פורטל:היסטוריה/מאמר נבחר/13
מבצר עתלית (ידוע גם כמבצר פרגרינורום או טירת פֶּלֶרֶן) הוא אתר ארכאולוגי ובו מבצר צלבני, כמו גם שרידי יישוב קדומים יותר. האתר נמצא סמוך לעיר עתלית שבמישור החוף, והוא היה מקום מושבם של אחרוני הצלבנים הנוצרים בארץ ישראל, לפני שנטשו את ממלכתם והפליגו אל מעבר לים. בניצול הטופוגרפיה דומה מבצר עתלית מבחינה רעיונית לטירות דורבן, אך מיקומו ותוכניתו יוצאי הדופן מציבים אותו בקטגוריה בפני עצמו כמבצר אי. עתלית איננו המבצר הצלבני הגדול ביותר, ומעט מאד נותר מביצוריו. עם זאת, ייחודו, המאסיביות וחוזקם של ביצורי הצד המזרחי (יבשתי) הופכים את עתלית לאחד המבצרים הצלבניים המעניינים ביותר. פרופסור יהושע פראוור מציין בספרו כי מבצר עתלית הוא דוגמה ליכולתם וכישרונם של הצלבנים בפתרון בעיות באדריכלות צבאית "גלעד למיומנות, ידע וכשרון המצאה שאין רבים כדוגמתו". המבצר הוקם במהלך שנת 1218 על ידי אבירי המסדר הטבטוני והאבירים הטמפלרים ביוזמת מלך ממלכת ירושלים ז'אן דה בריין ובליל ה-14 באוגוסט 1291, לאחר נפילת העיר עכו בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר והמוסלמים מוטטו את מגדלי המבצר ושעריו. סדרת רעידות אדמה ושיני הזמן הרסו חלקים נוספים מהמבנים. הרס נוסף נגרם משימוש משני באבני עתלית במפעלי בנייה עות'מאנים בעכו וחיפה. תהליך פירוק אבני המבצר לצורכי בנייה נמשך עד לסופה של המאה ה-19.
