סלקטיביזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפתור ה"לייק" בפייסבוק, כלי סלקטיביסטי פופולרי. 

סלקטיביזם (באנגלית: Slacktivism – הלחם של Slacker ו-Activism) הוא תמיכה במטרה פוליטית או חברתית באמצעות מדיה חברתית או עצומות מקוונות, המאופיינת במאמץ או בהתחייבות מינימליים.[1] לפעולת התמיכה עצמה כמעט ואין שום השפעה, מלבד לגרום לאדם העושה אותה להרגיש מסופק שהוא תרם.[2]

פעולות סלקטיביסטיות כוללות חתימה על עצומות מקוונות, הצטרפות לארגון קהילתי מבלי לתרום למאמציו, העתקת והדבקת סטטוסים או מסרים ברשתות חברתיות או שינוי המידע האישי או התמונה האישית ברשתות חברתיות. מחקרים החלו להתמקד בקשר בין סלקטיביזם לבין אקטיביזם מודרני, היות שקבוצות מרבות להשתמש במדיה חברתית על מנת לסייע למעורבות אזרחית ולפעילות קולקטיבית.[3][4]

פלטפורמות חדשות ואתרים רבים משלבים רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר אל תוך הממשקים שלהם, ובכך מאפשרים למשתמשים לעשות לייק, לשתף או "לצייץ" בנוגע למשהו מעניין אותו הם ראו באינטרנט. כעת אנשים יכולים להביע דאגה כלפי עניינים פוליטיים או חברתיים באמצעות לא יותר מקליק של עכבר, דבר שמעלה את השאלה של מה בעצם מושג על ידי אותם לייקים, שמעט מאוד מחשבה או מאמץ דרושים עבורם.

השימוש במונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח נטבע, ככל הנראה, על ידי דווייט אוזרד ופרד קלארק ב-1995 בפסטיבל קורנרסטון. המונח היה אמור לקצר את הביטוי slacker activism, שמתייחס לפעולות של צעירים שמטרתן להשפיע על החברה בקנה מידה קטן ופרטי (כמו למשל זריעת עץ בניגוד להשתתפות בהפגנה). כלומר, למונח הייתה במקור משמעות חיובית.

דוגמה לשימוש במונח "סלקטיביזם" הופיעה בספרו של יבגני מורוזוב Net Delusion: The Dark Side of Internet Freedom (2011). בספר מורוזוב מייחס את המונח לניסוי של קולדינג-יורגנסן: בשנת 2009 פסיכולוג דני בשם אנדרס קולדינג-יורגנסן יצר קבוצת פייסבוק בדיונית, כחלק מן המחקר שלו. בדף הקבוצה הוא פרסם הודעה שבה נטען שרשויות העיר קופנהגן מתכננות להרוס את מזרקת סטורק ההיסטורית. 125 חברי פייסבוק הצטרפו לקבוצה ביום הראשון להקמתה, ומספר החברים החל לגדול בקצב מדהים, ועמד בסופו של דבר על 27,500.[5] מורוזוב טוען כי הניסוי של קולדינג-יורגנסן חשף רכיב מפתח של סלקטיביזם: "כאשר עלויות התקשורת הן נמוכות, קבוצות יכולות להירתם לפעולה בקלות".[6] גם קליי שירקי אפיין סלקטיביזם באופן דומה כ"יצירת קבוצות קלה עד כדי גיחוך".

ביקורת על סלקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספק בערכו של הסלקטיביזם קיים. חלק מהספקנים טוענים שבבסיס המושג קיימת הנחה לפיה כל הבעיות יכולות להיפתר באמצעות המדיה החברתית, ובעוד שהדבר עשוי להיות נכון כשזה נוגע לנושאים מקומיים, סלקטיביזם עלול להיות לא יעיל בפתרון מצבים גלובליים קשים.[7]

ביקורת על סלקטיביזם מערבת לעיתים את הרעיון לפיו פעולות באינטרנט אינן יעילות, ו/או שהן מונעות או מפחיתות השתתפות פוליטית בחיים האמיתיים. עם זאת, היות שמחקרים על סלקטיביזם מתייחסים רק למקרה או לקמפיין ספציפי, קשה למצוא את האחוז המדויק של פעולות סלקיטיביסטיות אשר משיגות מטרה מוצהרת.

מיכה וייט טען כי על אף שסלקטיביזם הוא בדרך כלל הדרך הפשוטה ביותר להשתתפות בתנועות ובשינויים, החידוש של אקטיביזם ברשת מתנדף ככל שאנשים מתחילים להבין שהשתתפותם לא הביאה לשום השפעה ממשית, מה שמביא אותם לאבד תקווה בכל צורות האקטיביזם.[8]

בריאן דאנינג, בפודקאסט שלו מ-2014 "סלקטיביזם: להעלות מודעות", טוען כי פעולות באינטרנט שסלקטיביזם מזוהה עמן הן בזבוז של זמן, והן דרך "לגנוב מיליוני דולרים מפעילי כורסה שמשוכנעים שיש לתרום כסף אמיתי למה שנאמר להם שהוא בגדר מטרה מועילה." הוא טען כי רב הקמפיינים הסלקטיביסטיים "מבוססים על מידע שגוי, מדע שגוי והם לעיתים מתיחות."

דאנינג מציין כי סלקטיביזם נחשב כפחות מזיק. בתור דוגמה, הוא מצטט את האתר Change.org. האתר מלא במאות אלפי עצומות. אדם אשר חותם על אחת מן העצומות המקוונות הללו עשוי להרגיש טוב עם עצמו, אולם עצומות אלו בדרך כלל אינן מחייבות ואינן מביאות לשום שינוי משמעותי. דאנינג מציע שלפני שתורמים, או אפילו עושים "לייק" למטרה מסוימת, צריך ראשית לחקור את הנושא ואת הארגון על מנת להבטיח כי שום דבר אינו מקושר בטעות, מוגזם או שגוי.[9]

דוגמה לקמפיין נגד סלקטיביזם הוא סדרת הפרסומות "Liking isn't Helping" שנוצרה על ידי חברת הפרסום הבינלאומית Publicis Singapose לארגון הסיוע Crisis Relief Singapore (CRS). הקמפיין כולל תמונות של אנשים שנאבקים או שנמצאים במצוקה, ואשר מוקפים על ידי אנשים שנותנים את הסכמתם באמצעות אגודלים מורמים עם הכיתוב "Liking isn't Helping". למרות שבקמפיין לא היו מספיק מרכיבים קריטיים שהיו מביאים להצלחתו, הוא בכל זאת גרם לצופים לעצור ולחשוב על הרגלי האקטיביזם שלהם ולהטיל ספק בהשפעתו האמיתית של הסלקטיביזם.

הגנה על סלקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המשמעות השלילית הנלווית למושג, מחקר מתאמי שנערך ב-2011 על ידי אוניברסיטת ג'ורג'טאון שנקרא "הדינמיקה של המעורבות במטרה" קבע כי סלקטיביסטים אכן "נוטים יותר לנקוט פעולות משמעותיות."[10] מעניין לציין כי "סלקטיביסטים משתתפים פי שניים יותר בפעילויות מאשר אנשים שאינם עוסקים בסלקטיביזם, והפעולות שלהם הם בעלות פוטנציאל גבוה להשפיע על אחרים."[10] היתרונות של סלקטיביזם בהשגת מטרות ברורות כוללים יצירת אמצעי בטוח, זול ויעיל של התארגנות שהוא ידידותי לסביבה.[11] לאותם "אלופים חברתיים" יש את היכולת לקשר באופן ישיר את המעורבות במדיה החברתית עם הענות, ובכך למנף את הדיאלוג השקוף שלהם לפעולות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.[2] מי שפועל באותו דפוס חשיבה הוא אנדרו לאונרד, כתב ב-Salon, שפרסם מאמר על האתיקה של הטלפונים החכמים וכיצד אנו משתמשים בהם. אף על פי שהאמצעים לייצור מכשירים אלו מנוגדים לסטנדרטים של זכויות האדם, לאונרד מעודד שימוש בטלפונים חכמים בהתבסס על כך שהטכנולוגיה שהם מספקים יכולה להיות מנוצלת בתור אמצעי לשינוי המצב הבעייתי של הייצור שלהם. היכולת לתקשר במהירות ובקנה מידה גלובאלי מאפשרת להפיץ ידע, כמו למשל התנאים שתאגידים מספקים לעובדיהם, וכן ההשלכה של הייצור הנרחב שלהם על הגלובליזציה. לאונרד טוען כי טלפונים חכמים וטאבלטים יכולים לשמש ככלים יעילים בהבאה לשינוי דרך סלקטיביזם, כיוון שהם מאפשרים לנו להפיץ ידע, לתרום כסף ולהביע את דעתינו על נושאים חשובים בצורה יותר מועילה.[12]

האופי המערבי של הביקורת כלפי הסלקטיביזם מתייחס בביטול להשפעה שיכולה להיות לו בהקשרים סמכותיים או מדכאים.[13][14] העיתונאית קורטני ס. ראדש טוענת כי אפילו רמה נמוכה של מעורבות הייתה צורה חשובה של אקטיביזם עבור צעירים ערבים לפני ובזמן האביב הערבי, כיוון שזו הייתה צורה של דיבור חופשי, והייתה לה את היכולת להביא לסיקור תקשורתי, כמו למשל כאשר האשטאג הופך ל"נושא טרנדי, זה עוזר ביצירת תשומת לב תקשורתית, גם כשזה עוזר לארגן מידע. הכוח שיש למדיה החברתית בעיצוב סדר היום החדשותי הבינלאומי הוא אחת הדרכים בהן הם מערערים את כוחה וסמכותה של המדינה."[15] בנוסף לכך, מחקרים מראים ש"הפחד שפעילויות מקוונות יתפסו את מקומן של פעילויות בחיים האמיתיים אינו מבוסס", היות שהן לא גורמות להשפעה חיובית או שלילית על השתתפות פוליטית.[16]

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "קליקטיביזם" משמש לעיתים לתיאור פעילים המשתמשים במדיה חברתית כדי לארגן מחאות. זה מאפשר לארגונים לכמת את ההצלחה שלהם על ידי מעקב אחר כמה אנשים הקליקו על העצומה שלהם או על קריאה אחרת לפעולה. לדוגמה, הקבוצה הבריטית UK Uncut משתמשת בטוויטר ובאתרים אחרים על מנת לארגן מחאות ופעולות ישירות נגד חברות המואשמות בהעלמות מס.[17] הדבר שונה מסלקטיביזם בכך שהוא רק מחליף דרכים ישנות לתקשר את קיומה של העצומה (טלפון, מפה לאוזן, פלאיירים וכו'.) וכן כרוך במחאה פיזית ואמיתית. מצד שני, קליקטיביזם גם משמש לעיתים לתיאור צורות של סלקטיביזם מבוסס-אינטרנט כמו חתימה על עצומות מקוונות או חתימה ומשלוח של דוא"ל לפוליטיקאים או למנכ"לים של תאגידים.

הרעיון מאחורי קליקטיביזם הוא שמדיה חברתית מאפשרת דרך מהירה ופשוטה להראות תמיכה בארגון או במטרה. המוקד העיקרי של הארגון הפך לניפוח שיעורי ההשתתפות על ידי כך שהוא מבקש פחות ופחות מהחברים/צופים שלו.[8]

קליקטיביזם יכול להיות מוצג גם באמצעות מעקב אחר הצלחתו של קמפיין על ידי כמה "לייקים" הוא מקבל. קליקטיביזם שואף לכמת תמיכה, נוכחות ומתן סיוע מבלי לשים דגש על השתתפות אמיתית. עשיית "לייק" לתמונה בפייסבוק או הקלקה על עצומה הן למעשה פעולות סמליות כיוון שהן מדגימות שהמשתמש מודע למצב ומראות לחבריהם את הדעות והמחשבות שיש לו על נושא מסוים.

צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלקטיביזם של צדקה יכול להיות מתואר בתור פעולות תמיכה במטרה הכרוכות במעט מאמץ מצד האדם. דוגמאות לסלקטיביזם של צדקה באינטרנט כוללות פרסום סטטוס בפייסבוק על מנת לתמוך במטרה מסוימת, עשיית "לייק" למטרה של ארגון צדקה בפייסבוק, ציוץ או ציוץ-חוזר של בקשה של ארגון צדקה לתמיכה בטוויטר, חתימה על עצומות מקוונות ופרסום ושיתוף קטעי וידאו ב-Youtube העוסקים במטרה כלשהי. ניתן לטעון כי האדם לא עשה "לייק" לתמונה כדי לעזור לאדם במצוקה, אלא כדי לגרום לעצמו להרגיש טוב, וכדי להרגיש שהוא עשה משהו חיובי עבור האדם או המצב המתוארים בתמונה שמולם.

דוגמאות לסלקטיביזם של צדקה שאינו מקוון כוללות צמידי מודעות ואביזרים אחרים לתמיכה במטרות, וכן מדבקות פגוש ותרומות בטלפון הנייד.

צדקה כמו תוצר לוואי של רכישת מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייפוד נאנו אדום, דוגמה לתמיכה בצדקה על ידי קניית מוצרים

זוהי רכישה של מוצרים שתומכים במטרה מסוימת ומפרסמים כי אחוז מסוים מעלות המוצר יילך למטרה זו. במקרים מסוימים הסכום הנתרם מתחלק בין כמה גופים בתוך קרן אחת, שפועלת לסיוע במספר תחומים של המטרה.

סלקטיביסטים עשויים לרכוש מוצר מחברה כיוון שיש לה היסטוריה של תרומת כספים לצדקה, כדרך לתמוך במטרה. לדוגמה, סלקטיביסט יכול לקנות גלידת בן אנד ג'ריס מכיוון שמייסדיה השקיעו כספים בילדי האומה, או, לחלופין, קידמו נושאים חברתיים וסביבתיים.

פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורות מסוימות של סלקטיביזם הן מכוונות מטרות פוליטיות, כמו למשל השגת תמיכה לקמפיין נשיאותי, או חתימה על עצומה באינטרנט אשר מטרתה להשפיע על מהלכים ממשלתיים.

אהדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלקטיביזם של אהדה ניתן למצוא ברשתות מדיה חברתית כמו פייסבוק, בהן משתמשים יכולים לעשות "לייק" לעמודים על מנת לתמוך במטרה מסוימת או על מנת להביע תמיכה כלפי אנשים במצוקה. דבר נוסף אשר נפוץ בסלקטיביזם מסוג זה הוא משתמשים אשר משנים את תמונת הפרופיל שלהם לכזו אשר מראה לחבריהם שאכפת להם מנושא מסוים.

בסלקטיביזם של אהדה נעשה לרב שימוש בתמונות של ילדים קטנים, חיות ואנשים שנראים במצוקה כדי לתת לצופים תחושה של מהימנות, מה שגורם לקמפיין להדהד לפרק זמן ארוך יותר בזכרונם. שימוש בילדים בקמפיינים הוא לעיתים הדרך היעילה ביותר להגיע לקהל רחב יותר בשל העובדה שכאשר מבוגרים נחשפים למודעת הפרסומת הם לא יוכלו להתעלם מילד במצוקה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ slacktivism | Definition of slacktivism in English by Oxford Dictionaries, Oxford Dictionaries | English
  2. ^ 1 2 Davis, Jesse (27 באוקטובר 2011). "Cause Marketing: Moving Beyond Corporate Slacktivism". אורכב מ-המקור ב-2015-12-08. בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018. 
  3. ^ Obar, Jonathan; et al. (2012)., Advocacy 2.0: An Analysis of How Advocacy Groups in the United States Perceive and Use Social Media as Tools for Facilitating Civic Engagement and Collective Action, Journal of Information Policy
  4. ^ Obar, Jonathan (2014)., Canadian Advocacy 2.0: A Study of Social Media Use by Social Movement Groups and Activists in Canada, Canadian Journal of Communication
  5. ^ "Stork Fountain Experiment #1: Why Facebook groups are not democratic tools ⋆ Virkeligheden". Virkeligheden (בדנית). 23 בספטמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-2016-12-20. בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018. 
  6. ^ Morozov, Evgeny (2011). The net delusion : the dark side of Internet freedom., New York: PublicAffairs.
  7. ^ Morozov, Evgeny, From slacktivism to activism, Foreign Policy (באנגלית)
  8. ^ 1 2 Micah White, Clicktivism is ruining leftist activism | Micah White, the Guardian, ‏2010-08-12 (באנגלית)
  9. ^ Dunning, Brian. "Slacktivism: Raising Awareness". בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018 – באמצעות Skeptoid Media. 
  10. ^ 1 2 Andresen, Katya. "Why Slacktivism Is Underrated". Mashable (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018. 
  11. ^ Leonard, Cindy (2 בספטמבר 2009). "In Defense of “Slacktivism”" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018. 
  12. ^ Leonard, Andrew (23 בפברואר 2012). "There is no ethical smartphone". Salon (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018. 
  13. ^ Radsch, Courtney (May 2012), "Unveiling the Revolutionaries: Cyberactivism and Women's Role in the Arab Uprisings", Rice University
  14. ^ Middle East Institute (29 במרץ 2011), Cyberactivism and the Arab Revolt: Battles Waged Online and Lessons Learned (Part 1 of 9), בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2018 
  15. ^ Courtney C. Radsch, Double-Edged Sword: Social Media's Subversive Potential, Huffington Post, ‏2011-02-28 (באנגלית)
  16. ^ Henrik Serup Christensen, Political activities on the Internet: Slacktivism or political participation by other means?, First Monday 16, 2011-02-02
  17. ^ The Clicktivists - a new breed of protesters | Life & Style, London Evening Standard Online, ‏2011-02-19