עדה ניילד צ'ו
 | |
| לידה |
28 בינואר 1870 סטפורדשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1945 (בגיל 75) ברנלי, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| מעסיק |
Nantwich Workhouse, Women's Trade Union League |
  | |
עדה ניילד צ'ו (באנגלית: Ada Nield Chew; 28 בינואר 1870 – 27 בדצמבר 1945) הייתה פעילה סופרג'יסטית-סוציאליסטית בריטית, שפעלה לשיפור התנאים של מעמד הפועלות באנגליה.
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ו נולדה ב-28 בינואר בשנת 1870, בחוות ווייט הול טוק או' דה היל, בצפון סטפורדשייר, אנגליה. צ'ו הייתה בתם השנייה מתוך שלוש- עשרה של וויליאם וג'יין ניילד. כאשר הייתה בת אחת- עשרה היא נאלצה לעזוב את בית-הספר, עקב מעבר משפחתה לווסטרשייר. [1] בשנת 1897 התחתנה עם ג'ורג' צ'ו, ושנה לאחר מכן (1898) נולדה להם ביתם היחידה, דוריס.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העבודה במפעל האחים קומפטון לטקסטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות שנת 1887 צ'ו ומשפחתה עברו להתגורר בקרו, שבמחוז צ'שייר. שם צ'ו עבדה בתור תופרת במפעל טקסטיל המייצר מדים לאנשי צבא, שוטרים ועובדי הרכבת. ב-5 במאי 1894, כתבה צ'ו את מכתבה הראשון מתוך סדרה של 12 מכתבים, המכתב הופיע בעיתון המקומי של העיירה קרו. המכתב, אשר נחתם על ידי "נערת המפעל של קרו", מתאר את תת-התנאים בהם עובדות פועלות המפעל. במכתב, צ'ו זעמה על כך ש-100 הנשים שעובדות במפעל הרוויחו שכר זעום, לעומת 400 הפועלים הגברים. בנוסף, צ'ו התלהמה על כך שהיא ושאר נשות המפעל עבדו 10 שעות ביום רק על מנת לקבל שמונה שילינגים בשבוע. בעוד שהמפעל התייחס לשכר הפועלות כ-"Living wage" או שכר מינימום, צ'ו התייחסה במכתבה לשכר הפועלות כ"שכר בגסיסה מתמשכת" (באנגלית: "lingering dying wage"). מטרתה של צ'ו בכתיבת מכתבים אלו הייתה לאחד את נשות מעמד הפועלים, ולשפר את התנאים שלהן במפעלים ובשאר מקומות העבודה שלהן.[2] המכתבים זכו לתמיכה בקרב איגודים מקצועיים לגברים ואפילו בקרב חברי הפרלמנט המקומי. ואכן, בזכות מכתביה הנוקבים, תנאי הפועלות במפעל שופרו. מכתביה משכו גם את תשומת הלב של מפלגת הלייבור העצמאית, אשר הציעו לה עבודה בתנאי שזהותה תתגלה. וזה אכן קרה: "נערת המפעל של קרו" חשפה את זהותה כעדה ניילד צ'ו, והתפטרה מן המפעל.
מהפכנית במפלגת הלייבור העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוך זמן קצר לאחר התפטרותה מהמפעל, צ'ו החלה את עבודתה במפלגת הלייבור העצמאית, בתור נציגת מועצת הסחר במועצת ה"שומרים" של ננטוויץ. צ'ו עבדה במשרה זו משנת 1894 עד שנת 1897. תחומי האחריות של הארגון כללו ניהול של בתי העבודה, בתי החולים וקרנות הסיוע שתחת אחריותם. יוזמותיה של צ'ו לרוב לא התקבלו בברכה. למעשה מתוך חמש היוזמות שהיא הציעה רק אחת התקבלה; ביטול הכלל האוסר על אסירים לשוחח בשעת האוכל.[3] צ'ו הייתה מבוקשת עד מאוד כדוברת במפלגה, ובשנת 1896 יצאה למסע הסברה בוואן ה"קלריון" של המפלגה. למסע היא יצאה יחד עם ג'ורג' צ'ו, לימים בעלה.
שיתוף הפעולה עם ליגת איגודי העובדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1900–1908, צ'ו יצאה למסעות הסברה מטעם מפלגת הלייבור העצמאית וליגת איגודי העובדות, אשר עבורה הייתה צ'ו מארגנת מובילה. במסעותיה, צ'ו הגיעה לקהילות מרוחקות של נשים פועלות, וחשפה אותן לאפשרויות הטמונות בייצוגן באיגודי הפועלים. בנוסף, צ'ו היוותה כוח מניע במסע הפרסום של הליגה לשיפור תנאי העובדות במפעל כלי החרס שבסטפורדשייר, ובמיוחד עבור נפגעות תאונות עבודה וקורבנות של הרעלת עופרת.[4]
פועלה כסופרג'יסטית וכמקדמת העצמאות של אימהות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו רבות מהנשים שאיתן עבדה, צ'ו נמשכה לעבר רעיון הסופרג'יזם. היא הייתה חברה באיגוד הלאומי של אגודות זכות הבחירה לנשים (באנגלית: National Union of Women’s Suffrage Societies, ובראשי תיבות: NUWSS) וכיהנה בתפקיד מנהלי במחוז הבחירה של עמק רוסנדייל. בשנת 1905 צ'ו ביקרה חריפות את איגוד הנשים החברתי והפוליטי. היא טענה כי הארגון הוא אנטי- דמוקרטי ומקדם את זכות ההצבעה של נשים ממעמד הביניים בלבד, ולא את זכותן של הנשים הפועלות. במשך כמה חודשים, החליפו צ'ו וכריסטבל פנקהרסט (אחת המייסדות של איגוד הנשים החברתי והפוליטי) את דעותיהן בנוגע לנושא בטורים של העיתון הבריטי "הקלריון".[5] צ'ו התעקשה שעל-מנת שנשים יחיו בכבוד, הן צריכות להיות בעלות עצמאות כלכלית, והבינה שדבר זה לא יכול להתקיים ללא יכולת האישה לעבוד. היא גיבשה תוכנית שעל-פיה לאימהות תהיה גישה למעונות אשר יטפלו בילדיהן באופן מסובסד. היא הדגישה כי המעונות יהיו מופעלים על-ידי "אימהות מאומנות" אשר יספקו "שירות ממלכתי ברמה גבוהה". חזונה של צ'ו היה בין הביטויים הראשונים למערכת הרווחה ומתן שירותים מסובסדים לגיל הרך. כל אלו נכנסו לתוקף תחת היוזמה "התחלה בטוחה" (באנגלית: "Sure start") שהוצגה רק בשנת 1998.[4]
מלחמה, עסקים ויציאה לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כחלק מהמאמץ המלחמתי, הארגון NUWSS השהה את פעילותו למען זכות הצבעה לנשים. צ'ו, כפציפיסטית, התנגדה נחרצות למהלך זה, והצטרפה לליגת הנשים הבין-לאומית לשלום ולחירות. באוקטובר, שנת 1914, צ'ו הובילה משלחת לוועידת הבריאות של רוצ'דייל עם הפדרציה הלאומית של נשים עובדות (באנגלית: National Federation of Women Workers) ועם ליגת עבודת הנשים (באנגלית: Women’s Labour League). המשלחת הצליחה לשכנע את הרשויות המקומיות להקים לנשים עובדות, אשר נשארו לתמוך במשפחותיהן בעורף, מרכזי בריאות ומרכזי יולדות. שנה לאחר מכן, מודאגת מאבטלתן של הנשים עקב המלחמה, צ'ו הקימה ועדת סעד אשר חילקה מזון לאימהות רוצ'דייל וילדיהן.[4] צ'ו המשיכה במסע הבחירות גם בזמן המלחמה. היא התרכזה בעיקר בתנאי העבודה, התזונה והבריאות של הנשים ממעמד הפועלים. היא פיתחה עסק מצליח להזמנת בדים וחומרי תפירה בדואר (Chew & Co.). בנוסף, לזמן מה צ'ו ניהלה חנות טבע. יוזמה זו נבעה מהיותה צמחונית. בתור אשת עסקים מצליחה, צ'ו טיילה רבות ברחבי העולם, ובשנת 1935 יצאה לסיבוב הופעות סובב עולם.[5]
הכרה לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ו נפטרה ב-27 בדצמבר 1940, בברנלי, לנקשייר. בתה דוריס כתבה את הביוגרפיה של אמה "עדה ניילד צ'ו: חייה וכתביה של אישה עובדת" אשר פורסמה בשנת 1982. בשנת 1983, אלן פלטר עיבד את הביוגרפיה לסדרה בעלת שלושה פרקים הנקראת "וואן הקלריון". בשנת 1978 פורסם הספר "יד אחת קשורה מאחורינו: עליית התנועה הסופרג'יסטית" (באנגלית: One Hand Tied Behind Us: The Rise of the Women's Suffrage Movement"). הספר נכתב על-ידי ג'יל לידינגטון וג'יל נוריס, ומתאר בין השאר את תרומתה של עדה לתנועה הסופרג'יסטית.[4]
שמה ותמונתה של צ'ו מופיעים על בסיס הפסל של מיליסנט פאוסט, יחד עם עוד 58 נשים סופרג'יסטיות.[6] הפסל נמצא בכיכר הפרלמנט שבלונדון ונחשף ב-24 באפריל 2018.[7]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ada Nield Chew, Nantwich Museum (באנגלית בריטית)
- ^ Ada Nield Chew, Crewe Heritage Centre (באנגלית בריטית)
- ^ Crewe town council, Ada Nield 1894
- ^ 1 2 3 4 Ada Nield Chew: England’s forgotten suffragist, HistoryExtra (באנגלית)
- ^ 1 2 Ada Nield Chew, WCML (באנגלית)
- ^ Heather Saul, Millicent Fawcett statue unveiling: the women and men whose names will be on the plinth, inews.co.uk, 2018-04-24 (באנגלית)
- ^ Historic statue of suffragist leader Millicent Fawcett unveiled in Parliament Square, GOV.UK (באנגלית)