עתלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עתלית
Atlit COA.png
גן זיכרון בעתלית לזכר הנופלים מבני היישוב
גן זיכרון בעתלית לזכר הנופלים מבני היישוב
מחוז חיפה
מועצה אזורית חוף הכרמל
גובה ממוצע ‎11‏ מטר
תאריך ייסוד 1903
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 6,818 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.9%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel.svg
 
עתלית
עתלית
32°41′28″N 34°56′34″E / 32.6910068637286°N 34.9426560370331°E / 32.6910068637286; 34.9426560370331קואורדינטות: 32°41′28″N 34°56′34″E / 32.6910068637286°N 34.9426560370331°E / 32.6910068637286; 34.9426560370331

עַתְלִית היא יישוב במעמד מוניציפלי של ועד מקומי במועצה אזורית חוף הכרמל במחוז חיפה בישראל. בעבר, משנת 1950 ועד איחוד הרשויות של שנת 2003, הייתה עתלית מועצה מקומית ששטח השיפוט שלה היה 14,000 דונם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של המושבה היה "עתלית", אך איכרי המושבה רצו שם עברי. מסופר כי במסע המושבות הרבנים דנו עם האיכרים בנוגע לנושא הפרשת תרומות ומעשרות. ההתלהבות שנוצרה גרמה למתיישבים לבקש מהרבנים לתת שם עברי למושבה. בעקבות כך הרבנים הציעו את השם "תרומיה", הלקוח מספר יחזקאל (יחזקאל, מ״ח, י״ב): "והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ". השם נתקבל, אך במהרה נשכח והמתיישבים חזרו להשתמש בשם "עתלית" שכן הוא נחשב לשם עברי קדום.

החוקרים כיום אינם יודעים בוודאות מהו מקור השם "עתלית". לפי סברה אחת נקרא שם המקום על־שם עתליה אשת יהורם מלך יהודה שירשה את כיסאו לאחר מותו. ליד המושבה נמצאו שרידים של חציבה בסלע של האותיות "עת" בכתב עברי קדום. יצחק בן צבי סבר כי האותיות הללו הן חלק מהשם "עתלית". צליין בן המאה ה-18 סבר כי מקור השם קשור לאתלטיות, והעריך כי היוונים נתנו לו שם זה, בשל כוחו ועוצמתו[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתלית המודרנית נוסדה בשנת 1903 כמושבה לאחר שהברון רוטשילד רכש את אדמות האזור בשנת 1899.

עתלית בתקופה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתלית, המבצר והנמל הצלבני
מפת האזור משנות ה-70 של המאה ה-19

במפרץ עתלית שרידים ליישובים קדומים, מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה ההלניסטית.

בתקופה הצלבנית הייתה בעתלית עיר חשובה ומשגשגת. במפרץ נמצאות כיום חורבות המבצר הצלבני שטו פלרן (Chateau Pelerin) של האבירים הטמפלרים שהוקם ב-1217. המלך לואי התשיעי מצרפת שהה בו וביצר את חומותיו. עתלית הצלבנית ננטשה באוגוסט 1291, לאחר נפילת הממלכה הצלבנית בידי הצבא הממלוכי. המבצר היה המעוז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל.

ראשית המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריפי מחנה המעצר בעתלית. משמשים כיום כמוזיאון ההעפלה

לאחר רכישת אדמת עתלית בשנת 1899 היא עובדה על ידי ערבים, תושבי הכפר הערבי עתל (במבצר הצלבני) וערביי עין חוד. לאחר כשנתיים התעורר החשש שהשטח יחשב כשטח "מחלול", ולכן עלה הצורך להעלות עובדי אדמה עבריים לעתלית. בשנת 1901 (תרס"א) עלו על אדמת עתלית עשרה איכרים צעירים מזכרון יעקב ובת שלמה. עלייה-לקרקע זו לא הייתה לשם התיישבות קבע כי אם להראות נוכחות (לרובם של האיכרים היו משקים ומשפחות במושבותיהם המקוריות).

בין ערביי עתלית לשכניהם מטירה (היום טירת כרמל) לא שררו יחסי שלום. והנה לכשהגיעה אישיות חשובה מטורקיה, נרכשו אדמות עתלית וניתנה הבטחה לערבייה שהם יוכלו להישאר להתגורר בה ואף תינתן להם הגנה כנגד ערביי טירה. כעבור חצי שנה נמכרה האדמה בשנית לברון. המתיישבים הצעירים שאפו להקים חיי חקלאות בארץ האבות. הם הקימו שורה אחת של בתים, צמודים זה לזה, למען ביטחון התושבים. בקצה השורה נבנה בחדר צנוע בית ספר, ובחדר אחר בית כנסת.

בשנת 1903 נתן הברון רוטשילד הוראה ליישב את עתלית בכל תנאי. לשם כך נשלחו אליה עשרה פועלים לתקופת ניסיון של שלוש שנים, כשהם מצוידים בזרעים, כלי עבודה ובהמות עבודה. בסיום תקופה זו היו האיכרים אמורים להיות לעצמאיים.

בתחילה היה זה מאמץ קשה לכל; האזור היה מכוסה בביצות, אשר שימשו מדגרות ליתושים. מחלת המלריה הצהובה, אותה נשאו היתושים, תקפה את המתיישבים הראשונים, ומסביב למושבה הייתה התיישבות של ערבים.

בשנת 1910 הקים אהרון אהרונסון בצפונה של עתלית תחנת ניסיונות חקלאיים על אדמת הקרן הקיימת. התחנה העסיקה כמעט רק ערבים[2]. במהלך מלחמת העולם הראשונה שימשה גם כמוקד למחתרת ניל"י. במקום הייתה אף ספריה, אך היא ומרבית החווה נהרסו בפשיטה שערכו הטורקים לאחר שהבינו כי שימשה את חברי ניל"י. דקלי וושינגטוניה הגבוהים המיתמרים בכניסה ליישוב כיום הם שרידים לחווה זו.

בימי המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקי חול בתחנת הרכבת של עתלית, 1936

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקימה ועדת המים בשנת 1919 במבצר עתלית העתיק כפר דיג. אחרי מספר ניסיונות התיישבות, התברר כי בדיג אמנם הצליחו אך חלו בקדחת צהובה שגרמה למותם והכפר נותר עזוב[3][4].

המושבה עצמה סבלה בשנת 1920 מקשיים כלכליים וסכסוכים פנימיים[5].

מפעל המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה העשרים הוקם במושבה מפעל מלח של "חברת המלח בארץ-ישראל". מפעל זה פועל עד היום.

בתחום המנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 הוקמה בעתלית מעברה של כ-200 משפחות יוצאות עיראק וצפון אפריקה. במקביל הוחל בהקמת שיכונים בעתלית עבור תושבי המעברה[6] ובשנת 1955 הוכרז על חיסול המעברה עם מעבר תושביה לשיכונים בעתלית[7][8].

בשנת 1963 הביא פסח גרופר להכרה בעתלית כעיירת עולים הזכאית לתשלומי ארנונה מהמדינה, לאור העובדה שרוב התושבים בעתלית היו עולים[9].

עד שנת 2003 הייתה עתלית מועצה מקומית. במהלך שנה זו, במסגרת איחוד רשויות מקומיות, הועבר ניהול היישוב לידי המועצה אזורית חוף הכרמל.

בשנות ה-2000, החלו להיבנות שכונות חדשות של בתים צמודי קרקע כמו "עתלית החדשה", "פנורמה", "עתלית המושבה" ו"חצרות האיכרים" אשר מושכות ליישוב אוכלוסייה צעירה ומשכילה, בעיקר עובדים במרכז תעשיות המדע (מת"מ) שבחיפה, אשר עתלית משמשת כפרבר שלה מבחינת תעסוקה.

אתרים בסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לעתלית, על רכס הכורכר, שכן בעבר הכפר הארמני שייח' בוריק שהוקם בתחילת שנות ה-20 וננטש סופית בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.

במפרץ עתלית, דרומית לחוף עתלית, שוכן בסיס הקבע של שייטת 13 של חיל הים. כמו כן נמצא, קילומטרים מעטים ממזרח ליישוב, בית הכלא הצבאי כלא 6.

בקרבת היישוב שוכנים הקיבוצים נווה ים ועין כרמל. בכניסה ליישוב נמצאת שמורת טבע חורבת קרתא. בצמוד לבתי היישוב ליד כביש החוף נמצאת אנדרטת בני חוף הכרמל.

מחנה עתלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחנה המעצר בעתלית

בשנות הארבעים המוקדמות הסבו הבריטים את המחנה הצבאי שלהם בעתלית שיועד לשמש לשבויי מלחמה איטלקים למחנה מעצר למעפילים יהודים. עד שנות ה-70 שימש כמחנה מעצר לשבויים מצרים (בעיקר ממבצע קדש וממלחמת ששת הימים). כיום יש במקום אתר לציון תולדות ההעפלה והעלייה.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעתלית פועל בית ספר יסודי ממלכתי "גלי עתלית"[10] המונה כבערך 500 תלמידים. במקביל לשילוב עתלית במועצה האזורית חוף הכרמל שופץ בית הספר והושקע תקציב מיוחד בחיזוק והעשרת התוכניות הפדגוגיות. השקעה שהביאה לזכייה בפרס חינוך ארצי בשנת 2009. פעילויות הנוער בשעות אחר הצהריים הן בעיקר חוגי המתנ"ס המקומי שהוא שלוחת מיר"ב (בית ספר בכרם מהר"ל שבשעות אחר הצהריים משמש כמרכז קהילתי אזורי), או במיר"ב עצמו. בעבר פעל ביישוב בית ספר ממלכתי דתי "בית יוסף", אך זה נסגר, ובמקומו נפתחה שלוחת מיר"ב נוספת בה מתקיימת פעילות חדר כושר, ספרייה שנפתחה מחדש בשנת 2006, וכמו כן קן של תנועת הנוער העובד והלומד ומד"צים המעניקים פעילויות העשרה לילדי עתלית החל מכיתה א'.

לצד הנוער העובד והלומד, פועלת בעתלית גם תנועת הנוער בני עקיבא ותנועת הצופים.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלון
  • ארגמן
  • סביוני עתלית
  • חופית
  • נווה הפרחים
  • שושנת הים
  • שיכון קנדה
  • גבעת הבריכות
  • שיכון עממי
  • הגורן
  • נווה משה - שכונת נווה משה נקראת על שם בן המושבה משה שרוני, שנהרג ביום האחרון של מלחמת ששת הימים בעליה לרמת הגולן. משה השאיר אחריו אישה ושני ילדים.
  • פנורמה
חצרות האיכרים
  • המחתרות
  • נחלים (עתלית החדשה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pococke, Description of the East, London, 1743, II. 57
  2. ^ גלוי דעת המורים, הפועל הצעיר, 2 בספטמבר 1912
  3. ^ עתידה של עתלית, דואר היום, 10 בינואר 1923
  4. ^ בשנת 1927 היו בעתלית דייגים: עתלית, דבר, 29 במאי 1927
  5. ^ כתבותינו המיוחדות, דואר היום, 13 בדצמבר 1920
  6. ^ מחירי דירות בשיכון העממי, על המשמר, 17 באוגוסט 1953
  7. ^ חוסלה מעברת עתלית, דבר, 8 במאי 1955
  8. ^ חוסלו מעברות קיסריה ועתלית, דבר, 3 ביוני 1955
  9. ^ שמואל סולר, לפסח (גרופר) מעתלית הגדה משלו, מעריב, 16 באפריל 1963
  10. ^ אתר בית הספר