סרקומת הרחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צילום CT של גידול ממאיר מסוג סרקומת הרחם

סרקומת הרחםאנגלית: Uterine sarcoma) היא קבוצת גידולים ממאירים המתפתחת מהשריר החלק או מן רקמת חיבור של הרחם. גידולים מהסוג הזה מייצגים 4% - 9% מכלל סוגי סרטן הרחם. כמו כן, יש שיעור שכיחות שנתי של כמעט 2 ל-100,000 נשים.[1]

היסטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגידולים מחולקים לקבוצות הבאות:

  • גידולים המעורבים באפיתל וברקמות מזנכימה וכוללים קרצינומה. אלה נקראו בעבר גידולים מולריאנים (באנגלית: Mullerian), מעורבים ממאירים ואדנוסרקומה.[2]
  • גידול בשריר החלק שנקרא ליומיוסרקומה. מדובר בגידול השני הנפוץ ביותר, אשר מהווה כמעט 40% מהמקרים של סרקומות הרחם. הגידול מופיע בעיקר בעשור החמישי של החיים. הגידול מתרחש בשרירים החלקים שרירים שאינם בשליטה רצונית. נפוץ ביותר בעובר שנמצא ברחם, בדרך או בציפוי הפנימי של כלי דם במערכת העיכול. גידול מסוג זה מסווג כיום על פי שלבים באמצעות 2009 FIGO[3] היערכות מערכת (בעבר סווגו כמו קרצינומה רירית הרחם ) בזמן הניתוח.
  • גידולים מסוג אנדומטריאל סטרומל סרקומה. סרטן זה מהווה כ-1% מתוך כלל סוגי הסרטן הממאירים של הרחם. ניתן לחלק סרטן זה לשלושה תתי סוגים נוספים:
    1. אנדומטריאל סטורמל גולה - תת-סוג זה מהווה גידול שפיר ברוב המקרים, ללא פוטנציאל להפוך לגידול ממאיר וגרורתי. ניתן להשיג ריפוי מלא על ידי פעולת כריתת רחם פשוטה ברוב המקרים.
    2. אנדומטריאל סטרומל סרקומה בדרגה נמוכה - גידול זה בעל פוטנציאל לשלוח גרורות, ולכן קיומו מחייב ביצוע טיפול ניתוחי, בנוסף לטיפול כימותרפי ברוב המקרים. סרקומות סטרומליות אנדומטריאליות מייצגות כ-10% מסרקומות הרחם, ונמצאות בדרך כלל עם דימום בנרתיק ובאגן בנשים בגילאי 40 - 55.
    3. דרגה גבוהה לסרקומת הרחם לא מאובחנת - תת-סוג זה נחשב לאגרסיבי ביותר, ובעל פוטנציאל גרורתי גבוה.[4]

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידולים מסוג ליומיוסרקומה כיום מדורגים ומסווגים על פי מערכת 2009 FIGO:[3]

סרקומת קרצינומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחולקת לשלבים הבאים:

  • שלב 1: הגידול מוגבל לרחם: 1א ≤ 5 ס"מ בממד הגדול ביותר. 1ב > 5 ס"מ.
  • שלב 2: פולש לאזור צוואר הרחם:
    • 2א: מתרחש באדנסקה של הרחם.
    • 2ב: מתרחש וכולל רקמות אגן אחרות.
  • שלב 3: התפשטות מקומית ו/או אזורית:
    • 3א: מתפשט באזור המקומי של הרחם.
    • 3ב: מתפשט אל גרורות לימפה אזוריות.
  • שלב 4: פולש לאזור שלפוחית השתן או רירית המעי.
  • שלב 5: פולש לגרורות מרוחקות (כולל גרורות תוך בטן או בלוטות לימפה).

סרקומות סטרומליות אנדומטריאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסווגת כסרקומת קרצינומה, למעט סיווגים שונים עבור גידולי שלב 1.

  • שלב 1: הגידול מוגבל לרחם.
    • 1א: מוגבל לאנדומטריום (רירית הרחם).
    • 1ב: < ½ פולש לאזור המיומטריום.
    • 1ג: ≥ ½ פולש לאזור המיומטריום גם.

גידולים ממאירים באזור האפיתל וברקמות המזכימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדורגים באופן דומה לקרצינומת רירית הרחם[5]

  • שלב 1:הגידול מוגבל לרחם.
    • 1א: < ½ פולש לאזור המיומטריום.
    • 1ב: ≥ ½ פולש לאזור המיומטריום גם.
  • שלב 2: הגידול פולש לסטרומה של צוואר הרחם, אבל לא מבצע הרחבה מעבר לכך.
  • שלב 3: התפשטות מקומית או אזורית:
    • 3א : פולש לרחם או לאדנקסה.
    • 3ב: פולש לנרתיק או למעורבות פרמטרית.
    • 3ג: פולש לאזור גרורות אגן הירכיים או בלוטות הלימפה הפאראורטיות:
      • 3ג1: מתפשט לבלוטות אגן חיוביות.
      • 3ג2: מתפשט לבלוטות לימפה חיוביות פרה-אאורטיות.
  • שלב 4: פולש לאזור שלפוחית השתן או רירית המעי.
  • שלב 5: פולש לאזור גרורות מרוחקות (כולל גרורות תוך בטן או בלוטות לימפה).

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור כל סוגי סרקומות הרחם, הסימפטומים האופייניים המעלים חשד הם:

  1. דימום חריג או דימום לאחר גיל המעבר עשוי להיות סימן של גידול ממאיר הכולל סרקומת הרחם וצריך להיבדק.
  2. כאבי אגן, לחץ ופריקה חריגה.
  3. הרחם הלא מתפשט מתרחב במהירות רבה.

אף אחד מהסימנים אינו ספציפי, ומבחני סינון ספציפיים לא פותחו בנושא.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות על ידי הרופא הכוללים הדמיה (אולטרה סאונד, CT,‏ MRI), ובמקרה הצורך קבלת רקמות אבחון על ידי ביופסיה והיסטרוסקופיה. בסופו של דבר האבחנה נקבעת על ידי בדיקה היסטולוגית של הדגימה.[5]

ניהול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול מבוסס על היערכות סוג הגידול ועל מצב הגידול אצל המטופל באופן ספציפי. סרקומות של הרחם הן נדירות יחסית ויש לנהל אותן במרכזים מיוחדים משום שהטיפולים הם בדרך כלל רב-תכליתיים ומתפתחים. שיעורי הישנות גבוהים יחסית בהשוואה לסוגים אחרים של ממאירות גינקולוגיות. הניתוח הוא עמוד התווך של הטיפול לצד גישות אחרות הכוללות: טיפול בקרינה, כימותרפיה, טיפול הורמונלי. הטיפול בסרקומות הרחם תלוי בסוג הגידול ובמידת המחלה.

היבטים קליניים והמלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישרדות כוללת של חמש שנים בחולים עם קרצינוסרקומה של 1 עד 2 ברחם היא 44% עד 74%. ההישרדות של נשים עם שלב 1 עד 2 ליומיוסרקומה הוא 52% ל-85%. לסרקומה סטרומה אנדומטריאלית יש את הפרוגנוזה הטובה ביותר, עם שיעור הישרדות של 90% בקרב נשים עם מחלת שלב I. הישרדות גרועה בחולים בשלב III עד IV המחלה עבור כל סוגי הסרקומות.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידולים ממאירים של סרקומת הרחם נדירים יחסית לשאר הסוגים. מכל הגידולים הממאירים של גוף הרחם רק כ-4% - 9% יהיו סרקומות של הרחם. בדרך כלל, גורם הנגע אינו ידוע, אולם חולות עם היסטוריה של קרינת אגן נמצאות בסיכון גבוה יותר. רוב הגידולים מתרחשים אחרי גיל המעבר. נשים הנוטלות טמוקסיפן במשך זמן רב נמצאות בסיכון גבוה יותר.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gynecologic Ultrasound: A Problem-Based Approach, By Beryl R. Benacerraf, MD, Steven R. Goldstein, MD and Yvette Groszmann, MD, MPH 2014
  • Harlow BL, Weiss NS, Lofton S: The epidemiology of sarcomas of the uterus. J Natl Cancer Inst. 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Angiolo Gadducci, Stefania Cosioa, Antonella Romaninib , .Andrea Riccardo Genazzania, The management of patients with uterine sarcoma: A debated clinical challenge, ScienceDirect, ‏February 2008
  2. ^ Flora Zagouri, Athanasios-Meletios Dimopoulos, Stelios Fotiou, Vassilios Kouloulias and Christos A Papadimitriou, Treatment of early uterine sarcomas: disentangling adjuvant modalities, ‏8 April 2009
  3. ^ 3.0 3.1 2009 FIGO
  4. ^ 4.0 4.1 2017 American Cancer Society, unterine sarcoma, American Cancer Society, ‏03-11-2006
  5. ^ 5.0 5.1 Endometrial Cancer Treatment (PDQ®)–Health Professional Version, National Cancer Institute at the National Institutes of Health, ‏August 18, 2017