עכנאי מגובב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןעכנאי מגובב
עכנאי יהודה
עכנאי מגובב
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: צינוראים
משפחה: זיפניים
סוג: עכנאי
מין: עכנאי מגובב
שם מדעי
Echium glomeratum
Poiret, 1808

עַכְנַאי מְגֻבָּב (שם מדעי: .Echium glomeratum Poir) הוא צמח עשבוני רב-שנתי או דו-שנתי, מזרח ים-תיכוני מסוג עכנאי ממשפחת הזיפניים[1]. אחד מ-68 מינים בסוג עכנאי ואחד מבין 6 הגדלים בישראל וסביבתה[2][3][4]. הוא בעל שושנת עלים וגבעול תפרחת זקוף, עבה, זיפני מלבין, גובהו 60 עד 200 ס"מ. עכנאי מגובב נראה כעמוד גבוה ואפור שנושא לאורך רובו של הגבעול תפרחות צפופות היוצאות מחיק העלים שעל עמוד התפרחת העיקרי. קבוצת הפרחים קצרות בראשונה ומתארכות עד 7 ס"מ בעת הבשלת הפירות. בראשית החורף מתפתחת שושנת עלים רדיאלית סימטרית, שעליה ארוכים וצרים ומכוסים בצפיפות בשערות קצרות וזיפים לבנים בעלי בסיס מעובה. באביב עולה גבעול תפרחת שעליו הולכים קטנים לקראת חלקו העליון. בהגיע הגבעול לשיא גובהו, יוצאים מחיק החפים עוקצים קטנים נושאי פרחים קטנים וצנועים הערוכים בתפרחות עקרביות. לאחר הפצת הזרעים עמוד התפרחת היבש נותר במקומו עד אמצע החורף הבא.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעול מעובה של עכנאי מגובב

הגבעולים גליליים, זקופים, עבים, בודדים, ומסתעפים רק מהבסיס, מחלקם התחתון[5][6]. הגבעולים מכוסים שערות צפופות קצרות וזיפים דלילים וארוכים.

העלים, דמויי אזמל מוארך (10 עד 40 ס"מ), תמימים, בעלי עירוק מרושת, מחוסרי לוואים[6]. השערות המכסות את העלה כוללת שערות רכות בלבד.

התפרחות מסוימות, מסוג חד-בדית עקרבית.

הפרחים על פי רוב דו-מיניים, בעלי עוקץ פרח, שחלה עילית ועטיף כפול והם לא נכונים (בעלי סימטריה דו-צדדית). הפרחים אינם בולטים לעין בצבעם ובגודלם. הם יושבים בחיק החפים שעל ציר התפרחת. אורך החפה כאורך הגביע או גדולה ממנו. הפרחים מגובבים על עוקצים קצרים בחלקו העליון של גבעול הפריחה.

הפרחים דמויי שופר או צינור וצבעם צבעו ורוד צהבהב חיוור.

הגביע בעל 5 אונות, לעיתים רחוקות 4, מחולק כמעט עד לבסיסו, משתייר, עוטף, אך לא מעורה בפרי ומתפרה מעט (כרגיל הוא גדל ומתרחב עם הבשלת הפרי)[6]. אונות הגביע דמויות אזמל, שני האונות התחתונות קצרות יותר. הגביע קצר בהרבה מהכותרת.

הכותרת בלתי נכונה, דמוית שופר או משפך, בעלת 5 אונות בלתי שוות ואוגן אלכסוני, כמעט דו-שפתנית, אורך הכותרת 10 עד 13 מ"מ ולפעמים 20 מ"מ. רוחב לוע הכותרת אינו עולה על 5 מ"מ. הכותרת שעירה בכל שטחה החיצוני ובעלת שערות ארוכות יותר לאורך העורקים (בשונה מעכנאי נאה שכותרתו קירחת פרט לשערות ארוכות לאורך עורקיהן)[6]. לוע הכותרת ללא קשקשים[5][7].

האבקנים 5, אינם שווים באורכם, מעורים בחלקו התחתון של צינור הכותרת, בולטים מפתח הכותרת וקצותיהם כפופים כלפי מעלה. האבקנים ערוכים לסירוגין בין עלי הכותרת ולא מולם[6].

הזירים צבעוניים וקירחים והם בלתי שווים באורכם. אורך הזירים ארוכים פעמים אחדות מאורך המאבקים[6].

המאבקים קטנים נפתחים בסדקי אורך ולא בנקבים.

השחלה עילית, מוקפת בטבעת צופן ובעלת 2 עלי שחלה מאוחים ו-2 מגורות שנחצות על יד מחיצות מדומות ל-4 מגורות עם התפתחותה של השחלה[7]. השיליה זוויתית. ביצית אחת בכל מגורה.

עמוד השחלה ארוך, נימי, כרגיל שעיר ובעל 2 צלקות, והוא יוצא משקע שבין 4 אונות השחלה, מבסיס השחלה.

הפרי עשוי 4 פרודות חד-זרעיות (אגוזיות) שהן דמויות ביצה ובעלות 3 מקצועות אפורות, מבריקות, מקומטות, מגובששות ויושבות בתוך הגביע[6][7].

פריחה מסוף מרץ ועד תחילת יולי[8].

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה של עכנאי מגובב מצומצמת מדרום טורקיה ועד ישראל[1]. בישראל עכנאי מגובב גדל ברוב החבל הים-תיכוני, במיוחד בצפון. הוא נפוץ בגולן; מצוי בבקעת חולה בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, בשומרון, בשרון ובגלעד; נדיר מאוד בחרמון, בבקעת בית שאן, בחוף הכרמל, דרום משור החוף ובהרי יהודה[8]. הוא גדל בשדות, במקומות לחים כמו גדות נחלים ובין טרשי בזלת, בקרקעות כבדות מוצפות בחורף, וברנדזינה כהה על קירטון קשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עכנאי מגובב בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 .Echium glomeratum Poir, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ .Echium glomeratum Poir, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
  3. ^ עכנאי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ במגדיר החדש של מיכאל זהרי מופעים 7 מינים בשונה מאתר צמחיית ישראל וסביבתה כי היא כוללת את עכנאי סיני והיא כוללת את עכנאי ארוך עלים שהועבר לסוג אחר.
  5. ^ 1 2 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 369-371
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 539-540
  7. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 358
  8. ^ 1 2 עכנאי יהודה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה