פורטל:אדריכלות/הפינה הגותית/3
קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג היא דוגמה מצוינת לאדריכלות גותית מאוחרת, ולהשלמת כנסייה בסגנון התחייה הגותית. בניית הקתדרלה החלה ב-1344 ועל הקתדרלה הופקד האדריכל מתיאס מאראס, שהוכשר כגאומטריקן בסגנון הגותי הצרפתי. תחת מתיאס נבנה השווה (אפסיס מוקף בקפלות) של הקתדרלה. את מתיאס החליף ב-1352 האדריכל פטר פארלר, נצר למשפחת אדריכלים, שהתייחס לאדריכלות יותר כאל פיסול. פארלר פיתח את קמרונות הרשת הגאוניים, עמודים מגולפים והשלים את בית המקהלה ומספר קפלות גותיות בסגנונו הייחודי. עד המאה ה-19 עמדה הקתדרלה לא שלמה אך ב-1844 דחפו כומר אנרגטי בשם ואצלב פסינה ואדריכל נאו-גותי בשם יוזף קראנר להשלמת הקתדרלה בהתבסס על תוכניותיו של פארלר. העבודות החלו ב-1861 ונמשכו עד 1929, תוך שהן כוללות את שיפוץ המבנה ותיקונים, הסרת אלמנטים בארוקיים, השלמת הספינה הראשית ובניית חזית מערבית בעלת חלון רוזטה ושני צריחים מחודדים. קתדרלת ויטוס הקדוש היא הכנסייה הגדולה ביותר בפראג ואחת מהאטרקציות התיירותיות המפורסמת שלה. היא ממוקמת במצודת פראג, בצדו השמאלי של נהר הולטבה ומשקיפה ממרום על העיר. הקתדרלה ידועה בעיקר בזכות קמרונות הרשת שתכנן פארלר, אך גם בזכות הקפלות המפוארות שלה ובהם שרידי קודש של ואצלב הקדוש, וקברי מלכי בוהמיה.