פגישה עם משורר

פגישה עם משורר

מידע כללי
מאת	לאה גולדברג
שפת המקור	עברית
סוגה	ספר זיכרונות
הוצאה
הוצאה	ספרית פועלים
תאריך הוצאה	1952

לאה גולדברג

אברהם בן יצחק

פגישה עם משורר הוא ממואר (ספר זיכרונות) מאת לאה גולדברג, אשר יצא לאור לראשונה בשנת 1952 בהוצאת ספרית פועלים. בשנת 2009 ראתה אור מהדורה מחודשת של הספר.

בממואר העלתה גולדברג את זיכרונותיה מהיכרותה עם אברהם בן-יצחק (סוֹנֶה) (1950-1883), מן המשוררים החידתיים שקמו בשירה העברית החדשה. חוקרים ומבקרים רבים מסמנים את ״פגישה עם משורר״ כאחת מפסגות כתיבתה של לאה גולדברג בפרוזה, וכחיבור שהשפעתו על יוצרים ישראלים רבים חורגת מתחומו הצר יחסית.

רקע ביוגרפי והיסטורי

לאה גולדברג פגשה את אברהם בן-יצחק (שם משפחתו האזרחי היה סוֹנֶה) סמוך להגעתו לארץ בשנת 1938. בן-יצחק היה מבוגר מגולדברג בעשרים ושמונה שנים, והיה אהבת חייה הגדולה ביותר. חוקרת הספרות חמוטל בר-יוסף מציינת בספרה "לאה גולדברג" כי גולדברג העריצה את אהבת השלמות של בן-יצחק ואת גישתו חסרת הפשרות ללשון השיר. חשוב היה לגולדברג להדגיש שבשיריו של בן-יצחק יש לא רק הלך נפש אלא גם גרעין פילוסופי, שהם מתארים את רגעי האחדות הסודית של המשורר עם ״הקוסמוס״

בספרה "אולי מבט אחר" מטעימה חוקרת הספרות עפרה יגלין כי לא ניתן להצביע על קו מסוים בגוף שיריה הגדול של גולדברג ולומר כי מקורו באחד-עשר השירים שבן-יצחק מסר לפרסום בחייו. לשיטתה של יגלין, היה זה רושם המפגש עם תובנותיו ביחס לשירה אשר חלחל אל שיריה של גולדברג והזין אותם, בצד השפעות נוספות, באורח מוסווה ועקיף. היחסים בין גולדברג לבן-יצחק נמשכו לסירוגין עד למותו של בן-יצחק בשנת 1950. בספרו ״פגישות עם לאה גולדברג״, מציין חוקר הספרות והמבקר א.ב. יפה כי לאורך השנים, התרחקה גולדברג מ״חבורות ספרותיות״ ושקשרי הידידות שלה הצטמצמו בהדרגה. בן-יצחק היה אחד האנשים הבודדים שאת חברתו המשיכה לבקש

מרשימות היומן של גולדברג מתגלה עוצמת ההשפעה של בן-יצחק על חייה. כך למשל כתבה גולדברג ברשימת היומן מ-28 ביולי 1939: ״”אולי גם הערצה מדומה. אבל הוא משורר גדול. או שמא היה משורר גדול”״. יפה מבחין בספרו כי במילה ״היה״ רומזת גולדברג לסירובו העקשני של בן-יצחק לפרסם את שיריו. כפי שמתגלה ברשימת יומן נוספת מ-10 בינואר 1941, הערצתה של גולדברג לבן-יצחק גבתה ממנה לפרקים מחיר רגשי וחברתי כבד: ״מה שאינני יכולה לסלוח לו, הוא זה שנטל ממני את כל הטעם לפגישות עם בני-אדם אחרים. כי כולם נראים טפשים לעומתו. ומה שמוזר ביותר, לא חסרי-מוח בלבד, אלא גם חסרי-לב. הזכות הזאת, להכיר אדם זה, הייתה גם לאסון״.

את מחזור שיריה ״על הפריחה״, אשר פורסם לראשונה בשנת 1940 בספר ״6 פרקי שירה״, הקדישה גולדברג לאברהם בן-יצחק. גולדברג עצמה תפסה את המחזור בתור אחד מפסגות שירתה. בשנת 1948, ראה אור קובץ שיריה השלישי ששמו כשם המחזור. בר-יוסף טוענת בספרה ששירי הספר מעידים על כך שאהבתה של גולדברג לבן-יצחק עמדה אז במרכז עולמה הפנימי לא פחות מאשר מלחמת העולם. יתר על-כן, במאמרו "אל המציאות" עומד חוקר הספרות עדי צמח על קווי הדמיון בין דמותו של בן-יצחק כפי שהיא מתוארת בממואר "פגישה עם משורר" לבין דמותו אלברט ארין, אהובה של נורה ברומן של גולדברג ״והוא האור״ (1946).

נוסף על מחזור השירים ״על הפריחה״, פרסמה גולדברג שיר-דיוקן המוקדש לבן-יצחק ונושא את שמו. בממואר "פגישה עם משורר" המספרת מציינת כי את השיר חיברה בשנת 1938 או בשנת 1939 ובאמצעותו ניסתה לתת כמה קווים לדמותו של המשורר. לדבריה, "בשיר [בן יצחק] נתפס ביתר הצלחה מאשר בפרוזה" וכך מתארת אותו גולדברג בשיר (תוך השוואה בין תיאור פניו ולבין תאורי טבע תוך שימוש במוטיב של אור): ‏

הִנֵּה פָּנֶיךָ בְּהִלַּת-סֵרוּב.

עַל פַּז הַיּוֹם מִסְגֶּרֶת-עֵץ כֵּהָה

שֶׁל הַחַלּוֹן כָּלְאָה אֶת מֶרְחַקֶּיךָ.

עַל מִצְחֵךְ הָרָם וְהַזָּחוּחַ

נוֹגֵהַּ אוֹר צוֹנֵן שֶׁל הַסָּפֵק

כְּעַל תְּמוּנוֹת קְדוּמוֹת שֶׁל אַפִּיפְיוֹרִים.

וְכַף יָדְךָ הַמָּפְשָּׁטָה כִּמְעַט

זְכוּרַת מַגַּע גְּוִילִים וְעַתִּיקוֹת

בְּאוֹן וִתּוּר מֻטֶּלֶת לְפָנֶיךָ.

לְמַרְגְּלוֹתֶיךָ

שׁוֹקְעִים לֵילוֹת אָבִיב,

וְאַלְמוֹגֵּי סְתָוִים שֶׁלֹּא אָבִיתָ סְפוֹר,

וַאֲלֻמּוֹת שְׂדוֹתֵינוּ הַקְּצוּרִים.

הִנֵּה פָּנֶיךָ בְּשַׁלְוַת-סֵרוּב.

בן-יצחק נפטר ב-29 במאי 1950, יום הולדתה השלושים ותשעה של גולדברג. ביומנה תיארה גולדברג את התרוקנות עולמה נוכח האובדן: ״ביום הולדתי, ב-29 במאי, מת סונה. מאז, בעצם, אין חשיבות לכל דבר זולת העובדה הזאת.״ כמה חודשים לאחר מותו רצתה גולדברג להתחיל בכתיבת הממואר עליו, אך בהתחלה היא נתקלה בקשיים רבים. כך היא ציינה ברשימת יומן מ-4 באוגוסט 1950: ״אינני יכולה עדיין לגשת לכתיבה עליו. מעולם לא חשבתי שזה יהיה קשה כל כך״. יפה מסביר בספרו כי מחד גיסא ביקשה גולדברג לכתוב ספר שיביע את הערכתה הרוחנית ואת יחס ההערצה שלה כלפי האיש והמשורר, ומאידך גיסא היא חששה מפני חשיפה עצמית יתרה. החוקרת עפרה יגלין טוענת בספרה כי את המודל הספרותי אשר הלם את כוונותיה מצאה גולדברג במונוגרפיה שחיבר המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה על הפסל אוגוסט רודן.

הספר עצמו

ב"פגישה עם משורר" שני חלקים: הראשון אישי-זכרוני והשני עיוני.

החלק הראשון מורכב מאוסף של פרגמנטים הכולל שיחות שערכה המספרת עם בן-יצחק ומזיכרונות הנוגעים לדמותו. המספרת ״משרטטת״ דיוקן ייחודי של המשורר, בתקווה ״למסור מקצת מדמותו הרוחנית״. המשורר מתגלה כדמות חידתית ורבת-עוצמה החומקת מכל הגדרה. כך למשל מתארת גולדברג ביראה את חשיבותו של בן-יצחק עבורה בפרק הראשון בממואר: ״בשבילי היה, בראש ובראשונה, המשורר הגדול, לא בלבד בזכות שיריו אשר אהבתי, אלא גם בכל הדברים שאמר, בראייתו את העולם בכללותו ובפרטיו, אף באותה זיקה שבין כל דבר למציאות, שהִרבה להדגישה תמיד״.

במונוגרפיה שכתב המשורר וחוקר הספרות טוביה ריבנר על לאה גולדברג, הוא מתאר את האיכות החד-פעמית של הדיוקן הנלכד על ידי גולדברג בממואר: ״מתוך דפי הספר עולה דמותו של אדם שהוא משכמו ומעלה, שבין אם תסכים לכל דעותיו ובין אם לא תסכים, עליך להודות, כי אתה עומד מול עוצמה רוחנית ונפשית בלתי מצויה ומול טוהר-מידות רוחני ונפשי נדיר לא פחות״. ריבנר מתאר את ייחודיות ה״אישיות״ הניבטת מהדיוקן הפיוטי שיצרה גולדברג לדמותו של בן יצחק: ״בקוראנו ספר זה אנו נוטים לחזור ולהרהר במה שכמעט נשכח מלבנו ושמו אישיות. באותו מיכלול מסוים וחד פעמי של מידות נפשיות ורוחניות, אינטלקטואליות, רגשיות ומוסריות שמעורר גם בנו את כוחותנו הנפשיים והרוחניים ומפעיל, מהיענות לו, את מידותינו האינטלקטואליות, הרגשיות והמוסריות״.

בממואר מזהה גולדברג בבן-יצחק גילום של ״תקופה״: ״היה כאילו לא שנים צרו את צורת האדם הזאת, אלא דורות. ונדמה לי כי אדייק אם אומר, שכל ישותו הביעה לא גיל, אלא תקופה.״ כפי שמציינת החוקרת ענת ויסמן במאמרה, "הממואר כפולמוס", בן-יצחק היה עבור גולדברג המשורר בה"א הידיעה. שרטוט הקווים לדמותו נועד ללכוד את האישיות החד-פעמית כמגלמת השקפת עולם, ראיית עולם או הרגשת עולם, על ערכיה ודקויותיה הסגוליים והטיפוסיים ביותר.

החלק השני של הספר, ״על שירתו״, הוא מסה שגולדברג דנה בה בכמה מאפיינים בולטים של שירת בן-יצחק באמצעות עיון בכמה משיריו. הטיפול הפרשני בשירתו של בן-יצחק מתואר על ידי גולדברג בתור משימה מאתגרת המלווה ביראה רבה: ״לא נקל לדבר על השירה הזאת ולנתחה. הכול ציינו את העובדה שבשעתה הייתה היא כפלא: הוא היה המשורר העברי הראשון אשר מחוג השעון שלו הורה לא את הזמן היהודי הספציפי בלבד, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית״. בעיונה בשיר ׳הלילה יעבור סער׳ לבן-יצחק, מזהה גולדברג שורת שיר אחת אשר לוכדת לדידה באופן מזוקק את הווייתו החד-פעמית של המשורר: ״גְּלוּי-עֵינַיִם וּתְפוּשׂ-לַיְלָה״. להלן שורותיו של בן-יצחק בליווי הבחנותיה של גולדברג:

וְכָכָה תִּשְׁכַּב:

גֵּו כָּבֵד וְאוֹבֵד וּנְשָׁמָה מְהַבְהֶבֶת

וְרָב קֶשֶׁב תַּקְשִׁיב

גְּלוּי-עֵינַיִם וּתְפוּשׂ-לַיְלָה

והרי 'גלוי-עיניים ותפוש-לילה' היא כמעט כל תמצית שירתו של אברהם בן-יצחק. כמעט כל ראיית עולמו" (שם, עמ׳ 78).

יסוד שירי נוסף עליו מצביעה גולדברג בשירתו של בן-יצחק הוא ״תכלית דיוקה של הראיה״, אותה היא מזהה בהתייחסותה הייחודית לשורה משירו ״חורף בהיר״:

"טָהוֹר וְקָשֶׁה וְלָבָן הָעוֹלָם":

"רציפות זו של שלושה שמות תואר לא זו בלבד שהיא פוקחת את עיני הקורא לראות את היום המתואר, היא גם נותנת לו תחושה שלמה של הדבר. שלוש המילים באות בהדרגה, תחילה ההרגשה הכללית של העולם הזה: טהור, הרגשת הצלילות, הגבישיות, הניקיון של יום החורף, ומייד, כמאשרת את הרגשת הגביש, המילה: קשה, היא מוסיפה על ה'טהור' וסוגרת אותו, אין הוא יכול עוד להתפורר: ואחריה הראיה, העין הקובעת את הצבע: 'לבן', ולפי שבין 'טהור' ו'לבן' עומדת המילה 'קשה', הכל נעשה ברור: אין עוד לחשוב אפילו רגע אחד על יום חורף רך, על רוך השלגים, שהרגל שוקעת בהם. זהו יום של גביש."

הערכת הספר ומעמדו בתרבות

במונוגרפיה שכתב טוביה ריבנר על לאה גולדברג הוא מהלל איכות הפרוזה בממואר באופן הבא: ״קסמו [של הספר] באותו משהו החומק מכל הגדרה והוא בלב לבה של כל יצירת אמנות אמיתית, וכן ביפי-רוחו, פשוטו כמשמעו. בדפים אלה אנו נפגשים עם התרבות במיטבה ובלא מחיצות, לכאורה״.

הסופר חיים באר תיאר את הממואר כ״ישות יהלומית מינימליסטית״: ״גולדברג ניסתה לשמר את רגעי הליבה מחייו של סונה, והתוצאה היא ספר שאין בו קטעי חיבור, אלא הוא כולו ישות יהלומית מינימליסטית. אולי משום כך, ההרגשה בעת הקריאה בו היא שהמעשה האמנותי נעדר ממנו כביכול. גם עטיפתו, שרק ענף אורן מופיע עליה, מרמזת על המינימליזם הזה. השפעתו של הספר הזה עלי ככותב הייתה כל כך רבה, עד שהייתי רוצה להחיל את המבנה שלו על אחד מהספרים שאכתוב בעתיד, רק שאינני יודע כיצד לעשות זאת״ (הארץ, 21.06.2016).

במאמרה "הממואר כפולמוס", טוענת ענת ויסמן כי על אף שנדמה ברובד הגלוי של הטקסט כי גולדברג ״מבטלת את עצמה״ נוכח הערצתה חסרת ההסתייגות לבן יצחק, הרי שמבני ההתכוונות הסמויים של היצירה מגלים דינמיקה מתוחכמת יותר. לשיטתה של ויסמן, בממואר מתקיים "פולמוס מובלע" של גולדברג עם דמותו של בן-יצחק ועם הערכים שהוא מייצג. העימות בין דמותו הרוחנית של בן יצחק לבין דיוקנה הרוחני של המספרת בא לידי ביטוי באמצעות סוגי המבע השונים והמתחלפים בממואר: המבדה, המסה והשירה. המעברים בין סוגי המבע מסמנים לשיטתה של ויסמן את חילופי העמדות של המספרת בדיאלוג שהיא עורכת עם המשורר.

והמשורר אלי אליהו כתב כי הממואר אינו דיוקן של בן-יצחק גרידא, אלא גם דיוקנה העצמי ה״מפוכח״ של גולדברג:

'פגישה עם משורר' הוא ללא ספק ספר שהרים תרומה מכרעת לשימור זכרו של בן-יצחק ושל שירתו, אבל הוא היה חשוב גם מבחינתה של גולדברג עצמה. זהו ספר ההתפכחות שלה. היא הייתה צריכה ככל הנראה להניח את הדברים על הנייר כדי להותיר את צלו הגדול של בן-יצחק, אולי לא ממש מאחוריה, אבל להזיז אותו מעט הצדה

— אלי אליהו, פגישה מחודשת עם המשורר אברהם בן-יצחק, באתר הארץ, 15 בינואר 2010

.

לקריאה נוספת

• בן-יצחק, אברהם, 1992, כל השירים (בעריכת חנן חבר), תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה
• בר יוסף, חמוטל, 2012, לאה גולדברג, ירושלים: מרכז זלמן שזר
• גולדברג, לאה, 2005, יומני לאה גולדברג, תל אביב: ספרית פועלים
• גולדברג, לאה, 2009, פגישה עם משורר, תל אביב: ספרית פועלים
• יגלין, עפרה, 2002, אולי מבט אחר: קלאסיות מודרנית ומודרניזם קלאסי בשירת לאה גולדברג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד
• יפה, אברהם בנימין, 1984, פגישות עם לאה גולדברג, תל אביב: צ'ריקובר
• עדי צמח: "אל המציאות – על הפרוזה של לאה גולדברג", ענת ויסמן: ״הממואר כפולמוס - דמותה של לאה גולדברג ב״פגישה עם משורר״. 'בתוך פגישות עם משוררת: מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג' (עורכות: רות קרטון בלום וענת ויסמן), 2000 ירושלים" המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית וספרית פועלים
• ריבנר, טוביה, 1980, לאה גולדברג, תל אביב: ספרית פועלים

קישורים חיצוניים

• פגישה עם משורר, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
• המשורר אלי אליהו על הממואר, 15 בינואר 2010
• המלצתו של חיים באר, באתר הארץ, 21 ביוני 2016