סינכרוניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל גוסטב יונג

סינכרוניות היא עיקרון שהוצג לראשונה על ידי הפסיכולוג האנליטי קרל יונג. עיקרון זה גורס כי אירועים הם "צירופי מקרים משמעיים" אם הם מתרחשים ללא קשר סיבתי אך נראה שהם קשורים מבחינת משמעות.[1] במהלך הקריירה שלו, סיפק יונג כמה הגדרות שונות למושג הסינכרוניות.[2] יונג הגדיר את הסינכרוניות כ"עיקרון מחבר לא-סיבתי"," צירוף מקרים משמעי", ו"הקבלה לא-סיבתית". הוא הציג את המושג כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, אך העניק תיאור מלא שלו רק בהרצאת ארנוס שנשא בשנת 1951.

יונג פרסם בשנת 1952 מאמר בשם "Synchronizität als ein Prinzip akausaler Zusammenhänge" (סינכרוניות   - עיקרון מחבר לא-סיבתי)[3] בכרך שהכיל גם מחקר בנושא קשור מאת הפיזיקאי וחתן פרס נובל וולפגנג פאולי. זה האחרון היה ביקורתי לעיתים על רעיונותיו של יונג. האמונה של יונג הייתה כי שכשם שאירועים יכולים להיות קשורים סיבתית, הם גם עשויים להיות קשורים במשמעות. אירועים קשורים משמעית אין צורך להסביר במונחים של סיבתיות, דבר שאינו נוגד בדרך כלל את האקסיומה של הסיבתיות אך במקרים מסוימים יכולה להוביל לוויתור בטרם עת על הסבר סיבתי.

יונג השתמש במושג בטענה לקיומו של העל-טבעי. ארמון קסטלר, המאמין בעל-טבעי, כתב בהרחבה על סינכרוניות בספרו "שורשי צירוף המקרים" אשר פורסם ב-1972.[4]

הזרם המרכזי במדע פוטר את תופעת הסינכרוניות כצירוף מקרים או כמתאמים מלאכותיים אשר ניתן לתאר באמצעות חוקי הסטטיסטיקה (למשל על ידי חוק מספרים גדולים באמת) והטיות אישור [5]

סינכרוניות אינה ניתנת לבחינה ואינה ניתנת להפרכה. היא ניתנה בתור אחת הדוגמאות לפסאודו-מדע ב"אנציקלופדיית Skeptic לפסאודו-מדע" בעריכת מייקל שרמר.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סינכרוניות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טראנס, ריצ'ארד (2006). יקום ונפש. פינגווין. עמ' 50. ISBN 978-0-670-03292-1. 
  2. ^ ברנאד ד. בלטמן (2009) "לימודי צירוף המקרים: פרספקטיבה פרוידיאנית"
  3. ^ יונג, קארל (1993) [1952]. סינכרונית - עקרון מחבר לא-סיבתי. בולינגן, שוויץ: קרן בולינגן. ISBN 978-0-691-01794-5.  "אסופת עבודות", כרך 8
  4. ^ קוסטלר, ארתור (1973). שורשי צרוף המקרים. הוצאת וינטאג'. מספר ISBN 0-394-71934-4.
  5. ^ "סיכרוניות: הגדרה ומשמעות". 
  6. ^ Christopher Bonds, The Skeptic encyclopedia of pseudoscience, עריכה: Michael Shermer, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2002, עמ' 240, ISBN 1-57607-653-9