פורטל:המורשת העולמית/ערך נבחר/181

ביקיני הוא אחד מ-29 אטולים וחמישה איים המרכיבים את איי מרשל במיקרונזיה שבאוקיינוס השקט. האטול אינו מיושב מאז 1946 לאחר שתושביו התפנו ממנו, והוא הפך לאתר ניסויים בנשק גרעיני בין השנים 1946-1958. במהלך תקופה זו בוצעו באטול ארבע סדרות שכללו 23 פיצוצים גרעיניים בסך הכל, ובהם פיצוץ "קאסל בראבו" ב-1954 שהיה פיצוץ פצצת המימן הראשונה אשר הוטלה מן האוויר. עוצמת הפיצוץ הגיעה ל-15 מגהטון, פי אלף מהפצצה אשר הוטלה על הירושימה, וחרגה מהצפי לעוצמה של 3 מגהטון בלבד. האיים בוקונאיג'ין (Bokonijien), נאם (Nam) ואירוקוג'לול (Aerokojlol) בצפון-מערבו של האטול התאדו ונעלמו, ובמקום הפגיעה נוצר מכתש בקוטר של כ-2.25 ק"מ.

בעת פינוי האטול בשנת 1946 התגוררו בו 167 תושבים מתוך 196 ביקינים בסך הכל. המפונים וצאצאיהם מונים כיום כ-4,285 איש, והם מתגוררים ברחבי איי מרשל, בעיקר בבירה מג'ורו (Majuro, כ-1,750 איש) ובאיים קילי (Kili, כ-1,200 איש) ואג'יט (Ejit, כ-275 איש). כ-700 נפש מתגוררים בארצות הברית ובמדינות אחרות מחוץ לאיי מרשל.

בשנת 1997 קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האומות המאוחדות כי ניתן לשהות בביקיני אך לא לגור בו, וכי הסכנה העיקרית הנשקפת למבקרים במקום היא באכילת פירות שגדלו בו למשך זמן ממושך. החל ב-1996 החלה מתפתחת באטול תיירות צוללנים הנמשכים אל הלגונה העמוקה שבה אתרי צלילה איכותיים בשל הספינות הטבועות הרבות במקום.

לערך המלא