אתנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העתק יווני מעשה ידי אנטיוכוס מהמאה הראשונה לפנה"ס של פיסלו של פידיאס מהמאה החמישית לפנה"ס אשר עמד במקדש אתנה שעל האקרופוליס.
"אתנה לבושת הקסדה". העתק רומי מהמאה הראשונה לפנה"ס, של פסל יווני מהמאה החמישית לפנה"ס. מוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז.
אתנה (מימין) והרקולס (משמאל). כד יווני, 480 - 470 לפנה"ס.
הפרתנון באתונה - מקדש האלה אתנה.
אתנה, פסל נאו קלאסי הניצב בחזית הפרלמנט האוסטרי בווינה.

אתנה (או אתיני, יוונית: Αθηνά) היא אלת החוכמה, האמנות והצדק במיתולוגיה היוונית.[1] כמו כן הייתה אחראית על שמן הזית ועל האריגה. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה. מתוארת לרוב כנושאת כידון, מגן עם תבליט פניה של מדוזה (שהיא קיבלה מפרסאוס לאות תודה על שעזרה לו במשימתו) יוצגה על ידי ינשוף, ולוותה על ידי אלת הניצחון, ניקה. אתנה מעולם לא הייתה ילדה, ובקעה מראשו של זאוס, בוגרת, כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פרתנוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב. לפי הרודוטוס, אתנה הייתה אלה ממוצא ברברי - כלומר לא יוונית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה הייתה אלה באזור יוון וטורקיה עוד לפני בואם של היוונים. שמה נגזר משפה קדומה מאזור מיקנה, ופירושה - אבוד. אתנה מתקשרת לרוב עם העיר אתונה, במקור - צורת הריבוי של אתנה, כיוון שהיא הייתה האלה המגינה של העיר, בתקופה העתיקה של יוון.

בפנתאון האולימפי, אתנה לא נולדה מיחסים שבין אל לאלה, אלא מראשו של זאוס,(מיחסיו עם הענקית מטיס) והייתה לבתו האהובה ביותר. הולדתה מתוארת במספר גרסאות שונות. באחת, זאוס שכב עם מטיס הענקית, אך רק לאחר מכן החל לחשוש מהתוצאות שכן הייתה נבואה (שקרית) שצאצא של מטיס, ידיח את זאוס מכס האולימפוס, אולם היה זה מאוחר מדי; מטיס הרתה. בייאושו, זאוס שאב אותה לתוך ראשו דרך נחירו, היא החלה מיד בהכנת גלימה וקסדה לילדתה העתידית. קולות הפטיש בזמן שהכינה את הקסדה גרמו לזאוס כאבים חזקים, ו הפיסטוס אוהרמס (תלוי באיזה מקור מדובר) ביקע את ראשו של זאוס בגרזן מינואי דו-ראשי ("לאבריס"). כתוצאה מכך בקעה אתנה מראשו, בוגרת וחמושה בנשק רב, וזאוס עצמו לא סבל רבות מהאירוע.

למרות שהייתה אלת המלחמה, בשונה מארס, אשר היה חמום-מוח ולא מהימן בקרב, התרכזה אתנה באסטרטגיה וטקטיקות. אתנה עזרה ליוונים במלחמת כנגד טרויה, וליוותה את אודיסאוס החכם בדרכו הביתה, והייתה פטרוניתו.

אתנה באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה מתוארת באמנות הקלאסית כאישה הלובשת שריון, נושאת רומח ומגן עם ראשה של הגורגונה מדוזה מוטבע עליו וכן, נושאת בכף ידה את אלת הניצחון והתחרות ניקה בצורה זו היא תוארה בפסל הזהב והשנהב המפורסם של פידיאס בפרתנון באקרופוליס שבאתונה - "אתנה פרתנוס". פסל זה אבד במהלך ההיסטוריה(כנראה נבזז בידי הרומאים). כמו כן, חייתה המלווה של אתנה הוא ינשוף, סמל לחוכמה, היושב על אחת מכתפיה.

בעבודות מוקדמות יותר, כמו בדיוקנות של אתנה על אגרטלים, האלה מתוארת עם כמה מתכונותיה המינואיות, כגון כנפיים גדולות.

שמות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידה כשופטת במשפטו של אורסטס על רצח אמו, קליטמנסטרה (בו הוא זוכה מאשמה), אתנה קיבלה את הכינוי "אתנה אריא" (Athena Areia).

אתנה קושרה רבות עם האלה האגאית המקומית, אפאה (Aphaea). היא כונתה "אתנה ארגאנה" (Athena Ergane) כפטרונית של אומנים ופעלולנים.

פעמים רבות היא קושרה עם הכינוי "פאלאס אתנה". פאלאס הייתה דמות מעורפלת - לפעמים גבר, לפעמים אישה, אך תמיד בהקשר לאתנה. היא הרגה את פאלאס בשגגה, ולאחר מכן לבשה את עור העיזים שלו/ה המקושט עם נחשים שטניים, כקמע השומר עליה.

בפרתנון של אתונה סגדו לאתנה עם הכינוי "אתנה פרתנוס". בקרבות היא כונתה "אתנה פרומכוס". כמגינת ערים ברחבי העולם היווני נשאה את הכינוי "אתנה פּוֹליאַס" ("של העיר").

מיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריקטוניוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אפולודורוס, הפייסטוס ניסה לאנוס את אתנה אך כשל. זרעו נשפך על האדמה וכך נולד אריקטוניוס. אתנה אימצה וגידלה אותו, למרות שלא היה בנה. בגרסה אחרת, הזרע נחת על רגלה של אתנה, והיא ניגבה אותו עם פיסה של צמר ולאחר מכן זרקה על האדמה. וכך, אריקטוניוס נולד מהאדמה ופיסת הצמר. גרסה שלישית גורסת שהפיסטוס רצה להינשא לאתנה, אולם היא נעלמה ממיטת הכלולות, ולכן הוא פלט את זרעו על האדמה. אתנה נתנה לשלוש אחיות, הרסה, פנדרוסוס ואגלאולוס, את התינוק בקופסה קטנה, והזהירה אותן שלא לפתוח אותה לעולם. אגלאולוס והרסה פתחו את הקופסה אשר הכילה את המלך לעתיד של אתונה, אריקטוניוס. המראה גרם לשתיהן להשתגע ולבסוף שתיהן התאבדו על ידי קפיצה מהאקרופוליס.

גרסה אלטרנטיבית של אותו הסיפור גורסת שבזמן שאתנה הלכה להביא הר כדי להשתמש בו באקרופוליס, שתי האחיות פתחו את הקופסה. עורב שצפה בנעשה עף לאתנה וסיפר לה זאת. האחרונה התכעסה מאוד והפילה את ההר (כיום הר ליקבטוס). גם כאן, הרסה ואגלאולוס השתגעו, והתאבדו על ידי קפיצה מעל צוק.

אריקטוניוס הפך מאוחר יותר למלך אתונה, והביא לשינויים מועילים רבים בתרבות אתונה. בזמן שלטונו, אתנה הגנה עליו באדיקות.

אתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה התחרתה עם פוסידון על תואר האל-פטרון של העיר אתונה. הם הסכימו שכל אחד ייתן לאתונאים מתנה אחת והאתונאים יחליטו איזו מתנה הם מעדיפים. פוסידון הכה על האדמה בקלשונו, ומעיין התפרץ מהבקע, אך המים היו מלוחים מדי והאתונאים לא אהבו אותם. לעומתו, נתנה אתנה לאתונאים את עץ הזית הראשון שלהם. האתונאים (או מלכם, צקרופס) קיבלו את עץ הזית, והפכו את אתנה לפטרוניתם, כיוון שהעץ נתן להם מזון, שמן ועץ לבנייה. אתנה הייתה אלה פטרונית של ערים נוספות, המפורסמת שבהם היא ספרטה.

ארכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה בשם ארכנה התפארה שהיא אורגת טוב יותר מאתנה, אלת האריגה והאמנות, בין היתר. אתנה באה אליה מחופשת לאשה זקנה ואמרה לארכנה להתחרט על ההיבריס (חטא הגאווה) שלה, אולם ארכנה עשתה ההפך וקראה תיגר על אתנה. האשה הזקנה הסירה את תחפושתה והתחרות החלה. אתנה ארגה איור המתאר את סכסוכה עם פוסידון על העיר אתונה, בזמן שארכנה ארגה איור המתאר מעשים נועזים רבים של זאוס(בגרסאות מסוימות, אתנה ארגה איור המתאר את תפארת האלים וארכנה איירה איור המציג את האלים בצורה מביכה ופוגענית). אתנה כעסה מאוד ממיומנותה של ארכנה (התחרות מעולם לא הוכרעה), והנושא שבחרה, והכתה את ארכנה עם רגשות אשמה חזקים. ארכנה תלתה את עצמה, ואתנה הפכה אותה לעכביש הראשון.

פרסאוס ומדוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה הנחתה את פרסאוס בזאת שנתנה לו מספר חפצים שיעזרו לו בחיסולה של מדוזה, אשר הייתה אחת מהגורגונות, ומבטה הפך אנשים לאבן. לאחר חיסולה, אתנה זכתה בראשה של מדוזה, אותו הטביעה על מגנה.

הרקולס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה הנחתה את הרקולס כיצד להוריד את העור מהאריה מנמאה, על ידי שימוש בציפורניו של האריה עצמו כדי לחתוך דרך עורו העבה. הרקולס הפך את עורו של האריה לבגד המסמל את האירוע, ביחד עם ענף עץ זית, בו השתמש בעת הקרב. אתנה עזרה להרקולס גם באירועים אחרים. היא עזרה לו לנצח גם את ציפורי סטימפליה, ביחד עם הפיסטוס.

טירסיאס וקאריקלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנה עיוורה את טירסיאס לאחר שהוא ראה אותה רוחצת בעירום. אמו, קאריקלו, התחננה בפני אתנה שתבטל את העונש, אולם אתנה לא יכלה, ובמקום זאת העניקה לו יכולת נבואה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 235-256, ISBN 9789655525694

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Green (ed.), Helenistic History and Culture, University of California Press, 1993, p. 99