עצם המצח

עצם המצח
	תמונה תלת־ממדית של עצם המצח. אפשר להקיש על התמונה ולסובב עם מקש שמאלי בעכבר לכל הכיוונים, כדי לראות את המבנה המדויק
שיוך	גולגולת האדם, קופסית המוח, calvaria, desmocranium
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (135)
מזהים
לטינית (TA98)	os frontale
טרמינולוגיה אנטומיקה	A02.1.03.001
TA2 (2019)	520
FMA	52734
קוד MeSH	A02.835.232.781.375
מזהה MeSH	D005624
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0016732

עצם המצח (TA: Os frontale) היא אחת מעצמות הגולגולת. זו העצם הקדמית עליונה בגולגולת, וכמו שאפשר להבין משמה, היא העצם התומכת במצח.

תיאור

עצם המצח היא עצם שטוחה, עבה יחסית לשאר עצמות הגולגולת. חלקה העליון הוא בצורת מקטע כדורי, ומהווה את חלקו הקדמי של הקדקוד ואת המצח. חלקה התחתון מהווה את תקרתן של ארובות העיניים וחלק מתקרתו של חלל האף.

מעט מעל לארובת העין בכל צד נמצאת בליטה גרמית המכונה קשת הגבינים (Arcus superciliaris). קשת הגבינים בולטת בגברים יותר מאשר בנשים. מתחת לקשת הגבינים נמצא גת המצח (Sinus frontalis). בין קשתות הגבינים קיימת בליטה המכונה פדחת (Glabella).

בחלקה העליון של עצם המצח יש תפר (Sutura frontalis) המחבר את צדה השמאלי לצדה הימני: אצל תינוקות רכים עצם המצח מפורצת, ויש מרווח בין שני הצדדים. מרווח זה נסגר בשנות החיים הראשונות תוך יצירת התפר.

עצם המצח היא העבה והכבדה שבעצמות הגולגולת, ומהווה גשר בין העצמות שמהוות את קופסת המוח ובין עצמות הפנים.

עצמות שכנות

עצם המצח מופרקת במפרקים פיברוטיים מסוג תפר לעצמות הקודקוד, בחלקה העליון, לעצמות הרקה, לעצם היתד בשני צידי הגולגולת (בשני מפרקים שונים), לעצמות הלחיים, וללסת העליונה.

שימוש

בזכות עובייה של עצם המצח, היא החזקה שבעצמות הגולגולת, והיחידה בהן שבעלי חיים רבים, כולל האדם, עושים בה שימוש לתקיפה או התגוננות. להכאה באמצעות עצם המצח יוחדה מילה בשפה העברית - נגיחה. בכדורגל, נעשה שימוש נרחב בנגיחה כדי למסור את הכדור או לשגרו לכיוון השער.

בבעלי חיים אחרים

אצל בעלי חיים רבים, שתי הכנפיים של עצם המצח לא מתאחות כמו אצל האדם, והעצם נשארת שטוחה ובמקרים מסוימים בעלת שתי אונות. אצל רוב בעלי חיים המקרינים, בסיס הקרניים הוא בעצם המצח. אצל זוחלים רבים, חלקה העליון של ארובת העיין אינו חלק מעצם המצח, אלא שייכת לעצם או שתי עצמות נוספות, שאינן קיימות אצל היונקים.

בתיאורים של אנשים או דמויי אדם כמו מלאכים או שדים בעלי קרניים, כמו גם בפסל משה של הפסל מיכלאנג'לו, הקרניים בוקעות דווקא מעצמות הקודקוד, בניגוד למציאות הזואולוגית של בעלי חיים מקרינים אמיתיים.