פייר וילנב
 | |
| לידה |
31 בדצמבר 1763 Valensole, צרפת  |
|---|---|
| התאבד |
22 באפריל 1806 (בגיל 42) רן, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| השתייכות |
חיל ים |
| דרגה |
תת אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
שמות החקוקים בשער הניצחון בפריז | |
  | |
פייר-שארל וילנב (בצרפתית: Pierre-Charles Villeneuve; 31 בדצמבר 1763 - 22 באפריל 1806) היה אדמירל צרפתי, בן למשפחת אצולה המתייחסת על שושלת עתיקה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילנב נולד ב-31 בדצמבר 1763, ובשנת 1778 החל את שירותו בצי, השתתף בפעילות צבאית בקולוניות צרפתיות באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית. משנת 1786 עבר לזירת הים התיכון. לאחר המהפכה הצרפתית התמנה למפקד אונייה אך נרדף עקב מוצאו ממשפחת אצולה.
בשנת 1798 השתתף במסעו של נפוליאון לכיבוש מצרים, כאשר בקרב אבוקיר הפגין פסיביות מוחלטת למרות שהחליף בתפקידו את מפקד הצי שנהרג בקרב, את שארית הצי הסיג למלטה שם נכנע לאנגלים.
בשנת 1804 התמנה לסגן-אדמירל. בשנת 1805 התמנה למפקד צי שתפקידו היה פלישה לאיים הבריטיים, עקב ידיעה גרועה של פרטי התוכנית האסטרטגית של פלישה לאיים התבלבל בתרגילי ההסחה, איבד זמן יקר ושיבש בזאת את לוח הזמנים של הפלישה. אחרי ניסיון פלישה לא מוצלח לאיים בריטיים נשלח לקדיס על מנת לפרוץ הסגר ימי בריטי על הצי הספרדי. אחרי שהתאחד עמו ב-21 באוקטובר 1805 ממערב לכף טרפלגר, שנמצא בדרום-מערב ספרד נלחם בקרב טרפלגר בצי הבריטי (הקרב הימי והחשוב ביותר של מלחמות נפוליאון). למרות יתרונו במספר הספינות (33 לעומת 27) הובס וילנב בקרב ונפל בשבי הבריטי.
לאחר ששוחרר מהשבי חזר לצרפת שבור ברוחו וירא מכעסו של נפוליאון. הוא ביקש לחזור לשירות אך בקשותיו נדחו. ב-22 באפריל 1806, נמצא מת במלון דה לה פאטרי ברן עם שישה פצעי דקירה בריאה השמאלית ואחד בלב. הוא השאיר מכתב פרידה לאשתו. בהחלטת בית המשפט נרשם כי מדובר בהתאבדות. צורת מותו גרמה שפסק דין זה זכה לקיתונות של לעג בעיתונות הבריטית של אותה תקופה, והתרבו החשדות כי נפוליאון הורה בחשאי על רציחתו של וילנב. השאלה האם וילנב התאבד הייתה מקור למחלוקת בין היסטוריונים מאז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פייר וילנב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)