פאוסניאס (מלך ספרטה)
| לידה | ספרטה | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
385 לפנה״ס טגאה, יוון  | ||
| מדינה |
ספרטה | ||
| |||
  | |||
פאוסניאס (ביוונית: Παυσανίας) היה מלך ספרטה מהשושלת האגידית, בנו של המלך פלייסטואנקס. הוא מלך פעם ראשונה בין 445-426 לפנה"ס כאשר אביו היה בגלות, ופעם שנייה בין 408-398 לפנה"ס עת הודח בגלל תוצאותיו של קרב הליארטוס.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאוסניאס היה בנו של מלך ספרטה פלייסטואנאקס. הוא נקרא ככל הנראה על שם סבו המצביא פאוסניאס. בשנת 445 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, הוביל אביו מסע מלחמה לאטיקה, שהיה מכוון כנגד אתונה. עם זאת, פלייסטואנקס נסוג בצורה מעוררת חשד, ונטען שקיבל שוחד מפריקלס. לפיכך, הוא הודח וגורש בידי האפורים ופאוסניאס הוכתר כמלך החדש.[1] מכיוון שהיה עוד צעיר לימים, דודו קלאומנס היה השליט בפועל.[2] בשנת 426 לפנה"ס חזר אביו מהגלות וחזר למלוך עד מותו בשנת 409 לפנה"ס.[3]
לאחר מותו של אביו, הוכתר פאוסניאס כמלך בשנית. בשנת 403 לפנה"ס מרדו הגולים האתונאים בהנהגת תרסיבולוס בשלטון השלושים הפרו-ספרטני ששלט באתונה לאחר המלחמה הפלופונסית. תרסיבולוס הביס את האתונאים הפרו-ספרטנים בקרב מוניכיה, ומנהיגם של אלו האחרונים, קריטיאס נהרג בקרב. המורדים התבצרו בפיראוס, וכונו לפיכך "אנשי פיראוס". 'השלושים' ביקשו עזרה מספרטה, והמצביא המהולל ליסנדרוס נשלח כדי לסייע להם. עם זאת, בהדרגה החליטו שלטונות ספרטה שליסנדרוס עצמאי מדי, ובאוגוסט של אותה שנה[4] פאוסניאס מונה כמפקד החדש, כביכול כדי לסייע לליסנדרוס, אולם בפועל כדי לצמצם את כוחו. פאוסניאס הביס אמנם את "אנשי פיראוס" בקרב, אולם העדיף להגיע לפשרה,[5] שהתאימה לרצונותיה של ספרטה ונגדה את תוכניותיו של ליסנדרוס. הונח לתרסיבולוס לחזור לאתונה ולחדש בה את הדמוקרטיה, בתנאי שיישאר נאמן לספרטה, בעוד האוליגרכים הפרו-ספרטנים קיבלו את אלווסיס שהוכרה כעיר נפרדת מאתונה.[6] עם זאת, בספרטה לא אהבו את מעשהו. והוא נשפט בפני הגרוסיה. 14 סנאטורים, וכן המלך השני אגיס, הצביעו לרעתו, אולם 14 האחרים (הגרוסיה כלל 28 סנאטורים ואת שני המלכים) הצביעו לטובתו, כך שהוא יצא זכאי.[7]
בשנת 395 לפנה"ס, התאחדו אתונה ותבאי בברית נגד ספרטה, ובכך פתחו את המלחמה הקורינתית. בספרטה הכינו תוכנית לכיבוש העיר הליארטוס, שהייתה בעלת ברית של תבאי. במסגרת התוכנית, הצבא הספרטני נע בשני ראשים מהפלופונסוס, ראש אחד בפיקודו של ליסנדרוס היה אמור לנוע דרך פוקיס, בעוד ראש שני בפיקודו של פאוסניאס היה אמור לנוע סביב הר קיתיירון.[8] שני הצדדים היו אמורים להיפגש בהליארטוס בתאריך שנקבע מראש.[9] פאוסניאס, שהתעכב כמה ימים בעמדת המוצא ובינתיים הקדים אותו ליסנדרוס, כבש בזריזות את אורכומנוס וחנה על גבעה מול הליארטוס.[10] פאוסניאס יצא לאחריו וכבש את פלטאיה. על פי פלוטרכוס, ליסנדרוס שיגר איגרת אל פאוסניאס לחבור אליו במהירות האפשרית כדי שיצאו שניהם להתקפה המשותפת על הליארטוס. השליח של ליסנדרוס נפל בשבי התבנים, שמיהרו להניע כוח גדול אל הליארטוס, בעוד את חיל המצב שבעירם תגברו בכוח אתונאי. באישון ליל הכניסו התבנים בחשאי את צבאם להליארטוס, ולמחרת, משראה לינדרוס שפאוסניאס לא מגיע, החליט לצאת להתקפה בלעדיו.[8] תוצאת העזתו של ליסנדרוס הייתה קרב הליארטוס, שהסתיים בתבוסה ספרטנית כואבת ובמותו של ליסנדרוס עצמו.
המורל בקרב התבנים עלה, אולם אז הופיע פאוסניאס עם צבאו והתבנים מצאו עצמם שוב בסכנה.[11] למזלם, אז הגיעו התגבורות מאתונה בפיקודו של תרסיבולוס, ויחסי הכוחות היו כעת שווים.[12] פאוסניאס הבין שלא יוכל לנצח, וקיווה לפחות לקבור בכבוד את גופות הספרטנים שנהרגו בקרב, ובמיוחד את גופתו של ליסנדרוס, שהפך את ספרטה לשליטת יוון. פאוסניאס קיווה להגיע להסכם עם התבנים והאתונאים, אולם חלק מיועציו התרעמו על כך, ויעצו לו "להיאבק על גווייתו [של ליסנדרוס] עם נשק ביד. ואם ינצחו - יקברוהו, ואם ינוצחו - מן הכבוד הוא לנוח כאן יחד עם המצביא".[13] פאוסניאס הבין שלא ניתן לנצח את הכוח התבני-אתונאי המשולב, וידע שגם אם ינצח, הסיכוי לגאול את גופתו של ליסנדרוס הוא נמוך כיוון שכאמור לעיל, הוא מת ממש סמוך לחומות.[14] התבנים הסכימו להחזיר את הגופות רק בתמורה לנסיגה מלאה של הספרטנים מארצם. פאוסניאס הסכים, והתבנים עקבו אחריו לאורך כל הדרך, ובכל פעם שחייל ספרטני סטה בטעות מהדרך הראשית והעז לדרוך בשדה כלשהו, הכוהו נמרצות והחזירו אותו לדרך. פאוסניאס קבר את ליסנדרוס בכבוד, מיד כשיצא אחרון חייליו מבויאוטיה.[15]
כאשר פאוסניאס חזר לספרטה, הוא הועמד למשפט, ראשית כל על כך שלא הזדרז להגיע ולמנוע את התבוסה, ושנית על כך שעשה הסכם משפיל עם התבנים, תחת להיאבק בכבוד על גופתו של ליסנדרוס. כמו כן חודשו נגדו ההאשמות הישנות משנת 403.[16] פאוסניאס ידע שהוא עתיד לשלם בחייו, ועל כן נמלט לטגאה ומצא מקלט במקדשה של אתנה. הוא מת מוות טבעי באזור שנת 385 לפנה"ס.[13] ירש אותו בנו אגסיפוליס הראשון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פלוטארכוס, חיי אישים - אנשי יוון. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.)
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984. עמ' 430–431. (הספר בקטלוג ULI)
- Xenophon. Hellenica. Translated by C.L. Brownson. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918-1921. Digitized copy in: Perseus
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמית, עמ' 305.
- ^ תוקידידס, ספר שלישי, 26.
- ^ דיודורוס, ספר שלושה עשר, 75.
- ^ עמית, עמ' 410.
- ^ בסביבות חודש ספטמבר
- ^ עמית, עמ' 411.
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 3.5.2.
- ^ 1 2 פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 28.
- ^ עמית, עמ' 430.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 17.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 21.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 22.
- ^ 1 2 פלוטרכוס, "חיי ליסנדרוס", 29.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 23.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 24.
- ^ קסנופון, "הלניקה", ספר שלישי, 5, 25.