לדלג לתוכן

דוחן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוחן

דוֹחַן הוא כינוי לקבוצה של דגנים חד-שנתיים גבוהים בעלי זרע קטן, המשמשים לגידול חקלאי כמזון לאדם וכמספוא לבהמות, באזורים בעלי תנאים קשים לגידול חקלאי. זו איננה קבוצה טקסונומית, ורוב המינים בה שייכים לתת-המשפחה Panicoideae (אנ') שבמשפחת הדגניים.

השימושים בגידולי הדוחן מגוונים. זנים מסוימים של דוחן משמשים מזון מקובל לבני אדם בהודו, נפאל, סרי־לנקה, סודאן, תימן, קניה, אוגנדה, זמביה, זימבבואה, טנזניה, נמיביה, סין, מונגוליה, גאורגיה, ואתיופיה (את האינג'רה, הלחם האתיופי, מכינים מקמח טף). הדוחן משמש להכנת מגוון מזונות, החל מדייסות, נזידים ולחמים וכלה בבירה. דוחן גם משמש כמספוא להזנת בעלי חיים, בעיקר במדינות מערביות (ארצות הברית ואירופה) וברוסיה.

את הדוחן ניתן לגדל באזורים צחיחים יחסית, בכמות משקעים נמוכה יחסית, וגם בקרקעות לא־פוריות.

מיני הדוחן העיקריים שמגדלים היום הם:

  • Pennisetum glaucumדוחן פנינה
  • Setaria italica
  • Panicum miliaceum – דוחן תרבותי
  • Eleusine coracana

יתרונות תזונתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני הדוחן השונים עשירים בזרחן, ברזל, סידן, ויטמין B2 וויטמין B3. זרעי הדוחן משמשים תחליף לחיטה (לחולי צליאקאלרגיים לגלוטן). הזרעים מכילים לציטין, חומצה פיטית וחומצות אמינו, ועשויים להוריד את רמת הכולסטרול, כמו גם לצמצם את איבוד השיער במהלך טיפולים כימותרפיים לסרטן.[1]

הדוחן ביהדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוחן מוזכר פעם אחת בתנ"ך, בין מרכיבי הלחם שממנו אכל הנביא יחזקאל: "וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים" (יחזקאל, ד', ט'). כל התרגומים הקדומים זיהו את הדוחן שבמקרא עם Panicum miliaceum (אנ'), וכן רבים מפרשני ימי הביניים. כך זוהה גם ה'דוחן' הנזכר במשנה על ידי רש"י, הרמב"ם, הרש"ס ועוד. בגמרא הדוחן מוזכר כמה פעמים, אחת מהן בברכות, ל"ז, א', במיוחד בקשר שלו לאורז. ישנה מחלוקת בין המפרשים מהו הדוחן ומהו האורז; רש"י מפרש את הדוחן כ'פנ"ץ' בצרפתית עתיקה, ואילו התוספות מפרש אותו כ'מי"ל' ו'פנ"ץ'. הצעות זיהוי נוספות ל'דוחן' הם הזיפן האיטלקי (Panicum italicum (אנ')) והדורה (Sorghum bicolor (אנ')). לפי שעה, העדויות מממצאים בוטנייםארכאולוגיים אינן מאפשרות אימות של שתי ההצעות הללו, ובנסיבות אלו ניתנת העדפה למסורת הזיהוי הקדומה לפיה מדובר במין הנקרא בימינו 'דוחן'.[2]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Gardani G. et al., A case-control study of Panicum Miliaceum in the treatment of cancer chemotherapy-induced alopecia, Minerva medica, 98 (6), 2007, עמ' 661-664

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוחן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Gardani G. et al., A case-control study of Panicum Miliaceum in the treatment of cancer chemotherapy-induced alopecia, Minerva medica, 98 (6), 2007, עמ' 661-664
  2. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב. עמ' 131-130