אלקיביאדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקיביאדס
Bust Alcibiades Musei Capitolini MC1160.jpg

דמות גבר אידאלית משלהי התקופה הקלאסית המכונה "אלקיביאדס". בסיס הפסל והכיתוב ("אלקיביאדס בן קלייניאס, איש אתונה") הם תוספות מודרניות. העתק רומי של המקור היווני, המוזיאון הקפיטוליני, רומא
נולד 450 לפנה"ס
מקום לידה אתונה
נפטר 404 לפנה"ס
תקופת שירות 415-422 לפנה"ס (אתונה)
412-415 לפנה"ס (ספרטה)
411-412 לפנה"ס (חסות פרסית)
406-411 לפנה"ס (אתונה)
מלחמות וקרבות

המלחמה הפלופונסית

מסע המלחמה האתונאי לסיציליה
קרב אבידוס
קרב קיזיקוס
קרב נוטיון

אלקיביאדסיוונית: Ἀλκιβιάδης; בלטינית: Alcibiades‏; 450 לפנה"ס404 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי אתונאי, בן למשפחת האלקמיונידים. נודע לשמצה בשל הפכפכותו. אלקיביאדס קנה לו אויבים רבים בכל מקום בו פעל, והחליף מספר פעמים את נאמנותו: מאתונה לספרטה, מספרטה לפרס תחת שלטון המלך דריווש השני, ושוב לאתונה. אלקיביאדס אף מילא מספר תפקידים משמעותיים במהלך חלקה השני של המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה, הן כמצביא והן כיועץ אסטרטגי ופוליטי לכל הצדדים הלוחמים.

בין השנים 422‏-415 לפנה"ס נמנה אלקיביאדס עם חשובי המנהיגים בעירו, והיה אחד התומכים הבולטים במסע המלחמה לסיציליה שכשל. מיד לאחר הפלגת צי המשלוח לדרכו טפלו עליו יריביו הפוליטיים אשמה של חילול הקודש ותבעו להעמידו למשפט. כדי לחמוק מאימת דינם של בני עירו, ערק אל הספרטנים, ובין השנים 415‏-412 לפנה"ס פעל בספרטה כיועץ לניהול המלחמה נגד אתונה. אחרי שרכש לו יריבים ואויבים גם בספרטה, ברח לאסיה הקטנה ומצא מקלט בחצר האחשדרפן הפרסי טיספרנס ששלט באזור מטעמו של מלך פרס, דריווש השני. בין השנים 412‏-411 לפנה"ס שימש יועץ לטיספרנס ותוך כדי כך ניהל מגעים חשאיים שנשאו פרי עם תומכיו הפוליטיים באתונה, והוא נקרא לחזור לעירו ולהילחם למענה.

בשנים 411‏-406 לפנה"ס שירת אלקיביאדס כסטרטגוס ונחל ניצחונות צבאיים רבים על הספרטנים. אולם, אחרי תבוסת האתונאים בקרב נוטיון סר חינו ומתנגדיו הפוליטיים הצליחו להגלותו מן העיר. הוא פרש אל תראקיה ולא שב עוד לאתונה. עם סיום המלחמה בשנת 404 לפנה"ס ברח מזעם הספרטנים המנצחים אל אסיה הקטנה בתקווה לקבל שוב מקלט אצל הפרסים, אלא שתקוותו נכזבה והוא נהרג בנסיבות לא ברורות בסטרפיה של פריגיה.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוקרטס מושך את אלקיביאדס מחיקה של אספסיה. ציור מאת ז'אן בטיסט-רנו, 1791.

אלקיביאדס בן קלייניאס (Cleinias) ודיינומכה (Deinomache) נולד באתונה באמצע המאה ה-5 לפנה"ס. אלקיביאדס נולד בסמוך לניצחון הגדול של הערים היווניות על הפרסים בקרב מרתון, ולתחילתו של העימות הגדול ביותר בעולם היווני, המלחמה הפלופונסית. הייתה זו מלחמה בין שני כוחות עיקריים: אתונה מול ספרטה.‏[1] לאור מלחמה זו אלקיביאדס התעצב ובגר, ובדומה לרוב בני גילו, שאף לקחת במלחמה זו חלק משמעותי.‏[2] אמו, דיינומכה (Deinomache) בת מגאקלס, התהדרה בייחוס משפחתי המגיע עד הגיבורים המיתולוגיים אוריסאקס ואיאס בן טלאמון.‏[3] כמו כן השתייך אלקיביאדס מצד אימו למשפחת האלקמיונידים רבת־ההשפעה והמושמצת באתונה. המדינאי הנודע פריקלס ואחיו אריפרון היו בני דודה של אמו.‏[4] סבו מצד אמו, שנקרא גם הוא אלקיביאדס, היה חברו של קלייסתנס, הרפורמטור המפורסם מסוף המאה ה-6.‏[5] אחרי מות אביו קלייניאס בקרב קורונאה (447 לפנה"ס), שימשו פריקלס ואריפרון אפוטופרוסים לאלקיביאדס ולאחיו הצעיר.‏[6] לדברי פלוטארכוס למד אלקיביאדס בצעירותו אצל טובי המורים באתונה ובהם סוקרטס,‏[7] ונודע באופיו המרדני.‏[8]

הוא השתתף בקרב פוטידאה ב-432 לפנה"ס, הצטיין בלחימה ואף נפצע. על פי המסופר ניצלו חייו הודות לתושייתו ומסירותו של סוקרטס. השניים לחמו יחד גם בקרב דליום ב-424 לפנה"ס.‏[9] יחסי אלקיביאדס עם סוקרטס היו קרובים ביותר והוא העריץ וכיבד אותו יותר מכל איש אחר, עד כי "מפניו בלבד היה בוש ומתיירא ולא נתן את דעתו על האחרים".‏[10]

אלקיביאדס נשא לאישה את היפָּרֶטֶה בת היפוניקוס, מאצילי אתונה ועשיריה, שילדה לו בת ובן. פלוטארכוס מספר כי היפרטה אהבה את בעלה, אך הוא היה רודף תענוגות והתרועע עם זונות נוכריות ובנות המקום כאחד. ניסיונה להתגרש ממנו לא צלח, והיא חיה עמו עד מותה זמן לא רב אחר כך.‏[11]

הקריירה הפוליטית עד שנת 412 לפנה"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית התבלטותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיביאדס התבלט לראשונה אחרי חתימת שלום ניקיאס (421 לפנה"ס), הסכם שביתת הנשק עליו חתמו ספרטה ואתונה אחרי שבע שנות לחימה, שבמהלכן לא הצליחה אף אחת מהן להשיג יתרון מכריע על יריבתה. אלקיביאדס היה מראשי המצדדים בביטולו של ההסכם וקרא לחידוש פעולות הלחימה נגד ספרטה. תוקידידס מספר כי מלכתחילה התנגד אלקיביאדס להסכם, במיוחד משום שנעלב מכך שניקיאס ולאכס התעלמו ממנו בשל גילו הצעיר וקשרי משפחתו עם ספרטה, ולא שיתפוהו בניהול המשא ומתן עם ספרטה.‏[12] ניקיאס ואלקיביאדס היו יריבים פוליטיים, שייצגו גישות שונות לניהול המלחמה: ניקיאס החזיק בעמדה שמרנית פייסנית, בעוד אלקיביאדס נקט בגישה לוחמנית ורדף תהילה גם במחיר הסתכנות בקרבות.‏[13]

מעורבותו של אלקיביאדס החלה עם בואם של השגרירים הספרטנים לאתונה עם ייפוי כוח מלא לשאת ולתת על כל סעיפי הסכם השלום, בעקבות ויכוחים שעלו בין הצדדים בנוגע לפירוש ההסכם.‏[14][15][16](בין השגרירים נמנה ספרטני בשם אנדיוס, שמאוחר יותר שיתף פעולה עם אלקיביאדס). האתונאים קיבלו שגרירים אלו היטב באקלסיה (אספת העם) וקבעו לשמוע את דבריהם ביום שלמחרת. אלקיביאדס נפגש עם הנציגים בחשאי לפני כינוס אספת העם, וטען בפניהם שהאספה תדרוש בהסכם דרישות גדולות מדי עבור אתונה. לכן הציע לספרטנים לא להודות בפני האספה הגדולה שקיבלו ייפוי כוח מלא (בניגוד לדברי ניקיאס שהציג באספה קודמת את הספרטנים כבעלי ייפוי כוח), ושכך יוכל אלקיביאדס עצמו להשפיע על המועצה לקבל את דרישות הספרטנים, בשל קשריו הטובים בה. הנציגים, בהאמינם לאלקיביאדס, התנכרו לניקיאס, שאכן רצה להגיע להסכמה עמם, והכחישו במועצה המאספת את היותם בעלי זכויות מלאות לחתימת הסכם. אמירה זו עמדה בסתירה לאמירתם יום קודם לכן, מה שאיפשר לאלקיביאדס לנצל הזדמנות זו כדי לפגום באמינותם, להטיל ספק בכוונותיהם ולהוקיעם בציבור.‏[17] באמצעות מקרה זה שיפר אלקיביאדס את מעמדו בציבור, ובו בזמן פגם במעמדו של ניקיאס.

ישנם היסטוריונים מודרניים אשר מטילים ספק בתיאור זה של המצב, בטענה כי ישנה סבירות גבוהה שמעורבותו של אלקיביאדס בסיפור זה הייתה בפועל קטנה יותר מכפי שהוא תיאר לאחר מכן‏[18] (במטרה להאדיר את שמו והשפעתו), ואין זה סביר שהנציג הספרטני אנדיוס, ישתף פעולה עם אלקיביאדס בשלב מאוחר יותר (בתקופה בה אלקיביאדס מנסה לחזור לאתונה הוא נעזר באנדיוס) לאור בגידה זו.‏[19] אנדרוס מחזק סברה זו, בטיעונים שנוגעים לפוליטיקה הפנימית שהנחתה כל אחד מהצדדים, האתונאים והספרטנים, לפעול בנושא, ובשל ההגבלה הרווחת אצל הספרטנים ונציגיהם, שלא נטו לקבל סמכות מוחלטת, כפי שמשתקף מתיאורם של תוקידידס ופלוטארכוס.‏[20]

הסיפור ממשיך בדחייתם של האתונאים את דרישות הנציגים הספרטנים, ומינויו של אלקיביאדס למצביא. אלקיביאדס ניצל את כוחו הגובר כדי לתאם ברית בין ערים חשובות בפלופונסוס, שהיו בלב הסכסוך: ארגוס, מנתינאה, אליס וערים אחרות, שהיוו איום על ההגמוניה הספרטנית בחצי האי.‏[21] אולם, ברית זו התפרקה בסופו של דבר בעקבות התבוסה בקרב מנטינאה בשנת 418 לפנה"ס.

417 לפנה"ס - איום האוסטרקיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרקון עם שמו של אלקיביאדס עליו

פרק נוסף במאבקם של אלקיביאדס וניקיאס נגלה כאשר היפרבולוס, פוליטיקאי אתונאי בולט בתקופת פעילותם, ניסה לגרום להרחקה ל-10 שנים באמצעות אוסטרקיזם לאחד מהשניים. פלוטארכוס מתאר מקרה זה בשלוש ביוגרפיות שונות, אחת הגרסאות טוענת שהיריב שעמד מול אלקיביאדס היה אדם בשם פאקס, ובשתי האחרות עמד אלקיביאדס מול ניקיאס.‏[22] כנראה רצה היפרבולוס להרחיק את אחד מהצדדים, וכך לצבור יתרון פוליטי בזירה הציבורית. במחקרים מודרניים נמצאו כ-30 אוסטרקה (שברי חרס עליהם כתב כל אחד את השם אותו רצה להגלות) אשר היו קשורים להצבעה ההיא. שמותיהם של אלקיביאדס, ניקיאס, היפרבולוס ופאקס מופיעים בשברים אלו.‏[23]

אולם ניקיאס ואלקיביאדס שילבו כוחות יחדיו והשתמשו בהשפעתם כדי להתסיס את הציבור ולשכנעו להרחיק את היפרבולוס עצמו.‏[24][25][26].

זמן קצר לאחר ההצבעה, אירעה ההשתלטות האתונאית על מילוס. אמנם אלקיביאדס לא היה אחד מהמצביאים שהיו מעורבים בתפיסתה של מילוס בין 416‏-415 לפנה"ס, אבל פלוטארכוס מתאר אותו כאחראי להרג כל הגברים המילוסיאנים ושיעבוד הנשים והילדים, בזכות תמיכתו בעונש זה.‏[27] אנדוקידס אף טוען שאלקיביאדס הביא לעולם ילד עם אחת מנשות מילוס השבויות. אולם אינו מציג מקורות לטענותיו, לכן מקובל להתייחס לטענה זו בספקנות.

415 לפנה"ס - המערכה בסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע המלחמה לסיציליה

ב-415 לפנה"ס, שליחים מהעיר סגסטה שבסיקיליה, הגיעו לאתונה בשביל לבקש את תמיכתה של אתונה במלחמתם כנגד סלינוס. במהלך הדיונים יוצגו שתי עמדות (בעד התערבות אתונאית ונגד התערבות אתונאית) על ידי אלקיביאדס וניקיאס. ניקיאס התנגד בתקיפות להתערבות אתונה במאבקים הפנימיים בסיציליה, בטענה שניהול מערכה צבאית בסיציליה ידרוש מאתונה משאבים רבים. הוא גם ביקר את אלקיביאדס ואופיו הפזיז, בשל תמיכתו בהתערבות אתונאית בסיציליה. מנגד, אלקיביאדס טען שהעברת המלחמה לזירה חדשה זו תעשיר את אתונה ותרחיב את האימפריה שלה, כפי שעשתה המלחמה נגד פרס. אלקיביאדס הסביר כי לדעתו אתונה תוכל לגייס בעלי ברית באי, ולכפות בעזרתם את שלטונה על סיראקוסאי, העיר החזקה והעשירה ביותר בסיציליה.‏[28] למרות נאומיו של אלקיביאדס בזכות ההצעה, היה זה דווקא ניקיאס שגרם לרעיון הפלישה לסיציליה להיראות מושך, בשל טענתו, שאם יוחלט בכל זאת להתערב בסיציליה, יש לעשות זאת עם כוח צבאי מאסיבי יותר מכפי שביקשו השליחים מסגסטה.‏[29]

ניקיאס, לאחר שהבין כי רוב הציבור באתונה תומך במשלוח כוח צבאי לסיציליה, הציע באספת העם שחיל המשלוח לסגסטה יהיה גדול בהרבה מהבקשה המקורית של השליחים (השליחים מסגסטה ביקשו שאתונה תשלח צי של 60 ספינות לעזרתם). ככל הנראה כדי להרפות את ידי האתונאים מכניסה למערכה בסקיליה‏[30] בניגוד לרצונו, מונה ניקיאס להיות אחד ממפקדי חיל המשלוח לסיציליה, יחד עם אלקיביאדס ולמאכוס. לשלושתם ניתן ייפוי כוח לעשות כל דבר שנדרש כדי לשרת את האינטרסים של אתונה מהרגע שיגיעו לסיציליה.‏[31][32]

הסתבכות ועריקה כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקנדל דתי באתונה - פרשת המיסטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות שונות של פסלי הרמאי אשר שימשו למזל טוב לכל מי שנגע בהם. לרוב הוצבו מחוץ לבתים ברחבי אתונה. ערב צאת המשלחת, הושחתו כל ההרמאי באתונה, דבר אשר נחשב למבשר רעות והיווה חטא חמור בעיני האתונאים. אלקיביאדס הואשם בפשע זה ונידון למוות

באחד הלילות, בזמן ההכנות למסע לסיציליה, הושחתו ההֵרְמַ‏אִי באתונה. ההרמאי היו פסלים לכבוד האל הרמס, שהוצבו מחוץ לבתים באתונה. הפסלים נחשבו לאמצעי לקבל מזל והגנה מהאל הרמס. היוונים האמינו כי נגיעה, או משיחה בשמן זית של פסל ההֵרְמַ‏ה, נחשבה סימן למזל טוב. המקרה יצר סקנדל דתי ונחשב כסימן מבשר רעות למסע לסיציליה.‏[33]

תחילה חשדו אנשי אתונה שמעשה זה בוצע על ידי שליחים מספרטה או סיראקוסאי על-מנת לרפות ידיהם לקראת המסע. ייתכן שאנדרוקליס, פוליטקאי יריב של אלקיביאדס, השתמש בעדות שקר של בני חסותו (מיטאויקים) להאשים את אלקיביאדס וחבריו במעשה זה ואף מעשים נוספים של חילול הקודש.‏[34][35]

מאוחר יותר, גייסו יריביו של אלקיביאדס ובראשם אנדרוקליס ותסאלוס בנו של קימון טענו שאלקיביאדס צריך לנסוע למסע כפי שתוכנן ולעמוד למשפט עם חזרתו. אלקיביאדס חשד בכוונותיהם, וביקש שיאפשרו לו לעמוד למשפט באופן מיידי ושענישתו תהיה של מוות אם ימצא אשם, כדי לטהר את שמו.‏[36] בקשתו נדחתה והצי תוכנן לצאת לדרכו זמן קצר לאחר מכן, כשהאשמות כלפיו עומדות בעינן.‏[37]

כפי שחשד אלקיביאדס, בהיעדרו התחזקו אויביו, והחלו להאשימו במעשים נוספים של חילול קודש ואף גרסו שמעשים אלו היו חלק ממזימה כוללת של אלקיביאדס נגד הדמוקרטיה.‏[38][39] כשהצי הגיע לקטניה הם גילו את האוניה סאלאמיניה שהגיעה מאתונה, מחכה לקחת את אלקיביאדס ונאשמים אחרים בניתוץ פסלי ההרמה וחילול קודש אשר כלל ביצוע חלק מפולחן האלה דמטר, למשפט.‏[40] אלקיביאדס אמר לשליחים שבאו לקחתו שהוא יעקוב אחריהם לאתונה על ספינתו שלו, אולם בתוריי הוא ברח עם צוותו. באתונה הוא נשפט בהיעדרו ונידון למוות. רכושו של אלקיביאדס הוחרם ופרס הובטח לכל מי שיצליח להרוג את אלו שברחו.‏[41]

בינתיים, הכוח האתונאי בסיציליה, לאחר כמה ניצחונות מוקדמים, התחיל לנוע לכיוון מסינה שם ציפו המצביאים האתונאים שבעלי בריתם החשאית מתוך מסינה עצמה, יבגדו בעיר למענם. אולם אלקיביאדס, שעה שהבין שהוא עתיד לגלות מאתונה, הודיע לידידי הסיראקוסאים שבמסינה על תוכנית זו. הבוגדים הוצאו להורג ובעת הגעת האתונאים התפתחה לחימה ממושכת שהתישה את כוחם של האתונאים, והם לא צלחו במשימתם.‏[42] עם מותו של למאקוס בקרב, פיקוד המשלחת לסיציליה נפל בחיקו של ניקיאס.

בשירות הספרטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר היעלמותו בתוריי, יצר אלקיביאדס קשר עם הספרטנים והבטיח להם עזרה וסיוע אם יסכימו לתת לו מקלט.‏[43] הספרטנים ניאותו להצעתו ונתנו לו את חסותם. בדיון שנערך בספרטה סביב שאלת האסטרטגיה הצבאית של אתונה במערכה בסיציליה, גרם אלקיביאדס לחשש בקרב האפורים בספרטה, לאחר שטען באוזניהם שהאתונאים מתכוונים לכבוש לא רק את סיציליה, אלא אף את איטליה ואפילו את קרתגו.‏[44]

דונלד קגן חושב, שאלקיביאדס הפריז בכוונה בתיאור תוכניותיהם של האתונאים בפני הספרטנים, במטרה לשכנע את ההנהגה הספרטנית שהוא עשוי להביא לספרטה תועלת במסגרת מלחמתה נגד אתונה. קגן טוען, שבשלב זה בחייו, אלקיביאדס עדיין לא זכה למוניטין המפוקפק שרכש לעצמו, כאדם בלתי מהימן, ולפיכך הספרטנים ראו בו אדם מובס ונרדף שמדיניותו גרמה לכישלונות אסטרטגים לאתונה (אף על פי שכישלונות אלו לא היו חד משמעיים). אם תאוריה זו נכונה, הרי שהיא מבליטה עוד יותר את אחת מהיכולות הנודעות ביותר של אלקיבידס, הרטוריקה שלו, שכן הוא הצליח לשכנע את הספרטנים לסמוך עליו ולקבלו לשורותיהם.‏[45] מאחר שהאיום האתונאי נראה רציני לספרטנים, ייעץ אלקיביאדס לספרטה לשלוח כוחות צבא לסיציליה, כדי לסכל את התוכניות של אתונה באי, ובנוסף לכך יעץ לשלוח מפקד ספרטני לסיראקוסי, כדי לסייע למגיני העיר להתכונן למערכה הצפויה מול חיל המשלוח האתונאי.‏[46]

אלקיביאדס שירת את ספרטה כיועץ צבאי ונתן להנהגה הספרטנית מספר עצות נבונות, שסייעו לה להגיע להישגים במערכה נגד אתונה. הוא ייעץ להם, בין השאר, להקים מאחז קבע בדֶקֶלֵאָה זאת בשל מיקומה האסטרטגי במרחק של 16 ק"מ בלבד מאתונה, ובטווח ראייה של העיר.‏[47] הספרטנים עשו זאת ובנו מצודה בדקלאה ועל ידי כך מנעו מהאתונים גישה לשטחים חקלאיים שהיו במרחק ניכר מהעיר.‏[48]

הקמת המאחז הספרטני בדקלאה הייתה חלק מתוכניתו של אלקיביאדס לחדש את המערכה הצבאית נגד אתונה באזור אטיקה בתוכו שכנה העיר. מהלך זה גרם נזק קשה לאתונה משום שהוא הכריח את תושביה לחיות במסגרת החומות הארוכות, שהגנו על העיר ועל נתיב ההגעה ממנה לנמל פיראוס, לכל אורך השנה. יתרה מכך, מניעת הגישה לשדות גרמה לאתונה להיות תלויה לחלוטין בהספקת מזון בדרך הים. בנוסף, המצב הקשה אליו נקלעה אתונה בעקבות פעילות הספרטנים באטיקה, גרם לחלק מבעלי בריתה, במסגרת הברית האטית-דלית, לשקול לזנוח את הברית ולחבור לספרטה. לאחר התבוסה הקשה של חיל המשלוח האתונאי בסיציליה, הפליג אלקיביאדס לאיוניה עם הצי הספרטני והצליח לשכנע כמה מהערים באזור זה למרוד באתונאים.‏[49]

למרות תרומותיו החשובות למאמץ המלחמה הספרטני, ירדה קרנו של אלקיביאדס בעיני הספרטנים, ובעיקר בעיני אחד משני מלכיהם אגיס השני בזמן הגעתם לאיוניה. לא ברור מדוע סר חינו בעיני הספרטנים, אך ייתכן שהסיבה לכך היא ניאוף עם אשתו של אגיס, טימאיה.‏[50] יחד עם זאת תיתכן סיבה אחרת לעוינות זו. לפי תוקידידס היה אלקיביאדס שכנע את אנדיוס, אחד מהאפורים שפיקחו על אגיס לצאת למסע לאיוניה. לטענת תוקידידס, שיכנע אלקיביאדס את אנדיוס לעמוד בראש מסע המלחמה לאיוניה כדי לקצור את התהילה עבור הצלחת המסע, תוך נישול אגיס ממעורבות והכרה.‏[51]

לפי תוקידידס נאוארכוס בשם אסטיאוכוס קיבל פקודה להוציא את אלקיביאדס להורג, אולם האחרון שמע על כך מבעוד מועד ונמלט מידי הספרטנים לאימפריה הפרסית. הוא מצא מחסה אצל אחשדרפן בשם טיספרנס, מושל מחוז באסיה הקטנה, אשר סיפק תמיכה כספית לספרטה במלחמתה באתונה.‏[52]

בן חסות אצל הפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגיעו לחצר הפרסית, זכה אלקיביאדס באמונו של האחשדרפן, והציע שינויי מדיניות אשר התקבלו כולם. על פי תוקידידס, בהצעותיו לטיספרנס עשה אלקיביאדס כל שביכולתו לפגוע באינטרס הפלופונסי. בזכות הפצרותיו, הוריד האחשדרפן את התשלום אותו היה מעביר לצי הפלופונסי והחל להעבירו בזמנים אקראיים.‏[53] לאחר, ייעץ אלקיביאדס לטיספרנס לשחד את המצביאים של הערים, על מנת לקבל מודיעין איכותי על התארגנותם. כמו כן אלקיביאדס הציע לאחשרדפן להתמהמה עם הכנסתו של הצי הפרסי אל תוך המערכה, שכן ככל שהמלחמה תתארך, החיילים משני הצדדים יהיו תשושים יותר וכך יוכל הצי הפרסי להשתלט על המערכה הימית באבדות מזעריות ובקלות יחסית.
אף על פי שהצעתו של אלקיביאדס הועילה לפרסים, היא הייתה אך אמצעי, מבחינתו של אלקיביאדס, להשתמש בכוח השפעתו על האחשדרפן הפרסי, כדי לטוות את חזרתו אל אתונה.‏[54]

החזרה לאתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשירת קשר עם אוליגרכים אתונאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום האי סאמוס על מפת יוון

אלקיביאדס הניח, שכל עוד תמשיך אתונה להיות דמוקרטיה רדיקלית, אין סיכוי שיותר לו לשוב לשם.‏[55] לפיכך, הוא החליף מסרים עם מפקדי הצי האתונאי, שנמצאו בסאמוס - אי הממוקם במזרח הים האגאי בסמוך לאסיה הקטנה - והציע להם, שאם יוכלו להשליט באתונה משטר אוליגרכי, הוא יחזור לעיר, ויביא עמו כסף פרסי וייתכן שגם צי פרסי של 150 תלת חתריות לסייע לאתונה במלחמתה בספרטה.

אלקיביאדס הצליח לשכנע חלק מהמפקדים של הצי האתונאי לאמץ את תוכנית שלושת השלבים שלו: בשלב הראשון תשונה שיטת הממשל באתונה, ותוקם בה אוליגרכיה. בשלב שני, תיערך הצבעה שתאפשר לאלקיביאדס לשוב לאתונה, ובשלב האחרון, ישכנע אלקיביאדס את האחשדרפן טיספרנס ואת המלך הפרסי לתמוך באתונה במלחמתה בספרטה. מפקדי הצי, שתמכו בתוכניתו של אלקיביאדס, אימצו אותה בעיקר בשל רצונם לצמצם את המעורבות (המזיקה) של אספת העם האתונאית בקבלת ההחלטות לגבי דרך ניהול המלחמה נגד ספרטה, וההנחה שאלקיביאדס מסוגל לגייס את תמיכת האימפריה הפרסית למען אתונה. על פי תוקידידס, רק אחד מהקצינים שהיו בסאמוס, אדם בשם פריניכוס, התנגד לתוכנית, בטענה שאלקיביאדס לא פועל למען האינטרסים של אתונה, אלא רק שואף לחזור לאתונה בכל דרך שתאפשר לו זאת.‏[56] עמדתו של מצביא נוסף בשם תרסיבולוס איננה ברורה. ככל הנראה הוא התנגד להשלטת אוליגרכיה מלאה באתונה, ואף נמנה עם המנהיגים הבודדים שנבחרו לכונן בסאמוס שלטון דמוקרטי, אולם במקביל הוא מילא תפקיד משמעותי בהשבתו של אלקיביאדס לשרת לצדו כמפקד בצי האתונאי.

על פי תוקידידס, הקצינים הבכירים, שרעיון האוליגרכיה קסם להם, חזרו לסאמוס לאחר המפגש עם אלקיביאדס, והחלו להשפיע על מקורביהם באתונה לתמוך בהצעתו. לאחר הכנת דעת הקהל באתונה, הם התכוננו להביא את התוכנית בפני אספת העם האתונאית ולשכנע את האזרחים, שתמורת הסכמתם לוותר על שיטת הממשל הדמוקרטית הנוכחית ולהחזיר את אלקיביאדס כאזרח מן המניין, יקבלו האתונאים יתרונות משמעותיים בצורת כסף ותמיכה צבאית מצד האימפריה הפרסית.

תומכיו של אלקיביאדס בקרב הפיקוד הבכיר של הצי החליטו לשלוח את פייסאנדרוס לאתונה בשביל להכשיר את הקרקע לשובו של אלקיביאדס.‏[57] פריניכוס, אשר חשש שאלקיביאדס ינקום בו על התנגדותו לתוכניתו, שלח מכתב סודי לנאוארכוס הספרטני אסטיוכוס,‏[58] בו עדכן אותו בפרטי תוכניתו של אלקיביאדס, והסביר לו שהאחרון מתכוון לפגוע באינטרסים הספרטנים על ידי הטייתו של האחשרדפן טיספרנס לצד אתונה. אסטיוכוס פנה לאלקיביאדס וטיספרנס ששהו במאגנסיה על מאנדרוס (באזור איוניה) והעביר לידיהם את מכתבו של פריניכוס, בציינו מה היו מעשיו. אלקיביאדס הגיב מיד בהעבירו מסר למפקדים האתונאים בסאמוס על מעשיו של פריניכוס, ודרש להטיל עליו פסק דין מוות.‏[59] הסבר אפשרי לפנייתו של אסטיוכוס לאלקיביאדס וטיספרנס עם המכתב היא רצונו להוריד מחינו של אלקיביאדס אצל האחשדרפן הפרסי וכמו כן לגרום לבהלה ועיכוב בביצוע התוכניות בקרב הצד האתונאי.

לאחר גילויו של המכתב הראשון, כתב פריניכוס שוב לאסטיוכוס הספרטני והציע לו הזדמנות להרוס את הצי האתונאי בסאמוס, מתוך תקווה שהתקפה ספרטנית אולי תציל אותו ממוות. אולם אסטיוכוס העביר שוב את המכתב לאלקיביאדס, והאחרון הראה אותו לקצינים האתונאים בסאמוס כהוכחה לבגידתו של פריניכוס. פריניכוס, שצפה את המהלך של אלקיביאדס, הקדים תרופה למכה ואמר לקציני הצי ולאנשי סאמוס, שהגיע אליו מידע בדבר תוכנית של הספרטנים לתקוף את האי. לכן כאשר אלקיביאדס שלח להם איגרת המזהירה מפני בגידתו של פריניכוס, דבריו נתפסו כחיזוק לאזהרתו של פריניכוס שהאויב עומד לתקוף את סאמוס. ניתן להבין את חוסר האמון שגילו הקצינים האתונאים בסאמוס ביחס לאיגרתו של אלקיביאדס נוכח שיתוף הפעולה של האחרון עם ספרטה בשנים הקודמות.‏[60]

על אף אירועים אלו, פיסאנדרוס ורוב הקצינים הבכירים של הצי הגיעו לאתונה, ונאמו שם בפני אספת העם. למרות ההתנגדות החריפה שחשו רבים מהאזרחים באתונה כלפי אלקיביאדס בעקבות בגידתו, פיסאנדרוס הצליח לשכנע אותם בסופו של דבר לקבל את הצעותיו, ולהסמיך את מפקדי הצי בסאמוס לנהל משא ומתן עם האחשדרפן הפרסי טיספרנס לשם גיוס תמיכה פרסית באתונה במלחמתה בספרטה. כמו כן, החליטה אספת העם להדיח את פריניכוס מתפקידו כאחד ממפקדי הצי האתונאי.‏[61]

אולם תוכניתו של אלקיביאדס נתקלה במכשול רציני. האחשדרפן טיספרנס לא היה מוכן לתמוך באף אחד מהצדדים היריבים במלחמה הפלופונסית, עקב רצונו לשמור על נייטרליות במלחמה שקרעה את העולם היווני, עיקרון אשר אלקיביאדס עצמו המליץ לו לאמץ.‏[62] לדעתו של קגאן, הוא העדיף לתת לצדדים היריבים להתיש את עצמם במאבקים הפנימיים (כדי להחליש את האיום היווני על שליטת פרס באסיה הקטנה), ולא היה לו עניין כלשהו לערב כוחות צבא פרסיים במלחמה. כשאלקיביאדס הבין זאת, הוא הציג לאתונאים דרישות נוקשות יותר ויותר, כביכול בשמו של טיספרנס, כדי לגרום להם להפסיק את המשא ומתן עם הפרסים מיוזמתם. הוא קיווה שבדרך זו לא יתגלה לאתונאים, שאין לו השפעה על קביעת המדיניות הפרסית ביחס לאתונה. תוקידידס כותב שהמשלחת האתונאית עזבה את המשא ומתן, לאחר שהבינה שאין קץ לדרישות הפרסיות מאתונה, ועם תחושה שאלקיביאדס יכול היה להשיג הסכם עם הפרסים, אולם העדיף להוליך שולל את נציגי אתונה.‏[63]

כישלון המגעים עם טיספרנס, שם קץ לקשר בין מפקדי הצי האתונאי לבין אלקיביאדס. הקבוצה שתמכה בהפיכה אוליגרכית באתונה, הייתה משוכנעת שאלקיביאדס לא מסוגל לקיים את חלקו בהסכם עימה, ולכן חבריה זנחו את תוכניתם להשיבו לאתונה.‏[64]

מינוי אלקיביאדס למצביא אתונאי באי סאמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף כישלון המשא ומתן עם הפרסים, הצליחו הקושרים להפיל את הדמוקרטיה ולכפות שלטון אוליגרכי שנקרא שלטון הארבע מאות, בין מנהיגיו ניתן למצוא את פיריניכוס ופיסאנדרוס. מאחר שאלקיביאדס לא מימש את חלקו בעסקה, האוליגרכים לא החזירו את אלקיביאדס בחזרה לאתונה. אלקיביאדס, אשר מאן לוותר על ההזדמנות לחזור לאתונה, החליט להפנות את מאמציו לתומכי הדמוקרטיה, והתריע בפני האתונאים באי סאמוס, על כך שמהפכה דומה לזו של הקושרים האוליגרכים באתונה, עומדת להתרחש גם בסאמוס. בזכות התראתו זו, הקנוניה האוליגרכית התגלתה, וארבעה אתונאים בולטים: המצביאים ליאון ודיומאדון, הטריארך (קפטן ובעל ספינה) - תראסיבולוס וההופליט תראסילוס, החליטו להתנגד למהפכה זו. אלקיביאדס קיווה שבזכות הזהרתו, יצליח לזכות באמונם של תומכי הדמוקרטיה, לאחר שהבין כי תומכיו האוליגרכים, לא יפעלו כדי להחזירו לאתונה.

עם תמיכתם של לוחמים אלו והחיילים האתונאים המוצבים בסאמוס, הצליחו הדמוקרטים הסאמוסים לנצח את 300 האוליגרכים הסאמוסים שניסו לתפוס את השלטון.‏[65] בהמשך לזאת, הכוחות האתונאים בסאמוס התאגדו לאספה ובמעמד זה החליטו לשחרר את המצביאים המכהנים מתפקידם ובחרו מצביאים אחרים, ביניהם תראסיבולוס ותראסילוס.‏[66]

באספה נואמים שונים עודדו את הנוכחים שמעשיהם בסאמוס אינם מרד נגד מכורתם אתונה. למעשה, ממקום מושבם בסאמוס והחזקתם את הצי האתונאי, לא היו זקוקים הכוחות האתונאים לתמיכתה או שיתוף פעולה מצד אתונה, שכן עמדתם האסטרטגית בסאמוס הייתה עדיפה ואפשרה להם להמשיך את מלחמתם בליגה הפלופונסית, ואף לחסום את אתונה, אם זו תנסה לכפות את רצונה עליהם.‏[67]

תראסיבולוס, אשר האמין שיש להשיב את אלקיביאדס לשירות אתונה, בשל אמונתו כי קשריו הטובים של אלקיביאדס עם האחשרדפן טיספרנס הם המפתח להצלחה אתונאית כנגד הספרטנים, שכנע את אספת החיילים להצביע בעד השבתו ומחילה מלאה. לאחר הסכמה זו, תראסיבולוס שט אל אלקיביאדס ושב עמו לסאמוס.‏[68] לפי פלוטארכוס, הצבא ביקש להשיב את אלקיביאדס כדי שזה יוכל לעמוד בראשם ולהוביל מסע צבאי שמטרתו הפלת משטר ה-400 באתונה, אשר זנחו באותו זמן את המלחמה עם הספרטנים בשל חששם שהעם עדיין לא תומך בהם בלב מלא, וגם בשל הנחתם שהספרטנים, אשר מבכרים שלטון מיעוט על פני דמוקרטיה, יראו בעין טובה את השינוי באתונה ולא יחפזו לעימות.‏[69]

קגן טוען שהצבתו המחודשת של אלקיביאדס הייתה אכזבה לדידו, זאת בשל תקוותו לשוב לאתונה על גבי נשרים, ולא במינוי רעוע מידי חבורת מורדים אשר חננו אותו לעת עתה, ללא ערובה שחנינה זו תישאר יפה גם במקרה של השבת השלטון הדמוקרטי לאתונה. יתר על כך, חזרתו של אלקיביאדס לא נעשתה מתוקף המוניטין והיוקרה שצבר כפי שהוא קיווה, אלא מתוקפה של פטרונותו של תראסיבולוס ולפי שכנועו.‏[70]

בנאומו הראשון לאספת החיילים, אלקיביאדס מחה על הנסיבות של גלותו, ופיאר בדגש רב את כוח השפעתו על טיספרנס. רצונו העיקרי בנאום זה היה ליצור בהלה בקרב האוליגרכים באתונה ולהעלות את קרנו בקרב החיילים האתונאים בסאמוס. בתום נאומו, החליטו החיילים למנותו מיידית למצביא במקביל לתראסיבולוס ושאר המפקדים.

אחר חזרתו של אלקיביאדס, שליחים מאתונה הגיעו לדבר אל האספה בשם שלטון ה-400 ולהסביר לאתונאים שהשלטון מתחלק בין 5,000 ולא 400 כפי שנקבע בתחילה, ושמצבם של האתונאים טוב. ההמון המשולהב לא הסכים להקשיב לדבריהם, והצעות לשוט בו בזמן לפיראוס ולתקוף את האוליגרכים באתונה החלו להישמע, בדומה לקריאות שנשמעו בזמן נאום חזרתו של אלקיביאדס.‏[71]

אלקיביאדס הצביע בפני ההמון הנלהב על הפגם הבולט של תוכנית זו, אשר הייתה למעשה קריאה לפתיחת מלחמת אזרחים, חשיפת האתונאים למכה ניצחת מהספרטנים ואובדן ודאי של השליטה בנקודות האסטרטגיות איוניה והליספונטוס "ים הלה". בעזרת תראסיבולוס הצליח להרגיע את ההמון וקרא אל השליחים שיצאו לשלום תוך ציון שאין הוא מתנגד לשלטון ה-5,000 אשר החליף את שלטון ה-400 כל עוד הם מחזירים את מועצת ה-500 לתפקידה. זמן קצר אחרי מינויו למצביא בסאמוס, שלטון ה-400 באתונה והוחלף באוליגרכיה מתונה בהרבה, אשר אפשרה לכל אחד שיכול היה להרשות לעצמו פנופליה (מערכת כלי נשק) של הופליט, להשתתף בשלטון.‏[72]

במקביל לדברים אלו, אלקיביאדס שט אל עבר טיספרנס עם צי ספינות. לפי פלוטארוכס מטרתו הייתה לשכנע את טיספרנס למנוע התערבות של הצי הפרסי לטובת הכוחות הפלופונסים בראשות ספרטה. תוקידידס גורס בדומה שמטרת נסיעתו של אלקיביאדס הייתה לפנות אל טיספרנס ולשדלו למנוע מהצי הפרסי, אשר היה מצוי באספנדוס, מלעזור לליגה הפלופונסית, או לחלופין, להציע עזרתם לכוח האתונאי. תוקידידס מוסיף השערה נוספת למטרת המסע, תקוותו של אלקיביאדס, שתפקידו החדש ישיג לו השפעה ממשית על טיספרנס.‏[73] תוקידידס טוען מאוחר יותר, שאלקיביאדס ידע עוד מבעוד מועד, שכוונתו של טיספרנס היא להימנע ממעורבות פרסית במלחמה הפלופונסית, וכל כוונתו הייתה "להחשידו ככל היותר בעיני הפלופונסים בשל ידידותו לו עצמו ולאתונאים, כדי שייאלץ מתוך כך להתחבר יותר ויותר לאתונאים".‏[74]

קרבות אבידוס וקיזיקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קרב אבידוס, קרב קיזיקוס

אלקיביאדס נקרא לשוב על ידי שלטון ה-5,000 באתונה, אשר החליף את שלטון ה-400 עוד ב-411, ברם, סביר להניח שחיכה עד 407, טרם חזר בפועל לעיר.‏[75] פלוטארכוס מסביר, שלמרות הצבעה בעד החזרתו של אלקיביאדס, מיוזמתו של בן בריתו הפוליטי, קריטיאס אשר התקבלה בחיוב, ועל אף רצונם והפצרותיהם של תושבי העיר לחזרתו, אלקיביאדס היה נחוש לחזור עטור תהילה וכבוד לאתונה.‏[76] ככל הנראה, מטרה זו לא הייתה רדיפת כבוד גרידא מצדו, אלא חלק מרצונו לשוב עם ודאות שתרחיש של הרשעה חוזרת, בפשעי העבר עם חזרתו לאתונה, לא יהיה אפשרי. שתי קרבות חשובים בהם השתתף, אבידוס וקיזיקוס, סיפקו לו את הקרקע לרכוש תהילה זו.

בקרב אבידוס, אלקיביאדס נשאר בסאמוס עם צי קטן, בעוד שני המצביאים תראסיבולוס ותראסילוס הובילו כוח ימי גדול לעבר הליספונטוס (מוכר כיום בשם דרדנלים). בתקופה זו, אלקיביאדס הצליח לגייס כספים מקאריה ושכנותיה באזור, אותם הפנה לתשלום לחותריו וכך זכה בנאמנותם.‏[77]

לאחר הניצחון האתונאי בקרב קינוסמה נקראו כל הספינות מאזור הים האגאי לחבור יחדיו, אל מה שנראה כקרב הבא בין הכוחות. בזמן שאלקיביאדס שייט באזור, נפגשו הכוחות ליד אבידוס, שם היה ממוקם הנמל הראשי של כוחות הליגה הפלופונסית. הקרב נמשך זמן רב ולא הגיע לידי הכרעה ברורה. אלקיביאדס, בשומעו שהקרב החל, כיוון את כוחו, שכלל 18 ספינות, לעבר נקודת הקרב. אלקיביאדס הגיע עם כוח עם רדת החשיכה, וכדי לבלבל את אויביו, הורה להסיר את הדגלים של הברית האטית-דלית מעל ספינותיו, כך שעם הגיעו לשדה הקרב תוך כיוון ספינותיו לצד הפלופונסי של המתרס, חשש חדר ללב האתונאים. כאשר התקרב דיו, נתן הוראה להעלות את דגל הברית האטית-דלית והחל לתקוף את הצי הספרטני. ההפתעה, יחד עם רדת החשיכה והקרב הארוך שיחקו לטובתו, והצי הספרטני החל לנוס לעבר היבשה. אלקיביאדס זינב בהם, ואך בזכות התערבותו של האחשדרפן פארנאבאזוס, שהחליף את טיספרנס בניהול הכוח הצבאי הפרסי במלחמה הפלופונסית, ופקודותיו לכוח היבשתי הפרסי, להגן על הספינות והמלחים הפלופונסים אשר נמלטו לחוף בשילוב עם רדת החשיכה, ניצלו כוחות הצי הפלופונסי מהשמדה.‏[78]

זמן קצר לאחר קרב אבידוס, הגיע טיספרנס להליספונטוס, ואלקיביאדס יצא לפגשו נושא מתנות, בתקווה לזכות באהדתו. כפי שהתחוור לאלקיביאדס במהרה, הוא טעה בשיפוטו את מערכת היחסים שלו עם טיספרנס, והושם במעצר עם הגעתו.‏[79] תוך חודש אלקיביאדס הצליח לברוח, אף על פי שטען שטיספרנס התיר לו ללכת, ולחזור לפיקוד בצי. מקרה זה הבהיר לכל שאין עוד ביכולתו של אלקיביאדס להשפיע על הצד הפרסי. מנקודה זו ואילך, אלקיביאדס נשפט ונמדד בעיני האתונאים אך לפי הישגיו בשדה הקרב, ולא על סמך הבטחותיו.

האסטרטגיה האתונאית בקיזיקוס
משמאל:כוח ההטעייה של אלקיביאדס (בכחול) מושך את הצי הספרטני אל תוך הים הפתוח;
מימין:תראסיבולוס ותיראמיניס מביאים את כוחותיהם מאחורי הצי הספרטני, ובכך מונעים את גישתם חזרה לחוף, בזמן שאלקיביאדס מסתובב עם כוחו כדי להסתער על הספרטנים

לאחר פסק זמן של חודשים ספורים, במהלכם כל צד דאג לבצר ולשפר עמדותיו, נערך הקרב הימי החשוב הבא ב-410 בקיזיקוס. אלקיביאדס נאלץ לנוס ממקום מושבו בסטוס אל קרדיה כדי להגן על ציו הקטן מפני הצי החדש שבנתה הליגה הפלופונסית. עם חבירתו של אלקיביאדס לכלל הצי האתונאי בקרדיה גונבה שמועה לאוזניו שהאחשדרפן פארנאבאזוס יחד עם מפקד הצי הפלופונסי, מינדארוס יושבים בקיזיקוס ומתכננים את המערכה הבאה במלחמה. אלקיביאדס שכנע את מפקדי וחיילי הצי שאין ברירה אלא לצאת לקרב באופן מיידי וחשאי. הצי האתונאי הצליח להגיע לקיזיקוס מבלי להתגלות לכוחות הפלופונסים, בזכות תנאי ראות וסערה שפקדו את האזור וכמו כן, בזכות הטקטיקה שבאמצעותה ניהל אלקיביאדס את תנועת הספינות.‏[80] אלקיביאדס הוביל כוח קטן, שלא יכול לנצח את הצי הפלופונסי הגדול שעגן בקיזיקוס, על-מנת למשוך את הספינות הספרטניות למלחמה בלב ים. הספרטנים אכן יצאו לעברו, ובהגיעם לנקודת האל-חזור, הופיע שאר הצי האתונאי, בפיקודם של תראסיבולוס ותיראמיניס, מצדדיהם, וכך מנע את יכולתם לסגת בבטחה לחוף.

הכוחות הספרטנים ספגו אבדות קשות בעודם נסוגים לעבר החוף, אולם אלקיביאדס רדף אחריהם עם אנשיו לחוף, וקרב קשה ואכזרי התנהל. אלקיביאדס תקף את הכוחות הנמלטים והרג רבים, וביניהם נמנה גם מנהיג הספרטנים, מינדארוס, אשר מת מידיו. אלקיביאדס ניסה גם לתפוס את פארנאבאזוס, אשר נכח בזירת הקרב עם כוחותיו כעזר לספרטנים הנמלטים, אולם פארנאבאזוס נמלט מהמקום וכך גם הספרטנים עצמם. האתונאים לקחו את כל הספינות שנותרו שלמות לאחר הקרב וכל כלי הנשק שננטשו, כבשו את קיזיקוס עצמה, והניסו את כל הפרסים והספרטנים באדמה ובים. שליטתם בהלספונטוס הייתה מוחלטת. האתונאים הצליחו ליירט מסר שמוען לספרטה מידי אחד האפורים שלשונו "חלפה הטובה, מינדראוס מת, האנשים רעבים; אין אתנו יודע מה לעשות".‏[81] זמן קצר לאחר מכן שלחו הספרטנים הצעת שלום, אולם זו נדחתה בידי האתונאים.‏[82]

ניצחונות צבאיים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת לווין של חצי האי כרסונוס התראקי, המוכר כיום כגליפולי והסביבה. אלקיביאדס נסע לכרסונוס ב-408 ותקף את העיר סלימבריה בחוף הצפוני של ים מרמרה

לאחר ניצחונם המוחץ בקרב קיזיקוס, אלקיביאדס ותראסיבולוס פתחו בשנת 409 במצור על העיר כלקדון עם כוח של משוער של 190 תלת חתריות.‏[83] אלקיביאדס הצליח לנצח קרב יבשתי קטן מחוץ לחומות העיר ותיראמיניס הביא מערכה זו לסופה בעזרת הסכם עם הכלקדונים. זאת על אף שהאתונאים לא הצליחו להשיג ניצחון מוחץ במערכה.‏[84] ברית זמנית אשר סוכמה עם האחשדרפן פארנאבאזוס, הבטיחה תזרים כספים, לו נזקקו מפקדי האתונאים בשביל משכורות לחיילים. אולם, למרות זאת אלקיביאדס נאלץ לעזוב בחפשו ממון נוסף לחייליו.

אלקיביאדס שם פעמיו אל עבר רצועת כרסוניס התארקית ושם תקף את סיליבריה. הוא שיתף פעולה עם קבוצה פרו-אתונאית מתוך העיר, ובשל בלבול החל לתקוף את העיר טרם הגיעו כל חייליו, מתוך ההנחה שזו שעת הכושר. בהיכנס אלקיביאדס וכוח החיילים המצומצם שלו, נתקל באנשי העיר אשר היו נכונים לקרב. אלקיביאדס העריך את המצב במהירות ותקע בחצוצרה אשר השתיקה את ההמון והכריז "בל ירימו האתונאים את כלי מלחמתם על אנשי סיליבריה". הצהרה זו הרגיעה את הרוחות וקנתה לאלקיביאדס את הזמן שהיה נחוץ לחבירת שאר כוחותיו אליו.

כאשר היה היתרון שוב לצידו, הציע אלקיביאדס לסיליברים תנאי כניעה סבירים אשר הבטיחו שלא יאונה רע לאיש מאנשי העיר, ודאג לאכיפתם כך שאנשי העיר יידעו שהוא מפקח על מעשיהם. הוא הציב חיל משמר מחשש שהתארקים עצמם ירצו לשדוד את העיר, שרבים מתושביה באו לשרת תחת פיקודו ואהבוהו, לקח סכום כסף מאוצרות העיר ועזב לדרכו.‏[85]

אלקיביאדס הצטרף, לאחר עזיבתו את סיליבריה, למצור על ביזנטיון יחד עם תיראמיניס ותראסיבולוס. חלק מתושבי העיר, אשר סבלו מרעב וייאוש, החליטו למסור את העיר לידי אלקיביאדס בשביל תנאי כניעה דומים לאלו שקיבלו תושבי סיליבריה. בלילה אשר הוסכם, נטשו אנשי ביזנטיון את עמדותיהם והאתונאים תקפו את חיל המצב הפלופונסי שבעיר ואת ספינותיהם בנמל. הלחימה הייתה קשה, ובסופה אלקיביאדס יצא עם ידו על העליונה. כפי שהבטיח לקושרים, לא הוצא להורג או הוגלה איש מתושבי ביזנטיון.‏[86]

חזרה לאתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לאחר הצלחות אלו, החליט אלקיביאדס לחזור לאתונה באביב 407. קסנופון מספר שאלקיביאדס, אשר עדיין חשש מהמפגש הטעון עם בני עירו בהתחשב בשינויים במשטר, האישומים בפרשת המיסטריות כנגדו שלא בוטלו מעולם רשמית, וחבירתו בעבר לכוחות האויב של אתונה, הגיע ראשונה אל סאמוס לאסוף 20 ספינות, והתקדם לאחר אל עבר המפרץ הקרמי שם אסף 100 טלנטים. תחנתו האחרונה לפני אתונה הייתה העיר גיתיון שם חנה כדי לאסוף מידע על הכנותיהם של הכוחות הספרטנים באזור, ובו בעת ניסה אלקיביאדס לברר מהו הלך הרוחות באתונה כלפי חזרתו לעיר.‏[87] בירוריו העלו שהעיר מוכנה לקבלו וחבריו הקרובים עודדוהו לחזור.

לבסוף, שם פעמיו לנמל אתונה שהיה בפיראוס שם התגודד קהל, אשר ציפה לראות את אלקיביאדס המפורסם.‏[88] הוא נכנס לנמל בחשש גדול, עד שראה את בן דודו איבריפטולימוס, ושאר חבריו ומכריו שבירכוהו לשלום "וכשדרכו רגליו על היבשה ראו בהם בהמוני בני-האדם, שהיו באים לקראתו, שאינם מרגישים בשרי הצבא האחרים שהיו שם, אלא הכל באים ומתקבצים סביבו ומריעים לו ומברכים אותו ומלווים אותו ומביאים לו עטרות, ומי שלא יכול להגיע אליו היה עומד ומסתכל בו מרחוק, והיו הזקנים שבהם מורים עליו באצבע לצעירים".‏[89]

ייתכן, אם ננקוט בנקודת מבט ספרותית על סיפור זה, שחזרתו של אלקיביאדס גילמה בתוכה את הרמז לנפילתו העתידית. עם חזרתו, נאם אלקיביאדס בפני העם וגולל את סיפורו העגום מבלי להאשים אף אחד זולת המזל הרע ורוח קנאית בהסתבכויותיו האומללות. אלקיביאדס המשיך בנאומו להסביר נושאים הקשורים לצבא ויחסי הכוחות בין האתונאים לספרטנים, וכך חיזק את אמונת האתונאים בניצחון. בתום הנאום, החליטה אספת העם שרכושו יוחזר, אישומי העבר יבוטלו, ואלקיביאדס יהפך למפקד יחידי של הצבא בים וביבשה.‏[90]

יחד עם זאת, היו שראו בחזרתו של אלקיביאדס אות מבשר רע, שכן אלקיביאדס חזר ביום הפלינטיריה יום חגה של האלה אתנה. ביום זה, אשר נחשב כיום שאינו טהור, נסגרים המקדשים של אתנה ותושבי העיר שובתים מכל עבודה.‏[91] פלוטארכוס מתאר זאת כצירוף מקרים שעלול להעיד שאתנה עצמה לא מקבלת את חזרתו של אלקיביאדס. חשוב לציין שצירוף מקרים זה, גם שהיה תמוה ומעורר ספיקות, לא העיב או שינה את חזרתו וקבלתו הנלהבת של אלקיביאדס על ידי העם. [ייתכן שזה מוטיב ספרותי שהושתל כדי להסביר אירועים עתידיים].

אלקיביאדס החליט על-מנת לחגוג את חזרתו, להוביל את התהלוכה המסורתית לאלאוסיס לחגיגות דתיות, דרך היבשה בפעם הראשונה מאז השתלטו הספרטנים על דקליאה.‏[92] אלקיביאדס שלח כוח חלוץ מחייליו, וליוה את הכהנים בעצמו. דבר אשר הרשים גם את מתנגדיו החריפים ביותר. פלוטארכוס טוען שבעקבות הצלחת התהלוכה, התחילו אלקיביאדס וחייליו להאמין שכל עוד אלקיביאדס עומד בראשם, שום אויב לא יוכל לנצח אותם.‏[93]

קרב נוטיון – תבוסה ראשונה וגלות שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב נוטיון

"דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך נתחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".

פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה‏[94]

בשנת 406 לפנה"ס יצא אלקיביאדס מאתונה עם כוח צבאי שכלל כ-1,500 הופליטים, ומאות ספינות. פלוטארכוס טוען שאלקיביאדס ניצח בקרב נגד הספרטנים שהתרחש בעיר אנדרוס אולם לא כבש אותה. עובדה שאויביו השתמשו כדי להחשיב מערכה זו כהפסד. אלקיביאדס המשיך אל סאמוס ולאחר עבר לנוטיון, הקרובה יותר לאויביו אשר ישבו באפסוס בתקווה למשוך את ליסנדרוס, מחליפו של מינדראוס בפיקוד, לקרב ימי.‏[95] אולם ליסנדרוס לא אבה לצאת לקרב נגד אלקיביאדס המפורסם, ושמר על כוחותיו עגונים.

באותה עת שני גורמים השפיעו על עליית כוחו של הצי הפלופונסי על חשבון ירידת כוחו של הצי האתונאי. משרת האחשדרפן אוישה כעת על ידי סיירוס הקטן, מחליפו של טיספרנס, אשר החליט לתמוך כלכלית בליגה הפלופונסית. ממון זה משך עריקים אתונאים להצטרף לצי הפלופונסי. כמו כן, ליסנדרוס, המפקד הספרטני נחשב כריזמטי ומוכשר בעיני רבים. לאור התפתחויות אלו, ומצב הביניים בין הכוחות הלוחמים, עזב אלקיביאדס את נוטיון לעזור לתראסיבולוס במצור על פוקאה.‏[96] זאת בשל תקוותו להשיג ממון שיעזור לו לשנות את פני הדברים.

אלקיביאדס השאיר קרוב ל-80 ספינות תחת פיקודו של הגאי ספינתו אנטיוכוס בנוטיון, ונתן לו פקודה מפורשת להימנע מתקיפה. אנטיוכוס המרה את פיו של אלקיביאדס, ויצא לתמרון טאקטי המזכיר את המערכה בקיזיקוס. אנטיוכוס לקח עשר ספינות וניסה למשוך את הצי הפלופונסי להילחם בו, ככל הנראה כדי לסגור עליהם עם יתר הצי האתונאי מרגע שיצאו הפלופונסים ללב ים. ליסנדרוס, אשר זיהה את ההזדמנות להכות מכה ניצחת את הצי האתונאי, שלח את כל הצי הפלופונסי במרדף אחר ספינות האתונאים. בתחילה הטביע את ספינתו של אנטיוכוס, הוציאו להורג ולאחר השתלט על שאר הצי האתונאי, שלא היה מוכן לקראת בואו של כוח רב כל כך. אלקיביאדס מיהר לנוטיון עם שומעו על הקרב וניסה למשוך את ליסנדרוס לקרב נוסף על מנת לתקן את התבוסה הקשה, אולם ליסנדרוס לא התפתה לצאת לקרב נוסף.‏[97][98]

האחריות לתבוסה בנוטיון הוטלה על אלקיביאדס, ואויביו מבית ניצלו הזדמנות זו לתקוף אותו ולהדיחו מפיקוד על הצבא. דיודורוס מדווח שאלקיביאדס הודח מתפקידו לא רק בשל ההפסד בנוטיון, שכן האשמות שווא שהטילו בו יריביו תרמו להחלטה זו.‏[99] פלוטארכוס טוען, שחלק לא מבוטל בהדחתו קשור לאופן המוגזם שבו תיאר אלקיביאדס את הצלחותיו. האתונאים התקשו להאמין שאלקיביאדס יכול להיכשל במערכה צבאית. כישלון, אם התרחש, יכול לקרות אך מפני שלא השתדל אלקיביאדס, או שלא רצה בכך.‏[94] לאור דברים אלו, לאחר שהעביר את הפיקוד לפי החלטת המועצה, החליט אלקיביאדס לגזור על עצמו גלות נוספת.‏[100] אלקיביאדס שט צפונה להתיישב בטירה בתראקיה, אותה כבש בזמן המערכות בהליספונטוס.

אף על פי שההפסד בנוטיון לא היה כישלון מוחלט, הוא איפשר את הדחתם של אלקיביאדס ובני בריתו תראסיבולוס, תאראמנס וקריטיאס. קאגן טוען שהדחתם של מפקדים אלו פגעה קשות באתונאים, שכן היו אלו המצביאים המוכשרים והמנוסים ביותר באותו הזמן, והביאה להפסד הסופי מול הברית הפלופונסית בקרב אייגוספוטמוי ב-405.‏[101]

מות אלקיביאדס (1839), תמונה מאת מיכאל דה-נאפולי, צייר מהמאה ה-19 מהמוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו לתראקיה, אלקיביאדס חדל להיות גורם משמעותי במלחמה הפלופונסית. פלוטארכוס, קסנופון ודיודורוס מציינים מעורבות אחרונה במלחמה מצדו של אלקיביאדס, כאשר ראה את הצי האתונאי חונה בעמדה בעלת נחיתות טקטית, בלי גישה מתאימה לציוד וליבשה בסמוך לנהר אייגוספוטמוי. אלקיביאדס הגיע רכוב על סוס למחנה האתונאי וניסה לתת עצה למפקדי האתונאים לשפר את עמדתם.

דיודורוס טוען שאלקיביאדס ביקש בתמורה לעזרתו שותפות בפיקוד,‏[102] פלוטארכוס טוען שאלקיביאדס לא ביקש דבר לעצמו, ורק רצה לעזור אולם נדחה בידי גאוותם של המפקדים וייתכן שאף בשל בגידה.‏[103] קסנופון מתאר את הסיטואציה ללא אינטריגות והצעות. אלקיביאדס הגיע לומר את דעתו על מיקומם של הכוחות האתונאים, המפקדים אמרו לו תודה והבהירו לו שהוא כבר לא מנהל את הצבא, ולכן ההחלטה היא שלהם בלבד.‏[104] ימים ספורים לאחר מכן, נוצח הצי האתונאי בידי ליסנדרוס בקרב אייגוספוטמוי, שסיים את המלחמה הפלופונסית בניצחון לספרטנים.

לאחר תום הקרב, ברח אלקיביאדס מהאזור, והתיישב בחבל פריגיה בתקווה לקבל את חסותם של הפרסים מפני הכוחות הספרטנים. דיווחו של פלוטארכוס מעיד שאלקיביאדס פחד כל כך מהספרטנים עד כדי שוויתר על רוב ממונו ושם פעמיו לפריגיה, מקום מושבו של פארנאבאזוס במטרה לרכוש את חיבתו.‏[105]

הדיווחים אודות מותו של אלקיביאדס אינם חד משמעיים, ולעתים סותרים. לפי המקור העתיק ביותר, של איסוקרטס, הספרטנים אחראים למותו, כשליסנדרוס הוא הגורם הישיר, בשל חששם שהאדם היחיד שיכול לגרום לאתונאים לנסות להילחם בספרטנים לאחר תבוסתם הסופית הוא אלקיביאדס.‏[106] גרסתו של פלוטארכוס מתארת שתי גרסאות למותו. הראשונה מתארת את השתלשלות העניינים כמזימה אשר סוכמה בין מארחו של אלקיביאדס פארנאבאזוס לבין שליחיו של ליסנדרוס להוציא את אלקיביאדס להורג. פארנאבאזוס מינה את אחיו למשימה זו, ושלחו לפריגיה למקום מושבו של אלקיביאדס עם פילגשו, טימאנדרה. ב-404, בעת שהיה בביתו, הרגיש אלקיביאדס שביתו הוקף באויבים. הוא התחיל שריפה בביתו וקפץ מפתח הדלת כשהוא אוחז את פגיונו בידו. הכוח שהקיף אותו לא העז לצאת למלחמה חזיתית מולו, אלא זרקו את חניתותיהם עליו ממרחק, עד שקרס ומת. הגרסה השנייה, גורסת שהאחראים למותו לא היו הספרטנים והפרסים, אלא בני משפחתה של פילגשו, אשר חששו לשמה הטוב שנהרס בעקבות פיתויו של אלקיביאדס.‏[107] לפי אריסטו, מקום מותו של אלקיביאדס היה בהר אַלֶפוֹאִיס ("הר האיילות") בארגינוסה שבאסיה הקטנה.‏[108]

הערכת פועלו של אלקיביאדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

היסטוריונים מהעת העתיקה חלוקים בדעתם על פועלו של אלקיביאדס, מניעיו, והשפעתו בפועל על מהלך המלחמה הפלופונסית. התפיסה הכללית ביוון העתיקה כלפי אלקיביאדס הייתה של אדם דו-קוטבי. תוקידידס תיאר את אלקיביאדס כאדם שאפתן באופן חסר גבולות. תוקידידס טוען כי אלקיביאדס הציע את היציאה למסע המלחמה האתונאי לסיציליה לאסיפת העם בעיקר כדי "לזכות בעושר ומוניטין לעצמו על ידי הצלחתו במסע". תוקידידס אינו תולה באלקיביאדס את האשמה למפלתה של אתונה שכן "הרגליו פגעו בכל אחד, מה שגרם לאתונאים להעביר את ענייניו (של אלקיביאדס) לידיים אחרות.."‏[109] פלוטארכוס מתייחס לאלקיביאדס כ"ללא עכבות לחלוטין וכאדם חסר האחריות הגדול ביותר מבין בני האדם".‏[110] מנגד טען דיודורוס סיקולוס על אלקיביאדיס כי היה "מבריק ברוחו וכוונתו הייתה למפעלים גדולים".

שרון פרס (Sharon Press) מאוניברסיטת בראון, טוען שקסנופון בוחר בכתביו להדגיש את תרומתו של אלקיביאדס למדינה ולא את הרעות שהוא עולל והואשם בם.‏[111][112] דמוסטנס מגן על הישגיו של אלקיביאדס באומרו שהוא נלחם למען הדמוקרטיה, תוך הוכחת הפטריוטיות שלו לא על ידי מתנות או נאומים, אלה על ידי שירות למדינה.‏[113] לדידו של דמוסטנס, וכותבים אחרים, אלקיביאדס היווה את הדמות של הגבר האידיאלי בתקופת הזוהר של הדמוקרטיה האתונאית, ולכן נהפך לסמל ברטוריקה המקובלת בעולם העתיק של המאה הרביעית לפנה"ס.‏[114] באחד מנאומי איסוקרטס, אשר ניתן על ידי אלקיביאדס הצעיר,נטען כי המדינה צריכה להוקיר תודה לאלקיביאדס על שירותו הנאמן לה.‏[106] מנגד, ליסאס טוען באחד מכתביו, שיש לראות באלקיביאדס אויב של אתונה בטענה ש"הוא (אלקיביאדס) משיב בפגיעה, עבור כל ניסיון לעזור לו מצד חבריו".‏[115][116] בחוקה של האתונאים, אריסטו לא כולל את אלקיביאדס ברשימה של הפוליטיקאים האתונאים הטובים ביותר, אולם בניתוח מאוחר יותר טוען אריסטו כי התכונות של אדם גאה דוגמת אלקיביאדס הן בבחינת "קור רוח אל מול תהפוכות החיים וחוסר הסבלנות שעלולים להוביל לחרפה וחוסר כבוד".‏[117]

אלקיביאדס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים וציורי קיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער
ממוזער
ממוזער

אלקיביאס מופיע בעבודות אמנותיות רבות. קשריו של אלקיביאדס עם מורהו, סוקרטס, הונצחו בציורים רבים. צייר הרנסאנס החשוב רפאל הנציח בציור קיר המפורסם אסכולת אתונה את אלקיביאס (ייתכן שמדובר בדמות אחרת) עומד במעגל הפילוסופים האתונאים‏[118]

ציור של הצייר הצרפתי ז'אן-בטיסט רניו (Jean-Baptiste Regnault) שפעל בימי הרפובליקה הצרפתית הראשונה ותקופת הקיסרות הראשונה הנציח את השפעתו של סוקרטס על תלמידו.‏[119]

מחזות ופרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקיביאס מופיע כדמות במחזהו של ויליאם שייקספיר טימון איש אתונה, שקיבל ככל הנראה השראה מדמותו של טימון מפליוס. במחזה, אלקיביאדס מגלם את דמותו של מפקד צבאי וחברו של טימון, הגיבור המרכזי. חלקו של אלקיביאדס במחזה הונצח גם בציורו של, ג'ון אופי, הצייר בן המאה ה-18.‏[120]

אלקיביאס מופיע בספרו של סופר אנגלי בן התקופה הווקטוריאנית, אלפרד ג'ון צ'ורץ (Alfred John Church), "קאליאס - נפילתה של אתונה"‏[121]. כמו כן, אלקיביאדס הוא הגיבור הראשי בספרו של הסופר האמריקאי, סטיוון פרספילד (Steven Pressfield), ‏"Tides of War" (לא תורגם לעברית).

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוזער

כלבו של ג'ננינס הוא העתק רומי מהמאה ה-2 לספירה לפסל הלניסטי עשוי ארד שמתוארך כלל הנראה למאה ה-2 לפנה"ס. הפסל נקרא על שמו של בעלו המודרני הראשון - הנרי קונסטנטין ג'נינגס (Henry Constantine Jennings). הפסל מציג כלב מגזע מולוסי (מולוסיה היא אזור באפירוס - בצפון מערב יוון העתיקה). ג'נינגס הניח שהפסל העתיק מציג את כלבו של אלקיביאדס בגלל זנבו הקטום, הודות לסיפור הידוע על כלבו של אלקיביאדס, אשר זנבו נכרת על ידי אלקיביאדס, כביכול, על מנת שאנשים ידברו על מעשה כריתת הזנב, ולא ידברו על שאר מעלליו וחטאיו.‏[122]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aristotle, History of animals. Translated by Richard Cresswell. London, H.G. Bohn, 1862. Digitized copy in books.google.
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Isocrates. Isocrates in three volumes. Translated by Laure Van Hook. Cambridge (MA), Harvard University Press, 1928.
  • Isocrates, Isocrates I. Translated by David Mirhady and Yun Lee Too. Austin, University of Texas Press, 2000.
  • Cornelius Nepos, Lives of Eminent Commanders. Translated by the Rev. John Selby Watson. 1886. Digitized copy in: tertullian.org
  • Xenophon, Hellenica. Translated by H. G. Dakyns. London and New York, Macmillan and Co., 1897. Digitized copy in: ebooks.adelaide.edu,

מקורות משניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Andrews, A. "The Spartan Resurgence" in: David M. Lewis, John Boardman, J. K. Davies and M. Ostwald (Editors), The Cambridge Ancient History. Vol. 5. London, Cambridge University Press, 1992 (2nd edition).
  • Buckley, Terry. Aspects of Greek History 750-323 bc: A source-based approach. London, Routledge, 1996.
  • Cancik, Hubert and Helmut Schneider (Editors), Brill's New Pauly :encyclopaedia of the ancient world. Leiden, Brill, 2002. English edition.
  • Cartwright, David and Rex Warner. A Historical Commentary on Thucydides: A Companion to Rex Warner's Penguine Translation. Ann Arbor, University of Michigan Press, 1997.
  • Denyer, Nicholas (editor). Plato: Alcibiades. Cambridge Greek and Latin Classics. Cambridge, Cambridge University Press, 2001.
  • Gomme, Arnold Wycombe. A Historical Commentary on Thucydides. Oxford, Oxford University Press, 1945.
  • Kagan, Donald. The Fall of the Athenian Empire. Ithaca, Cornell University Press, 1987.
  • Koliopoulos, Constantinos and Athanassioss G. Platias. Thucydides on Strategy: Grand Strategies in the Peloponnesian War and Their Relevance Today. New York, Columbia University Press, 2010.
  • Parker, Robert and Christopher Towneley, "Plynteria", in: Simon Hornblower and Antony Spawforth (Editors), Oxford Classical Dictionary. Oxford, Oxford University Press, 1996.
  • Price, Simon.Religions of the Ancient Greeks.Cambridge, Cambridge University Press, 1999.
  • Rhodes, P. J., Alcibiades: Athenian Playboy, General and Traitor. Barnsely (South Yorkshire), Pen and Sword Military Books, 2011.
  • Sealey, Raphael. Α History of the Greek City States 700-338 B.C. Berkeley & Los Angeles, University of California Press, 1976.
  • Strauss, Leo. The City and Man. Chicago and London, The University of Chicago Press, 1963. Digitized copy in: Archive.org.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסכסוך בין שתי הערים התפתח על רקע רצונם של האתונאים לזכות בשליטה אזורית במרחב יוון עקב מיגור הכוחות הפרסים משטח יוון, במשולב עם החשש של ספרטה מהתחזקות לא רצויה של אתונה.
  2. ^ באתונה מעמדו הציבורי של אדם נקבע במידה רבה על פי מוצאו וכישוריו בשדה הקרב. לא הייתה אפשרות להגיע לעמדה ציבורית בכירה ללא שיוך משפחתי אליטיסטי וניסיון קרב מינימלי.
  3. ^ אפלטון, אלקיביאדס, 1.121a
  4. ^ Cox, p. 144.
  5. ^ ע"ע "אלקיביאדס" ב-Εγκυκλοπαίδεια Ήλιος (האנציקלופדיה 'הליוס'), 1952. ביוונית.
  6. ^ אפלטון, אלקיביאדס, 104;‏ Denyer, pp. 88–89.
  7. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ד'. אין כל ביטחון כי אלקיביאדס למד בצעירותו אצל סוקרטס; איסוקרטס, הנואם והמחנך האתונאי, שולל את דברי פלוטארכוס וסבור כי אלקיביאדס היה תלמידו של פריקלס בלבד. את דברי פלוטארכוס הוא מסביר כניסיון מאוחר להאשים את סוקרטס במידות רעות (Isocrates, Busiris, 5). וראו גם: Rhodes, pp. 22-28;‏ Y. Lee Too, "The Rhetoric of Identity in Isocrates". Classical Philology. 93.1, 1998. p. 216.
  8. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ז', ח', י"ב; אנדוקידס, נגד אלקיביאדס, י"ט; Rhodes, pp. 24-25.
  9. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ז'; אפלטון, המשתה, 220e
  10. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ו'; וראו גם: אפלטון, המשתה, 215a-222b;‏ Sykoutris, pp. 159-180.
  11. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ח'.
  12. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ג; פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ד. וראו גם: Gomme, p. 339; Sealey, p. 353; Rhodes, pp. 30-31 התומכים בהסברו של תוקידידס.
  13. ^ Rhodes, p. 39.
  14. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ד.
  15. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ה.
  16. ^ הוויכוחים נסובו סביב מעורבות של הפוליסים בסיקיליה (סיציליה של היום) בסכסוך פנימי, כאשר נעשית פנייה לאתונה להכריע את המצב ולסייע צבאית. הסכם ניקיאס כנראה לא היה ברור מספיק במקרים שעלולים לצוץ כגון זה, מה שגרם למתיחות בין ספרטה לאתונה, כשכל אחת טוענת כנגד השנייה שאין לה את הזכות להתערב בעניין.
  17. ^ תוקידידס, ספר חמישי, מ"ה.
  18. ^ תיאורו של תודקידידס נשען במידה רבה על דיווחים ששמע מדורשי שלומו של אלקיביאדס ואנשים ששירתו עימו (ייתכן שגם נפגש עם אלקיביאדס אולם אין וודאות לגבי נושא זה). בעוד שבמחקר ההיסטורי המודרני נחשבת עדות שמיעה לעדות הכי פחות אמינה, בעת העתיקה נתפסה עדות זו, של אנשים שהיו בזמן אמת של ההתרחשויות, כעדות המהימנה ביותר.
  19. ^ Rhodes, pp. 31-32. רודס מפקפק בנכונות הסיפור כפי שמוסרים אותו תוקידידס ופלוטארכוס, וטוען שישנה סבירות גבוהה שמעורבותו של אלקיביאדס בסיפור זה הייתה בפועל קטנה יותר מכפי שהוא תיאר לאחר מכן, ואין זה סביר שהנציג הספרטני אנדיוס, ישתף פעולה עם אלקיביאדס בשלב מאוחר יותר לאור בגידה זו.
  20. ^ Andrews, pp. 51-53.
  21. ^ Gomme, p. 70. גום סבור כי "הייתה זו מזימה מפוארת שמצביא אתונאי יעמוד בראש כוח צבאי, פלופונסי בעיקרו, ויצעד בגאון תוך מבט של בוז כלפי ספרטה, בזמן שהמוניטין של האחרונה בשפל חסר תקדים".
  22. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ניקיאס, אריסטידס.
  23. ^ Rhodes, pp. 33-34.רודס מרחיב על סוגיה זו ומספר כי ניתן לראות עדויות לבריתות פוליטיות שמטרתן להרחיק מועמד מסוים, שכן חלק מהאוסטרקה שציינו את שמו של אלקיביאדס היו עם כתב זהה וחלק מהם אף הגיעו מאותו הכד.
  24. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ג.
  25. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ג. פלוטארכוס מאמין שמקרה זה חשף את העובדה שלשני המנהיגים היו קהל תומכים שהיה מוכן להצביע לפי רצון מנהיגם.
  26. ^ Rhodes, pp. 33-34. רודס מציע תרחיש שונה מפירושו של פלוטארכוס, לפיו אלקיביאדס הפחיד את ניקיאס שהאחרון עלול להיות מגורש, וכך שכנע אותו לשלב כוחות עמו כדי לסלק את היפרבולוס. במהלך זה הסיר אלקיביאדס את איום האוסטרקיזם מעליו, תוך שהוא מצליח ליצור ברית זמנית עם ניקיאס, יריבו הגדול
  27. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ט"ז.
  28. ^ Koliopoulos and Platias, pp. 237–246.
  29. ^ Kagan, p. 322
  30. ^ תוקידידס, ספר שישי, ח'.
  31. ^ Strauss, p. 104.
    הפילוסוף ליאו שטראוס מבליט את העובדה שהמשלחת הסיציליאנית עלתה על כל דבר שנעשה על ידי פריקלס. ככל הנראה כוונתו של ניקיאס הייתה להרתיע את האספה בהערכותיו הגבוהות של הכוחות שיידרשו למשימה זו וכך להרפות את ידי התומכים בפעולה זו, אולם האספה רק שולהבה יותר לאחר דרישות אלו.
  32. ^ תוקידידס, ספר שישי, כ"ו.
  33. ^ Price, pp. 80-86.
  34. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ט.
  35. ^ Price, pp. 80-86. פרייס מסביר על אף שהחוק האתונאי אינו מגדיר בבירור מהם מעשים של חילול הקודש והענישה הראויה להם, שהיה זה ברור ליוונים שישנם מעשים שאין לעשותם. במקרה של אלקיביאדס נטען שהוא וחבריו ביצעו חלק מהפולחן של המיסטריות בביתו של אלקיביאדס. הפולחן ביון היה מערכת של מעשים ומחוות שיש לעשותה רק בידי המורשים לכך, ורק בזמן בו אמור להיות פולחן. אי לכך, האשמות אלו של חיקוי התנהגויות הפולחן בסיטואציה פרטית, גרמו לזעזוע עמוק בקרב תושבי אתונה בנוסף לפרשת השחתת פסלי ההרמה.
  36. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, י"ט.
  37. ^ תוקידידס, ספר שישי, כ"ט.
  38. ^ תוקידידס, ספר שישי, ס"א.
  39. ^ תוקידידס, ספר שישי, נ"ג. לפי תוקידידס האתונאים התייחסו לכל דבר בצורה חשדנית בגלל חשש מהפיכה אוליגרכית.
  40. ^ תוקידידס, ספר שישי, נ"ג.
  41. ^ Kagan, p. 273.
  42. ^ תוקידידס, ספר שישי, ע"ד.
  43. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  44. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  45. ^ Kagan, pp. 282–283.
  46. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ג.
  47. ^ תוקידידס, ספר שביעי, י"ח.
  48. ^ תוקידידס, ספר שביעי, י"ט.
  49. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ד; תוקידידס, ספר שמיני, כ"ו.
  50. ^ פלוטארכוס, ליסנדר, כ"ב.
  51. ^ Rhodes, p. 57-58.
  52. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ה.
  53. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ה.
  54. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ז.
  55. ^ Buckley, p. 411.
  56. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  57. ^ תוקידידס, ספר שמיני, מ"ח-מ"ט.
  58. ^ אותו אסטיוכוס שקיבל כשנתיים מוקדם יותר את הפקודות מאגיס, מלך הספרטנים, להוציא להורג את אלקיביאדס - מה שגרם לעריקתו של אלקיביאדס לחצר הפרסית
  59. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ'.
  60. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"א; פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  61. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ג-נ"ד.
  62. ^ Kagan, pp. 136–138.
  63. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ו.
  64. ^ תוקידידס, ספר שמיני, נ"ו.
  65. ^ תוקידידס, ספר שמיני, ע"ג.
  66. ^ מינוי לתפקיד קצונה באתונה היה נבחר ולא היה מינוי צבאי, כמקובל בימינו
  67. ^ תוקידידס, ספר שמיני, ע"ו.
  68. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"א.
  69. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ה.
  70. ^ Kagan, p. 389.
  71. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ב.
  72. ^ תוקידידס, ספר שמיני, צ"ז.
  73. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ב.
  74. ^ תוקידידס, ספר שמיני, פ"ח.
  75. ^ Cartwright and Warner, p. 301.
  76. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  77. ^ Kagan, p. 406.
  78. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  79. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ז.
  80. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ח.
  81. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, כ"ח.
  82. ^ Diodorus, 13.52.
  83. ^ Kagan, p. 429.
  84. ^ Diodorus, 13.50.
  85. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל'.
  86. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"א.
  87. ^ Xenophon, Hellenica, 1.4.8–12.
  88. ^ Xenophon, Hellenica, 1.4.13.
  89. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ב.
  90. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ג.
  91. ^ Parker and Towneley, "Plynteria".
  92. ^ Price, p. 54.
  93. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ד.
  94. ^ 94.0 94.1 פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה: "דומה היה אלקיביאדס ממין האנשים, שגדולתם היא פורענותם; שהרי כל-כך נתחזקה האמונה בגבורת ליבו וברוב בינתו בגלל ההצלחה, שהצליח בדרכיו, עד שכל מכשול שנכשל הביא לידי חשד, שמא לא השתדל כל צורכו, שהרי לא שיערו בנפשם שמא קצרה ידו; שאין לך דבר שאינו בהישג ידו, אם הוא משתדל בו...".
  95. ^ Andrews, p. 490
  96. ^ Kagan, p. 443.
  97. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ה.
  98. ^ Diodorus, 13.71.
  99. ^ Diodorus, 13.73-74.
  100. ^ Diodorus, 13.74.
  101. ^ Kagan, p. 447.
  102. ^ Diodorus, 13.105.
  103. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ו.
  104. ^ Xenophon, Hellenica, 2.1.
  105. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ז.
  106. ^ 106.0 106.1 Isocrates‏, On the team of horses‏, 15
  107. ^ פלוטארכוס, אלקיביאדס, ל"ט.
  108. ^ Aristotle, History of Animals, vi.29 (578b).
  109. ^ תוקידידס, ספר שישי, ט"ו.
  110. ^ פלוטארכוס, השוואה בין אלקיביאדס לגאיוס מרקיוס קוריולנוס
  111. ^ Sharon Press, ‏‏Was Alcibiades a Good General?, ‏Brown University, ‏21 באוגוסט 2004
  112. ^ קסנופון, הלניקה, 1.4.18
  113. ^ דמוסתנס, Against Meidias‏, 144–5
  114. ^ D. Gribble, Alcibiades and Athens, 32–3
  115. ^ Lysias‏, Against Alcibiades‏, 1
  116. ^ Lysias‏, Against Alcibiades‏, 2
  117. ^ Aristotle‏, Constitution of the Athenians‏, 28.
  118. ^ רפאל, ציור הקיר "אסכולת אתונה", מתוך אתר grandearte.net המוקדש לאמנות
  119. ^ ז'אן-בטיסט רניו, סוקרטס מושך את אלקיביאדס מחיקה של אספסיה, תיאור הציור ומידע על תהליך היצירה והסיפור שעומד מאחוריו מאתר artnet.com
  120. ^ ג'ון אופי, אלקיביאדס, כתבה על הציור באתר של ה-BBC
  121. ^ אלפרד ג'ון צ'ורץ, קאליאס - נפילתה של אתונה, טקסט מלא
  122. ^ חדשות BBC,‏מכרז להשארתו של פסל עתיק בבריטניה, כתבה מתאריך 3 באוגוסט 2001