קריטיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריטיאס
Κριτίας
לידה 460 לפנה״ס
אתונה העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 403 לפנה״ס (בגיל 57 בערך)
אתונה העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, כותב טרגדיות, סופר, פילוסוף, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יוונים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי סופיזם, פילוסופיה קדם-סוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריטיאס (460 לפנה"ס - 403 לפנה"ס), מדינאי, מחזאי, סופר ומשורר יווני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריטיאס, שנולד באתונה למשפחה אריסטוקרטית, היה בן דודו של אפלטון. למד אצל הסופיסטים ואחר כך היה תלמידו וחברו של סוקרטס. הוא מופיע בדיאלוגים של אפלטון "טימיאוס" "קריטיאס" ו "המדינה". כתב מחזה שבו תיאר את האלים כהמצאה של מדינאים פיקחים כדי להפחיד את האנשים ולאלצם להתנהג כראוי. נודע ביופיו, בשנינותו ובפעילותו בשטחים רבים.

קריטיאס החל את הקריירה הפוליטית שלו כחברו של אלקיביאדס, ופעל למען שובו מן הגלות לאתונה. הוא עצמו גורש מאתונה, ועל פי קסנופון ניהל חיי הרפתקאות בתסליה (כיום מחוז ביוון). שב לאתונה כאחד הגולים הפוליטיים אחרי שאתונה נכנעה לספרטה בסוף המלחמה הפלופונסית ב-404 לפנה"ס, ובתמיכת המנהיג הספרטני ליסנדר, הפך למנהיגם של שלושים הטיראנים באתונה.

בהנהגתו של קריטיאס, שלושים הרודנים החלו במעשי נקם נגד אנשי המפלגה הדמוקרטית שלחמו נגד ספרטה. רבים מהם הוצאו להורג באמצעות שתיית סם מוות. אלפים נוספים הוגלו מאתונה וכל רכושם הוחרם. שלושים הרודנים בזזו את המקדשים ואסרו על חופש הדיבור ועל הוראת הרטוריקה. קריטיאס, שהיה פעם תלמידו של סוקרטס, אסר עליו להמשיך בשיחותיו הציבוריות. הוא ציווה על מותו של תומכו לשעבר טראמנס, המתון שבשלושים הרודנים שמחה על ההוצאות להורג.

קריטיאס מצא את מותו כאשר טראסיבולוס, מנהיגה של העיר תבאי שמצפון לאתונה, עמד בראש קבוצת גולים אתונאים שתקפה את פיראוס באביב 403 לפנה"ס. הוא ארגן כוח צבאי קטן שיצא לקרב נגד אנשיו של טראסיבולוס ונהרג בקרב זה.

בניגוד לדמותו האפלטונית, קריטיאס סבל מרגשות מעורבים וראה אנשים רבים כשונאיו. קשריו עם סוקרטס גרמו מאוחר יותר לדמוקרטים באתונה להאשים את סוקרטס בתמיכה באוליגרכיה ובאתאיזם.

קריטיאס היה גם משורר שכתב פואמות, מחזאי שכתב טרגדיות וסופר שכתב דיאלוגים בענייני תחוקה של ערי המדינה ביוון. מיצירתו הספרותית שרדו קטעים בלבד, ובהם טרגדיה בשם סיזיפוס, שבה סיזיפוס משמיע את דבריו (אך יש המייחסים יצירה זו לאוריפידס). קטעים משירתו פורסמו בלייפציג ב-1821 ובגטינגן ב-1839.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]