פורצ'ינו

פטרית פורצ'ינו (בלטינית: Boletus edulis; באיטלקית: Porcino) הוא מפטריות הבסיסה, מין השייך לפטריות (Fungi), כולל סדרת ה-Boletales ומשפחת ה-Boletaceae.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אחת מפטריות המאכל הגדולות והמלבבות ביותר (ניתן לקטוף מסוף מאי עד אמצע אוקטובר). הפטרייה בשרנית, בעלת ארומה, דומיננטית מאוד בטעמה וזולה משמעותית ביחס לכמהין הלבן והשחור המשמשים לתיבול.

מיקום והימצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות הגידול הטבעי הנפוצים ביותר שלה הם אלונים, שדריים וערמונים מתוקים, אם כי ניתן למצוא אותה בכל מיני יערות. היא אוהבת קצוות יער וקרחות, שם ההתחממות מהירה יותר מאשר בתוך היער. היא נפוצה ברחבי אירופה.

כיום הפטריה גדלה גם כגידול חקלאי.

מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטר כובע הפטריה יכול להגיע גם ל-25-12 ס"מ, מבריק כאילו משומן, צבעו חום ערמוני, עם שוליים לבנים ובשרניים. כשהיא צעירה, השכבה התחתונה חיוורת, מאוחר יותר ירקרקה-צהבהבה, יש לה מבנה רגל צינורי וניתן לקלף אותה בקלות מהכובע. גובהה יכול להגיע עד 15 ס"מ, חומה-אדמדמה, פסים, עם רשת עדינה ולבנה בחלק העליון. צבע הבשר שלה אינו משתנה בלחץ. הנבגים שלו בצורת ציר, ואבקת הנבגים בצבע זית, מה שהופך את שכבת הפרי לירקרקה-צהובה כשהיא מתבגרת.^[1]

ארומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרכובות הארומה המעניקות לפטריה את הניחוח האופייני שלה כוללות כ-100 רכיבים, כגון אסטרים וחומצות שומן. במחקר של תרכובות הארומה, היה "Oct-1-en-3-one" (אנ') הכימיקל הנפוץ ביותר שזוהה בפטריות הגולמיות, כאשר לפירזינים (אנ') יש אפקט ארומה מוגבר ותכולה מוגברת לאחר ייבוש.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולטוס (פורצ'ינו) הייתה פטריית המאכל הטובה והחשובה ביותר ברומא העתיקה (פּליניוס 22: 92; Seneca: Epist. 95: 25). ניתן לקשר את המילה לשם הפטרייה היוונית bolétes, bolítes.

כיום זוהי הפטריה חשובה ביותר במטבח האיטלקי, ובעלת חשיבות רבה גם ברוב המטבחים האירופיים האחרים.