סלימאן חאטר
 | |
| לידה |
3 במרץ 1961 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, מצרים  |
|---|---|
| התאבד |
7 בינואר 1986 (בגיל 24) קהיר, מצרים |
| מדינה |
מצרים |
| השכלה |
אוניברסיטת זקאזיק |
  | |
סלימאן מוחמד עבדול-חאמיד חאטר (בערבית: سليمان محمد عبد الحميد خاطر; 1961–1986) היה חייל מצרי שביצע את הפיגוע בראס בורקה ב-5 באוקטובר 1985, כאשר פתח באש על ישראלי תיירים בחצי האי סיני, והרג שבעה מהם, וכן שוטר מצרי. בעוד שישראל דרשה להענישו בחומרה, הוא נהנה מתמיכה רחבה במצרים וברחבי העולם הערבי על מעשיו. חאטר נמצא מת בינואר 1986, תלוי בתא הכלא שלו, וסיבת מותו נקבעה רשמית כהתאבדות. רבים חשדו כי השלטונות המצריים הרגו אותו ובימו "התאבדות" כבריחה נוחה מהדילמה הפוליטית שלהם.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סולימאן ח'אטר נולד בשנת 1961 בכפר עקיד (מאוית גם "אקיאד") בנפתא-שרקיה במצרים. הוא היה הצעיר מבין שלושה בנים ושתי בנות. במהלך ילדותו, חאטר היה עד להפצצת בית הספר בבחר אל-בקר ב-8 באפריל 1970.
בבגרותו הצטרף חאטר לכוחות הביטחון המרכזי המצריים כחלק משירות החובה הלאומי שלו. הוא גם החל ללמוד משפטים באוניברסיטת זגאציג באמצעות תוכנית לחינוך מרחוק.[1]
טבח ראס בורקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע בראס בורקה
לפי הדו"ח של סוכנות הידיעות AP שפרסמה פיטסבורג פרס, ב-5 באוקטובר 1985, חאטר, שוטר, ירה והרג 7 תיירים ישראלים, בהם ארבעה ילדים ושתי נשים, במרחק של כ-25 מיילים מגבול מצרים-ישראל. ח'טר פצע שני קטינים נוספים, אחד בן 5. הירי אירע בשעות אחר הצהריים המאוחרות ליד אתר נופש.
בית משפט צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עורך דינו של חאטר ביקש לקיים את המשפט בבית משפט אזרחי, אך בקשתו נדחתה. הוא הועמד למשפט צבאי, נמצא אשם ונידון למאסר עולם עם עבודת פרך ב-28 בדצמבר 1985. הוא נשלח לכלא הצבאי בקהיר כדי להתחיל לרצות את עונשו. חאטר התאבד ב-7 בינואר 1986, פחות משבועיים לתקופת חייו. הוא נמצא תלוי בתאו.[2]
תמיכה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גזר דינו של ח'טר גרר לחץ ציבורי נגדי ביוזמת מפלגת אל-ופד, מפלגת האופוזיציה המרכזית במצרים באותה תקופה. העיתון של מפלגה זו פרסם סיפור מזויף, בו נטען כי התיירים ההרוגים הם חיילים ישראלים שחצו את גבול מצרים ותקפו את עמדתו של ח'טר. בזמן שהעיתונים הפרו-ממשלתיים שתקו על התקרית, בעיתוני האופוזיציה פרסמו מאמרים המשבחים את ח'אטר, והללו אותו כ"גיבור סיני". בעיתונות האופוזיציה פרסמו מאמרים שונים שניסו להצדיק את מעשיו, כולל שהתיירים הישראלים היו מרגלים שנתפסו. צילום מתקנים צבאיים סודיים, שהם ירקו וקרעו דגל מצרים, שנשים ישראליות עירומות למחצה פגעו בחאטר שומר המצוות, או שהתיירים תקפו אותו. עם פתיחת משפטו של חאטר, התקיים גל של עצרות מחאה ברחבי מצרים, וכ-140 בני אדם נעצרו, רובם באוניברסיטת זגאזיג, שם היה חאטר סטודנט למשפטים. על פי הדיווחים, כמה אלפי אנשים השתתפו בעצרת בקהיר במחאה על משפטו.[3] עורכי הדין הבולטים במצרים עמדו בתור כדי להגן בלהט על חאטר.[4] לאחר מכן, העיתונות הפרו-ממשלתית פרסמה לראשונה את הסיפור האמיתי מאחורי הטבח, וחשפה כי רוב הקורבנות היו למעשה נשים וילדים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ By Jeffrey Bartholet, EGYPT COP`S DEATH SPARKS UNREST, 9 January 1986
- ^ The New York Times, EGYPTIAN WHO SHOT 7 IS DEAD, The New York Times, 8 בינואר 1986
- ^ John Kifner, EGYPTIAN OPPOSITION LIONIZES GUARD WHO KILLED 7 ISRAELIS, The New York Times, 27 December 1985
- ^ Quandt, William B. (1 בדצמבר 2010). The Middle East: Ten Years After Camp David. Brookings Institution Press. p. 35. ISBN 978- 0-8157-2052-2.
{{cite book}}: (עזרה)