גנאיוס פומפיוס סטראבו

גנאיוס פומפיוס סטראבו
Cnaeus Pompeius Strabo

לידה	135 לפנה״ס? פיקניום, איטליה
פטירה	87 לפנה״ס (בגיל 48 בערך) רומא, הרפובליקה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
בן או בת זוג	Lucilia
קונסול 89 לפנה״ס סנאטור ברומא העתיקה ?

גנאיוס פומפיוס סטראבו (בלטינית: Gnaeus Pompeius Strabo,‏ 135 לפנה"ס – 87 לפנה"ס), היה קונסול רומי. סטראבו נודע כמצביא המנצח במלחמת האיטלקים ברומא וכאביו של גנאיוס פומפיוס מגנוס.

סטראבו היה יליד פיקניום במזרח חצי האי האפניני. אף על פי שמשפחתו הייתה בעלת מעמד גבוה, כנראה ממעמד הפרשים, סטראבו היה נובוס הומו – הראשון ממשפחתו שנכנס לסנאט הרומי.

סטראבו התקדם במהירות במסלול המשרות אולם נראה שהישגיו הבולטים ביותר היו במהלך מלחמת האיטלקים ברומא שפרצה בשנת 91 לפנה"ס. בשנת 90 לפנה"ס שימש כלגאטוס בחזית הצפונית של המלחמה תחת פיקודו של הקונסול רוטיליוס רופוס. לאחר מפלתו של האחרון בקרב הצליח סטראבו לגבש את כוחות הרומים מחדש ולהטיל מצור על העיר אסקולום, מעוז המורדים האיטלקים בצפון איטליה.

בשנת 89 לפנה"ס, כנראה לאור הישגיו במלחמה, נבחר סטראבו למשרת הקונסול. במהלך שנת כהונתו הוא המשיך במצור על אוסקולום, הביס חיל עזר שנשלח לעזרתה ולבסוף כבשה. במקביל להצלחותיו הצבאיות העניק סטראבו אזרחות רומית לקהילות שמדרום לעמק הפו, וזכויות אזרח לטיניות לקהילות שבין הפו להרי האלפים. השילוב של הצלחותיו הצבאיות והענקת הזכויות חיסלו למעשה את המרד האיטלקי בצפון חצי האי ואילצו את המורדים לזנוח את המלחמה באזור.

במהלך מלחמת האזרחים הרומית שיחק סטראבו משחק כפול, כאשר עמדתו בעימות בין לוקיוס קורנליוס סולה לגאיוס מריוס לא הייתה ברורה. לאחר כיבושה המהיר של רומא על ידי סולה בשנת 88 לפנה"ס ובריחתו של מריוס מאיטליה, הדיח סולה את סטראבו מהפיקוד על צבאו ומינה במקומו את נאמנו פומפיוס רופוס. סטראבו קיבל למראית עין את הדחה זו אולם רופוס נרצח במהרה על ידי חייליו, כנראה בהשפעת סטראבו והוא לקח בשנית את הפיקוד על הצבא הצפוני.

לאחר יציאתו של סולה מזרחה להילחם במיתרידטס השישי, מלך פונטוס התלקחה מחדש מלחמת האזרחים באיטליה. בראש המחנה הפופולרי עמדו לוקיוס קורנליוס קינה וגאיוס מריוס, שחזר מגלותו. השניים החלו לגייס כוחות וניתקו את העיר רומא ממקורות האספקה שלה. מצבה של הממשלה האופטימאטית היה בכי רע. כוחותיה הצבאיים היו מפוזרים: במזרח בהנהגת סולה ובדרום איטליה בקרבות נגד הסאמניטים. על רקע זה עמדתו של הכוח הצבאי בהנהגתו של סטראבו נעשתה חשובה ביותר. נראה שסטראבו ניצל זאת על מנת לנסות להבטיח לעצמו בחירה נוספת למשרת הקונסול.

סטראבו המשיך עם טקטיקת העמימות שלו כאשר צבאו התייצב מול חומות רומא, אך יחד עם זו נתן למורדים להקיף את חומות העיר. צבא המורדים התפצל לשלושה חלקים, כאשר חלק אחד בראשות קינה התמקם בצד הימני של הטיבר, חלק שני בהנהגת קווינטוס סרטוריוס התמקם בצדו השמאלי, וכוחו של מריוס התקדם במעלה החוף לכיוון אוסטיה וכבש את היישובים ששוכנים בו. סטראבו המשיך במשחק הכפול ונלחם למראית עין בכוחות המורדים, אך לרוב לא נקט בפעולה כלשהי. עם זאת, ההיסטוריון תאודור מומזן משער שסטראבו לא התכוון אף פעם לתמוך בקינה ומריוס.

מריוס המשיך בטקטיקה של ניתוק רומא מדרכי האספקה, כבש את אריניום, חסם את הטיבר והשתלט על כל היישובים שחלשו על המבואות היבשתיים לרומא. הרעב החל להתפשט בעיר, ומגפות הכו בצבאות הממשלה ובכוחותיו של סטראבו וגבו מחיר של אלפי קורבנות, שסטראבו היה אחד מהם, בשנת 87 לפנה"ס. בעקבות מאורעות אלה העיר נכבשה במהרה על ידי מריוס וקינה.

מותו של פומפיוס האב הותיר את פומפיוס הצעיר כיורש להונו ולכוחו הפוליטי. שלושת הלגיונות בהם שלט פומפיוס בן ה-23, כירושה מאביו, היו כלי עזר חשוב להשתלטותו המחודשת של סולה על רומא עם חזרתו מהמזרח בשנת 83 לפנה"ס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גנאיוס פומפיוס סטראבו בוויקישיתוף