פילה מיניון (נתח)
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
פילה, בשר בקר  |
  | |
נתח הבשר והמנה פילה מיניון (בצרפתית ובאנגלית: Filet mignon; כלומר "פילה עדין, טעים או נחמד") הוא נתח בשר שנלקח מהקצה הקטן יותר של הפילה של פרה. בצרפתית, הכוונה היא בעיקר לנתחים של מותנית חזיר, עגל, בקר, ולעיתים רחוקות יותר, בשר אייל (כמו אייל הכרמל).[1]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המותנית (פילה) עוברת לאורך שני צידי עמוד השדרה, ובדרך כלל נשחט כשני נתחי בשר ארוכים בצורת נחש. הפילה נמכר לפעמים בשלמותו. פילה מיניון מוצג בדרך כלל כחתך עגול שנלקח מהקצה הדק יותר של חתיכת הפילה. לרוב זה החתך הרך והרזה ביותר. לפילה מיניון יש לרוב טעם עדין יותר מאשר נתחי בשר אחרים וככזה הוא מעוטר לרוב ברוטב או עטוף בבייקון.
בשל הכמות הקטנה של פילה מיניון שניתן להשיג מכל חיה, הוא נחשב בדרך כלל לאחד מנתחי הבקר היקרים ביותר.[2]
שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפת, המונח פילה מיניון מתייחס על פי רוב לבשר חזיר. לנתח הבקר המכונה פילה מיניון בארצות הברית יש שמות שונים בשאר אירופה, למשל filet de bouf בצרפתית, פילה סטייק בבריטניה, פילה סטייק בגרמנית, סולומיליו בספרדית (פילה בקטלאנית), פילה מיניון בפורטוגזית, filee steik באסטונית, ו-filetbiff בנורווגית.
בבריטניה, מדליון חזיר הוא המונח המשמש לתיאור חתך דומה מחזיר.
אמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילה מיניון מתייחס לנתחים מפילה בקר בצפון אמריקה. במקומות אחרים, נתח בקר זה נקרא:
- Filet de Bœuf - פילה בקר (בצרפתית)
- Fillet steak - סטייק פילה (באנגלית : בריטניה, אירלנד, דרום אפריקה)
- Eye fillet - פילה עין (באנגלית: אוסטרליה, ניו זילנד).
בארצות הברית, גם הקצה המרכזי וגם הקצה הגדול של הפילה נמכרים לעיתים קרובות כנתח פילה מיניון בסופרמרקטים ובמסעדות (לא רק הקצה הדק). המונחים הצרפתיים לחתכים אלו הם טורנדוס (החלק המרכזי הקטן יותר), châteaubriand (החלק המרכזי הגדול יותר), וביפטק (חתוך מהקצה הגדול המכונה tête de filet (בלשון הצרפתית "ראש פילה").[3]
סטייקים פורטרהאוס וסטייקים T-bone (כמעט אותו הדבר) הם נתחים גדולים הכוללים את הפילה. המדליון הקטן בצד אחד של העצם הוא הפילה, ורצועת הבשר הארוכה בצד השני של העצם היא "סטייק הרצועות" שהוא מהסינטה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Beck, Simone; Louisette Bertholle; Julia Child (2012). Mastering the Art of French Cooking, Volume One. London: Particular. ISBN 978-0-241-95339-6.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hamlyn (2009). Larousse Gastronomique. UK: Hamlyn. p. 989. ISBN 978-0600620426.
- ^ Jacobson, Derek (2018-01-02). "What Are the Most Expensive Steak Cuts?". Steak University (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-11-03.
- ^ Beck et al, pp. 306–307