1.27 מיליוני שנים. ממצאי ארקטוס מפורסמים במיוחד הם אלו שזכו לכינוי "אדם פקין", והתגלו בתחילת המאה ה-20 במחצבת ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן סמוך לבייג'ינג.

תושביו הנוכחיים של האזור הם צאצאי הומו סאפיינס שהגיע לאזור לפני כ-65,000 שנים, על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האנתרופולוגי, מקורו של המין האנושי (ההומו סאפיינס) הוא באפריקה. וקבוצה קטנה של פחות מ-1,000 פרטים מהווה את האבות_הקדומים של אוכלוסיית העולם שמחוץ לאפריקה.

התקופה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול הדגנים התחלק בסין בין גידול אורז בדרום וגידול דוחן בצפון. עדויות מוקדמות לחקלאות סינית טיפוסית – גידולי אורז בבריכות – מתוארכות לשנת 6,000 לפנה"ס. האורז תורבת לראשונה בסין ובהודו. גידול אורז התאים במיוחד לסין, ארץ שהייתה משופעת בכוח אדם רב וזול, מים בשפע (הנהר הצהוב), וניתן לגדל אותו למעשה בכל מקום, גם בצלע הר תלול, תנאים אלו התאימו לתנאים ששוררים בדרום-מרכז סין.

גידול הדוחן בסין מתוארך לשנת 6,000 לפנה"ס, את הדוחן ניתן לגדל באזורים צחיחים יחסית, בכמות משקעים נמוכה יחסית, וגם בקרקעות לא־פוריות, דבר שהתאים לתנאי צפון סין.

בסביבות שנת 8000 לפנה"ס החלו לביית את החזיר בסין. בסביבות שנת 3000 לפנה"ס החלו לגדל את תולעת המשי בצפון סין. נמצאו עדויות לביות בעלי חיים נוספים כגון: הכלב, התאו, הכבש, עופות. בדומה לתרבויות קדומות בכל העולם (כגון: תת-היבשת ההודית, מצרים), הביאה החקלאות לגידול מהיר באוכלוסייה, כיוון שהתבססות על גידולים חקלאיים הבטיחה יכולת שימור המזון ואגירתו לזמן ממושך יותר, וזו הביאה בהדרגה לגידול האוכלוסייה, להתפתחותה התרבותית ולריבוד חברתי. בשלהי התקופה הנאוליתית עמק הנהר הצהוב בסין החל לפתח את מעמדו כמרכז תרבותי, כאשר ראשוני הכפרים באזור הופיעו שם. מרבית העדויות למרכז חשוב זה נמצאות באזור העיר שי-אן בסין.