פואזיס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
פואזיס (יוונית: Πoεςις) הוא מונח בפילוסופיה ובעיקר בפילוסופיה האריסטוטלית ומשמעותו עשייה לשם השגת תכלית מסוימת, אמצעי.
פראקסיס ופואזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם הפראקסיס וגם הפואזיס מציינים עשייה ונבדלים בכוונה שעומדת מאחורי העשייה גופה. בפראקסיס, עצם המעשה הוא הדבר שרוצים להשיג ובפואזיס הדבר המבוקש מגיע בסוף העשייה שנעשתה. בימינו משתמשים בפראקטיקה כדי לציין שיטה הדנה במקרים פרטיים של תופעה זו או אחרת ומבחינים בינה לבין תאוריה. 'פואטיקה' בימינו מציינת כתיבה או דיבור שירי, הנבדל מפרוזה.
באתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי אריסטו, לכל דבר ישנה תכלית אליה הוא שואף. תכלית הכיסא לשמש לישיבה, תכלית הסכין לשמש לחיתוך, תכלית הרפואה להביא לאדם בריאות וכדומה.
כשאריסטו דן על אתיקה הוא הבחין בין שני סוגי תכליות של הפעילויות האנושיות:
ברור שיש שני מיני תכליות: אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן ואלו הן תוצאות מסוימות החורגות מהפעילות שיוצרתן
— האתיקה הניקומאכית, ספר ראשון, פרק א'
אריסטו מזהה את המעשה המוסרי כזה שתוצאותיו מביאות אל הטוב ואל האושר. לפי אריסטו האושר הוא פעילות שיש לעשותה. האדם המאושר הוא האדם שמממש את תכליתו האנושית, לפי אריסטו - הוצאת השכל מהכח אל הפועל. מכאן יוצא שהעיסוק הפילוסופי משתייך לפראקסיס, והאמצעים שמביאים לנו נחת כדי שנהיה פנויים לעסוק בפילוסופיה משתייכים לפואזיס.
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההבחנה של אריסטו בין דברים הנעשים לשם תכלית אחרת לבין כאלו שנעשים לשמם מצויה גם במקורות היהדות. חז"ל אומרים 'אם אין קמח (אמצעים) אין תורה (תכלית בפני עצמה)' (מסכת אבות ג', כ"א). הרמב"ם הדגיש רבות את חשיבותה של האמונה לשמה והשפעת אריסטו עליו ניכרת בדיונים שלו בסוגיה זאת.