עוזא
עוזא או עוזה[1], הוא דמות מקראית הנזכרת בספר שמואל, שם מתואר מותו בעקבות נגיעתו והחזקתו של ארון הברית, בעת החזרת ארון הברית לישראל ועלותו לירושלים.
סיפורו של עוזה מופיע בשני מקומות בנביאים: ספר שמואל ב' ו' מפסוק ג', ודברי הימים א' יג מפסוק ז.
סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוזה היה בנו של אבינדב, שבביתו הניחו אנשי קרית-יערים את הארון לאחר שחזר מארץ פלשתים. הארון הונח בעגלה חדשה רתומה לבקר, ושני בניו של אבינדב, עוזא ואַחְיוֹ, מנהיגים את העגלה, אחיו מקדימה ועוזא מאחורה: ”וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה”.
כשהעגלה עם הארון התקרבו לגורן נכון[2] הארון שעל גבי העגלה מט ליפול, ועוזא תפס את הארון בידיו על מנת שלא יפול לארץ ”וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר.”
מיד לאחר שהחזיק את הארון, נספה עוזא כעונש על מעשה זה ”וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים”. לדעת חז"ל המילה 'של' משמעותה מלשון שגגה, מאחר ועוזא היה צריך להבין מדעתו שאם 'הארון נושא את נושאיו' - זאת אומרת שהלווים נושאי הארון נישאו על ידי הארון, ולא שהם נשאו את הארון, אם כך וודאי שאין צורך להחזיק את הארון מליפול[3].
דוד שחרד לנוכח הריגתו של עוזא בעקבות אי זהירתו בכבוד הארון קורא את מקום הריגת עוזא "פרץ-עוזה", שפירושו 'ההתפרצות והשבר שאירע עוזה', מחליט דוד שאין זו שעת הכושר לעלות את הארון לירושלים, וחוזר בו מכוונתו זו, ותחת זה הוא מסיט את התהולכה לביתו של עובד אדום הגתי למשך שלושה חודשים. באותם שלשוה חודשים זוכה עובד לברכה, כשכל כלותיו נפקדות.
כשדוד שומע שה' בירך את עובד אדום, הוא חוזר ומעלה את הארון לעיר דוד, כפי התוכנית המקורית.
