עאדלה בייהם
 | |
| לידה |
1900  |
|---|---|
| פטירה |
1975 (בגיל 75 בערך) |
| מדינה |
סוריה |
  | |
עאדלה בייהם אלג'זאארי (בערבית: عادلة بيهم الجزائري; 1900 – 1975) הייתה מנהיגה ופמיניסטית סורית, ילידת לבנון. היא הייתה מחלוצות תנועת הנשים הסורית, וכן תומכת בעצמאות סוריה מצרפת.
בייהם הייתה ידועה ביתרונותיה הרבים: השכלה עמוקה, אהבת העם, שליטה במוזיקה, שליטה בשפות הערבית, הצרפתית והגרמנית, טיעונים משכנעים, ודוגמת על לנתינה והקרבה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עאדלה בייהם אלג'זאארי נולדה בשנת 1900 בביירות, לבנון למשפחה אמידה. המקור של משפחתה הוא מהרי לבנון הגבוהים, והיא הייתה הנכדה של עבד אלקאדר אלג'זארי.
היא נולדה במשפחה אמידה בביירות.
היא רכשה השכלה במכון "אלדיאקוניז" הגרמני, ולמדה תאולוגיה בידי המלומד השייח עבדאללה אלבוסתאני,[1] המחבר של המילון המפורסם אלבוסתאן,מה שהקנה לה שפה ערבית אותנטית. היא עבדה כעיתונאית במגזין "פאטה אל-ערבי".
ב-1922 נישאה לבן משפחת ג'זאירי והתיישבה בדמשק שבסוריה וילדה שני ילדים.
בשנת 1925 היא יצאה בהפגנות נגד הקולוניאליזם הצרפתי ותמכה בתנועת ההתנגדות. בין השאר הקימה אגודה מיוחדת להגשת עזרה למשפחותיהם של המורדים.
היא הייתה מייסדת שותפה של החברה להתעוררות נשים בדמשק בשנת 1927.[2] היא הייתה המייסדת של אגודת דאות אל-אדב ב-1928, שהקימה בית ספר ערבי לבנות בשם זהה.[2] על מאמצה הוענק לה עיטור הכבוד החינוכי.[3] היא הייתה מייסדת-שותפה של איגוד הנשים הסורי ב-1928, וכיהנה כנשיאתו בין השנים 1933–1967 וכנשיאת כבוד בשנים 1967-1975.[4] היא הייתה הנציגה הסורית לוועידת הנשים המזרחיות להגנת ארץ ישראל בקהיר ב-1938.
בתקופת זמן זו, תנועת הנשים הסורית דגלה בחשיפת הפנים מאחר שראו את הכיוי כחלק מההפרדה המגדרית האסלאמית. בייהם לא השתתפה באופן פעיל בקמפיין, אך בכל זאת התנגדה לשמרנים בנושא. כפמיניסטית, היא הייתה יעד של שמרנים מוסלמים שדגלו בכך שנשים יחיו בהסתגרות, ילבשו רעלה ולא יתערבו בחיים מחוץ לבית. בשנת 1943 הודיעו לתנועה האסלאמית אל-גררה כי אמורה להתקיים הפגנה נגד רעלה בנשף שערכה בייהם, בו נשים שהשתתפו היו אמורות להיחשף, ולכן אל-גררה איימה לתקוף ולהצית את הבית. כתגובה לאיום הפסיקה בייהם את תרומותיה של חלב חינם לרבעים העניים של העיר למשך 24 שעות, מה שהביא להתפרעויות בין העניים, שהפגינו בהצלחה נגד אל-גרה, בדרישה לעזוב את בייהם בשקט.
כמודרניסטית, בייהם תמכה בזכויותיהן של נשים לא ללבוש רעלה, להצביע ולהיבחר לתפקידים פוליטיים, אולם כפעילת עצמאות לאומית היא העדיפה קודם כל עצמאות סורית, וזכויות נשים מאוחר יותר. היא נתנה את תמיכתה לחוסני א-זעים, שהבטיח לה להנהיג זכות בחירה לנשים בסוריה, רפורמה שהונהגה לבסוף ב-1953. בשנת 1960 מינה אותה נשיא סוריה ליו"ר התאחדות הנשים הערביות האפריקאיות-אסייתיות.
בינואר 1945 ארגנה בייהם את מצעד הנשים הגדול ביותר בתולדות סוריה, כמחאה נגד הסירוב הצרפתי לדון בעצמאות סוריה.
ב-1971 היא מונתה לכהן כחברת פרלמנט על ידי נשיא סוריה.[5]
נפטרה בשנת 1975. היו לה שני ילדים אמל וזין אל-עאבדין.
פעילות פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1916 עמדה בראש ועדת פיקוח על בית התעשייה, שכלל 1800 נערות העובדות במלאכת האריגה והשטיחים ועבודות היד.
בשנת 1933 נוצר הגרעין של האיחוד הנשי הערבי הסורי משלוש עמותות, ובייהם נבחרה לתפקיד נשיאת האיחוד הזה.
בשנת 1937 עבדה בפרויקט רענון הכפרים והמאבק נגד האנאלפביתיות במרכז ג'דידה ערטוז וסביבותיהם.
בשנת 1944, תשע עמותות הקימו את האיחוד הנשי הערבי הסורי ובייהם נבחרה לנשיאה של איחוד זה, ונשארה בתפקיד זה עד שנת 1967. היא גם הייתה נשיאת איחוד הנשים הערביות הכללי מאז שנת 1957 עד 1963, שהיה מורכב מאחת עשר עמותות.
בשנת 1956, הייתה ראש המשלחת של איחוד העמותות של נשים לוועידה במוסקבה, שדנה בזכויות נשים.
אירועים משמעותיים בחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934 פגשה עאדלה בייהם את המוזיקאי הסורי עומר אלבטש (عمر البطش) בחלב והזמינה אותו ללמד כמה מתלמידות בית ספר דוחת אל-אדב מחול.
בשנת 1938 פגשה את הגברת הודא שעראווי במהלך כנס בקהיר, שבמרכזו היה נושא פלסטין.
לאחר הפצצת הפרלמנט, העמותות החלו לחלק מזון למשפחות העובדים שפתחו בשביתה.
היא ערכה קמפיינים לתרומות כסף לאלג'יריה ולגיוס כספים לפלסטינים שבמצוקה ולפעול למען אספקת מגורים להם.
בשנת 1945 הייתה החוסה של חגיגת הפינוי של הצרפתים באצטדיון אוניברסיטת דמשק.
ביקור הסופר והוגה הדעות טה חוסיין, למכון דוחת אל-אדב.
בשנת 1956, הנשיא גמאל עבד אל נאצר קיבל את פניה, יחד עם קבוצה של נשים פעילות.
כנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920 פגשה עאדלה בייהם בראש ועדה של נשים את משלחת קריין (بعثة كراين) שבקרה בארץ על מנת לערוך משאל והקשיבה לדרישות הוועדה שדיברה בכנות על העצמאות במדינות הערביות המאוחדות (في البلاد العربية الموحدة) והסירוב להגנה או לנאמנות או למנדט.
בשנת 1942 דנה עם חברות האיחוד של הנשים בסכנה הציונית ובעיותיה של האומה הערבית ושדרוג רמתה התרבותית וחברתית.
בשנת 1949 השתתפה עם הפדרציה של האיגודים של נשים בוועדה לזכויות הנשים של האו"ם.
בשנת 1956 מנתה כראש המשלחת של איחוד העמותות של הנשים שמטרתו לדון בזכויות הנשים במוסקבה.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרגל יום האישה הבינלאומי בשנת 1975 העניק הנשיא חאפז אל-אסד לגברת עאדלה בייהם אלג'זאירי את עיטור הזכאות הסורי של דרגת ההצטיינות כאות הכרה למאמציה[6]
העיטור נמסר לבתה אמל בטקס הספד שאורגן על ידי איחוד הנשים הסוריות באצטדיון של אוניברסיטת דמשק לרגל ארבעים יום למותה. כדי להנציח את אותה ציווה הנשיא לקרוא בשמה את בית הספר התיכון לבנות באזור אלמראבט בשכונת המהגרים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה באתר saba network مبادرة صبا (מובאדרת סיבא)
- כתבה באתר sham news شام نيوز (חדשות שאם)
- جمعية دوحة الادب (עמותת דוחת אלאדב)
- البيان (אלבייאן)
- الحوار المتمدن (דיאלוג תרבותי)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האינצוקלפידה הערבית
- ^ 1 2 Sami M. Moubayed: Steel & Silk: Men and Women who Shaped Syria 1900-2000 430-432
- ^ Sami Moubayed: The Makers of Modern Syria: The Rise and Fall of Syrian Democracy 1918-1958 124
- ^ Ghada Hashem Talhami: Historical Dictionary of Women in the Middle East and North Africa 187
- ^ Sami Moubayed: Under the Black Flag: An Exclusive Insight into the Inner Workings of ISIS 33
- ^ האנציקלופדיה הערבית