פוליטיקה של איסלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפוליטיקה של איסלנד מתנהלת במסגרת רפובליקה דמוקרטית מייצגת, כאשר הנשיא הוא ראש המדינה בתפקיד ייצוגי (בדומה לישראל) וראש הממשלה נבחר מתוך הפרלמנט המורכב ממערכת רב מפלגתית. הסמכות הביצועית נתונה בידי הממשלה, והסמכות החקיקתית בידי הפרלמנט והממשלה. הרשות השופטת היא רשות נפרדת לכל דבר. לאיסלנד יש את הפרלמנט הוותיק ביותר בעולם הקיים מאז שנת 930[1]. האקונמיסט דירג בשנת 2016 את הדמוקרטיה איסלנד כדמוקרטיה מלאה[2].

הרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגי איסלנד
תפקיד שם מפלגה משך כהונה
נשיא גודני יוהאנסון עצמאי 1 באוגוסט 2016
ראש ממשלה קתרין יקובסדוטיר השמאל-ירוקים 30 נובמבר 2017

הנשיא משרת בתפקיד ייצוגי, שליט ללא סמכויות וראש המדינה, אך חסר כוח פוליטי אמיתי, להוציא יכולתו להטיל וטו על חוקים העוברים באלת'ינגי. הנשיא נבחר פעם בארבע שנים. בשנת 1980 נבחרה ויגדיס פינבוגדוטיר לנשיאה, והייתה האישה הראשונה באירופה הנבחרת לעמוד בראש מדינה.

ראש הממשלה והקבינט שבראשו הוא עומד ממלאים את מרבית התפקידים המנהליים ומכהנים בקדנציה של ארבע שנים. הקבינט ממונה על ידי הנשיא לאחר הבחירות לאלת'ינגי אבל עם זאת, בדרך כלל מנהיגי המפלגות הפוליטיות מחליטים בינם לבין עצמם לאחר דיונים אילו מפלגות יכולות להקים את הקבינט וכיצד יש לחלק את מושביו, כל זה בתנאי שיש להם רוב באלת'ינגי . אם אין רוב, אז על הנשיא להרכיב את הקבינט. מקרה כזה לא קרה מהקמת הרפובליקה בשנת 1944. ממשלות איסלנד היו כמעט תמיד קואליציות עם שתי מפלגות ומעלה, מכיוון שאף מפלגה מעולם לא קיבלה רוב מוחלט באלת'ינגי. קיימת מחלוקת בקרב המשפטנים באיסלנד לגבי סמכויות הנשיא.

הרשות המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרלמנט המודרני המכונה "אלת'ינגי" הוקם בשנת 1845 כגוף מייעץ למלך הדני, רואים בה באופן נרחב כהקמה מחודשת של האספה שהוקמה בשנת 930 בתקופת חבר העמים, והושעתה בשנת 1799. האלת'ינגי מורכב מ63 חברים שנבחרים בכל ארבע שנים אלא אם הוחלט על פיזור הפרלמנט. זכות הבחירה לנשיא ולפרלמנט ניתנת לכל אזרח שמלאו לו 18 שנים. שיטת הבחירות היא ייצוג אזורי-יחסי של ששה מחוזות. עד לשנת 1991 התקיימו שני בתים בפרלמנט ומשנת 1991 מתקיים פרלמנט חד ביתי.

מפלגות ובחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996, לאחר ארבע קדנציות רצופות של ארבע שנים כל אחת החליטה הנשיאה הראשונה באירופה ויגדיס פינבוגדוטיר הפופולרית החליטה שלא להתמודד לקדנציה נוספת[3]. בבחירות 1996 אחוז ההצבעה עמד על 86% ויו"ר מפלגת השמאל לשעבר אילף רנגר גרימסון נבחר לנשיא ברוב של 41 אחוזים ובפער של 12 אחוזים משאר המועמדים האחרים.

הפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות האחרונות לפרלמנט התקיימו ב־28 באוקטובר 2017 לאחר התפרקות הממשלה בשל פרישת מפלגת "עתיד מואר" מהקואליציה. לאחר הבחירות מפלגת העצמאות, התנועה השמאלית-ירוקה והמפלגה הפרוגרסיבית הקימו קואליציה. אחוז ההצבעה עמד על 81.2%.

תוצאות הבחירות-

New Iceland Althingi 2017.svg

מפלגה קולות % מושבים +/–
מפלגת העצמאות D 49,543 25.2 16 –5
תנועת השמאל-ירוקים V 33,155 16.9 11 +1
הברית הסוציאל-דמוקרטית S 23,652 12.1 7 +4
מפלגת המרכז M 21,335 10.9 7 חדשה
המפלגה הפוגרסיבית B 21,016 10.7 8 0
מפלגת הפיראטים P 18,051 9.2 6 –4
מפלגת העם F 13,502 6.9 4 +4
מפלגת הרפורמה C 13,122 6.7 4 –3
עתיד מואר A 2,394 1.2 0 –4
חזית העם האיסלנדית R 375 0.2 0 0
שחר T 101 0.1 0 0
קולות פסולים\לבנים 5,531
סך הכל 201,777 100 63 0
בעלי זכות הצבעה\אחוז הצבעה 248,502 81.2

הרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת המשפט מורכבת מבית המשפט העליון ובתי משפט מחוזיים. שופטים ממונים לכל החיים על ידי שר הפנים, החוקה מגנה על מערכת המשפט מפני הפרות של הרשות המחוקקת והמבצעת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה של איסלנד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]