פיוטר אווריאנוב

פיוטר איוואנוביץ' אוואריאנוב
Пётр Ива́нович Аверья́нов
	פיוטר אווריאנוב
לידה	5 באוקטובר 1867; קארגאלינסקאיה, האימפריה הרוסית
פטירה	13 באוקטובר 1937 (בגיל 70); בלגרד, ממלכת יוגוסלביה
מקום קבורה	בית הקברות החדש של בלגרד
מדינה	האימפריה הרוסית
השכלה	האקדמיה הצבאית הקיסרית הרוסית
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית; הצבא הלבן; הצבא היוגוסלבי המלכותי
תקופת הפעילות	1885–1936 (כ־51 שנים)
דרגה	גנרל לוטננט
תפקידים בשירות
	ראש מנהל המטה הכללי
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים הרוסית
עיטורים
	מסדר סנטה אנה, דרגה 2; מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2; מסדר המג'ידיה; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; מסדר הכבוד הצבאי הבולגרי; מסדר אוסמאני; מסדר סטניסלב הקדוש; קצין בכיר במסדר האריה והשמש; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3; אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3; עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4; מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3; Order of noble Bukhara ;

פיוטר איוואנוביץ' אוואריאנוב (ברוסית: Пётр Ива́нович Аверья́нов;‏ 5 באוקטובר 1867 – 13 באוקטובר 1937) היה לוטננט גנרל רוסי אשר שימש כראש המטה הכללי האחרון של צבא האימפריה הרוסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוואריאנוב נולד ב-5 באוקטובר 1867 בקארגאלינסקאיה שבמחוז טרק. ב-1885 התגייס לצבא האימפריה הרוסית ולמד באקדמיה הצבאית "ניקולייב". ב-1888 סיים את לימודיו והחל לשרת בדרגת לוטננט משנה ברגימנט המהנדסים הקווקזי ה-2. ב-1894 החל לשרת במחוז הצבאי הקווקזי. ב-1897 נשלח לשרת במשך שנה בשגרירות הרוסית בקונסטנטינופול. ב-1900 הוא הועלה לדרגת פודפולקובניק. ב-1901 הוא חזר לטורקיה, הפעם כמזכיר הקונסוליה הרוסית בארזורום. ב-1904 הועלה לדרגת פולקובניק. ב-1905 הוא מונה לראש מטה מבצר ליבאו. ב-1908 הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים ה-16. ב-1910 הוא הועלה לדרגת גנרל-מאיור. במרץ 1914 הוא מונה לראש מטה המחוז הצבאי אירקוטסק. בנובמבר של אותה שנה מונה לראש מחלקת הגיוס במטה הכללי. במרץ 1915 הועלה לדרגת גנרל-לוטננט. ב-10 באוגוסט 1916 הוא מונה לראש מנהל המטה הכללי הרוסי, תפקיד שהיה חסר משמעות אותה תקופה, מכיוון שהצבא נוהל בידי הסטאבקה - הפיקוד העליון.

לאחר מהפכת פברואר, סולקו כל הקצינים המלוכנים מהמטה הכללי. אווריאנוב מונה לקצין האספקה הראשי בחזית הקווקזית. במקביל, שימש כמושל הצבאי של השטחים הטורקיים שנכבשו במהלך המלחמה. בעקבות פרוץ מלחמת האזרחים הרוסית, התגייס לצבא המתנדבים, ולחם עמו עד סוף המלחמה. ב-1920, לאחר כיבוש חצי האי קרים בידי הצבא האדום, נמלט לטורקיה ומשם ליוגוסלביה. הוא התגייס לצבא היוגוסלבי המלכותי ושימש כמפקד חיל המצב של וליקו גרדיסטה. לאחר מכן לימד באקדמיה הצבאית היוגוסלבית. ב-1936 הוא עזב את הצבא. הוא נפטר בבלגרד ב-13 באוקטובר 1937.