פיליפ מוריץ, רוזן הנאו-מינצברג
 | |||||||||
| פיליפ מוריץ, רוזן הנאו-מינצברג | |||||||||
| לידה |
25 באוגוסט 1605 הנאו, רוזנות הנאו-מינצברג   | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1638 (בגיל 32) הנאו, רוזנות הנאו-מינצברג | ||||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||||
| בת זוג | זיבילה כריסטינה מאנהלט-דסאו | ||||||||
| שושלת בית הנאו | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
פיליפ מוריץ, רוזן הנאו-מינצברג (בגרמנית: Philipp Moritz. von Hanau-Münzenberg; 25 באוגוסט 1605 – 3 באוגוסט 1638) היה רוזן הנאו מינצברג החל משנת 1612 עד מותו.
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ מוריץ היה בנו של פיליפ לודוויג השני, רוזן הנאו-מינצברג, ושל קתרינה בלגיקה, רוזנת נסאו בתו של וילם השתקן.
פיליפ מוריץ היה בן שבע כאשר מת אביו והוא ירש את הרוזנות, צוואת אביו קבעה כי אמו תהיה עוצרת בלעדית עד הגיעו לבגרות, הצוואה אושרה על ידי בית המשפט הקיסרי העליון, בגיל שמונה נשלח לבית ספר שהוקם אחר הרפורמציה הפרוטסטנטית, ובשנת 1613 המשיך את לימודיו באוניברסיטת בזל (שם למד גם סבו), בז'נבה ובסדן.
שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיום העוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטונו של פיליפ מוריץ החל בסכסוך עם אמו, הנסיכה קתרינה בלגיקה, על סיום שלטונה וגודל מושב האלמנות שלה, היא בקשה להמשיך כעוצרת אף לאחר הגיעו לגיל 25, גיל הבגרות המוכר, למרות הסכם שנחתם בשנת 1628, וחוות דעת משפטית מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת מרבורג, פיליפ מוריץ ניסה לגרש את אמו והסכסוך נלקח לבית המשפט הקיסרי העליון, שם התייחסו הצדדים זה לזה בגסות, פיליפ מוריץ אף סילק את אמו מארמון הנאו, עם זאת הוא פיצה אותה על כך שנה לאחר מכן, ושלטון אמו לא הסתיים כמו שצריך, לעומת זאת פיליפ מוריץ אכן הצליח ליישב כראוי עם בן דודו יוהאן ארנסט את מחלוקת אביו עם דודו אלברכט מהנאו-מינצברג, בנוגע לתחום שלטונו של הדוד.
מלחמת שלושים השנים וגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת הסיבות לכך שהעוצרות לא הסתיימה כנצרך הייתה מלחמת שלושים השנים, שהגיעה להנאו בשנת 1630, כשהכוחות הקיסריים הגיעו להנאו, בחר פיליפ מוריץ בצד שלהם, כדי לשמור על פיקודו הצבאי מונה הרוזן לקולונל וקיבל שלושה גדודים, כאשר בנובמבר 1631 כבשו השוודים את העיר בראשות המלך גוסטבוס אדולפוס, החליף פיליפ צד, הוא היה קלוויניסט והבחירה עבורו בין הקיסר הקתולי למלך הלותרני הייתה כבחירה בין סקילה וכריבדיס, המלך השוודי מינהו לקולונל והעניק לו גדוד שוודי, וכפרס על החלפת הצד הרחיב את אדמתו, וכן העניק לאחיו של פיליפ מוריץ, היינריך לודוויג (1609–1632) ויקוב יוהאן (1612–1636). כל השטחים הנוספים הללו אבדו בספטמבר 1634 כאשר כבש הקיסר הקתולי חזרה את המחוז, לאחר שניצח בקרב נורדלינגן. החלפת הצדדים גרמה לפיליפ מוריץ תדמית לא אמינה, והוא נמלט דרך מץ, רואן, ואמסטרדם לקרוביו ממשפחת אוראניה-נסאו, בהאג ודלפט, הוא הותיר אחריו את אחיו הצעיר יקוב יוהאן כעוצר עקב היותו נייטרלי פוליטית.
הנאו הייתה עיר מבצר מפותחת ונותרה כבושה בידי כוחות שוודים בפיקוד הגנרל יקוב פון רמסי, ששלט בסביבות העיר עד שנת 1638, במהלכם מנע מיקוב יוהאן כל השפעה כך שהאחרון עזב את העיר.
חזרה מגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מספטמבר 1635 עד יוני 1636 הייתה הנאו תחת מצור של הכוחות הקיסריים ללא הצלחה, המצור הוכיח את כוחה של מערכת ההגנה המודרנית שנבנתה מספר שנים קודם לכם, אלפי כפריים נמלטו מהכפרים אל תוך העיר, המצור הופסק לאחר תשעה חודשים על ידי וילהלם החמישי, רוזן הסן-קאסל, שהיה גיסו של פיליפ מוריץ לאחר שנישא לאחותו של פיליפ, אמליה אליזבת, הכנסייה המקומית מבצעת מדי שנה תפילה לזכר הקלת המצור, לאחר שנת 1800 נהיה הדבר לחג מקומי שנתי.
ב-1637 התפייס פיליפ מוריץ עם הקיסר החדש, פרדיננד השלישי, והחליף צד פעם נוספת, חזרה אל הקתוליים. הוא חזר להנאו ב-17 בדצמבר 1637, אך הגנרל השוודי לא התרשם מכך וכלא אותו בטירת העיר, ללא ספק קיווה הגנרל להחזיק בעיר כפייף עבור המלך.
למרות זאת ב-11 בפברואר 1638, נערכה בעיר הפיכה בידי יוהאן וינטר פון גולדנבורן, מפקד כח העיר. והשוודים סולקו מן העיר ופיליפ מוריץ חזר אל השלטון, הגנרל רמסי נלקח אל דילנבורג ושם מת לאחר מספר חודשים מפציעה בקרבות הנאו.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ מוריץ מת ב-3 באוגוסט 1638 ונקבר כמסורת משפחתו בכנסיית סנט מרי בהנאו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ מוריץ חזר להנאו בשנת 1626, ונישא לנסיכה זיבילה כריסטינה מאנהלט-דסאו, ונולדו להם חמישה ילדים:
- זיבילה מאוריטניה (2 בנובמבר 1630 - 24 במרץ 1631), נקברה בכנסיית סנט מרי בהנאו, שרידיה נקברו בשנת 1879 בארון קבורה חדש לאחר שהקודם נרקב.
- אדולפינה (31 באוקטובר 1631 - 22 בדצמבר 1631), סנדקה היה המלך גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה.
- פיליפ לודוויג השלישי, רוזן הנאו-מינצברג (1632-1641), יורשו כרוזן הנאו-מינצברג
- יוהאן היינריך (3 במאי 1634 - 28 באוקטובר 1634), קבור בכנסיית סנט מרי בהנאו
- לואיזה אלינור בלגיקה (נולדה ב-3 במרץ 1636 במץ, ומתה באותה שנה בהאג ושם נקברה)
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פיליפ לודוויג הראשון, רוזן הנאו-מינצברג | מגדלנה, רוזנת ולדק | וילם הראשון, נסיך אורנז' | שרלוטה מבורבון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פיליפ לודוויג השני, רוזן הנאו-מינצברג | קתרינה בלגיקה, רוזנת נסאו | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פיליפ מוריץ, רוזן הנאו-מינצברג | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Johann Adam Bernhardt: Geschichte der Herren und Grafen zu Hanau, in: Hanauisches Magazin, issue 40, p. 355 ff.
- Fr. W. Cuno: Gedächtnisbuch deutscher Fürsten und Fürstinnen reformierten Bekenntnisses, Barmen, 1883.
- Fr. W. Cuno: Philipp Ludwig II., Graf zu Hanau und Rieneck, Herr zu Münzenberg. Ein egentenbild nach archivalischen und anderen Quellen gezeichnet für unsere Zeit, Prague, 1896.
- A.W.E. Dek: Graf Johann der Mittlere von Nassau-Siegen und seine 25 Kinder, Rijswijk, 1962.
- Reinhard Dietrich: Im Handstreich Hanau erobert, in: Hanauer Anzeiger, vol. 263, issue 37 of 13 February 1988, p. 8
- Reinhard Dietrich: Die Landesverfassung in dem Hanauischen = Hanauer Geschichtsblätter. vol. 34, Hanau. 1996, ISBN 3-9801933-6-5.
- Conrad Henning: Christliche Klag- und Leichenpredigt über den Tödlichen Abgang Deß weyland Hoch-Wohlgeborenen Grafen und Herren, Herrn Philipps-Moritzen, Grafen zu Hanaw […], Hanau, 1641.
- Eckhard Meise: Die Lamboybrücke und das Lamboyfest, in: Hanauer Geschichtsverein: Der Dreißigjährige Krieg in Hanau und Umgebung = Hanauer Geschichtsblätter, vol. 45, 2011, תבנית:Listed Invalid ISBN, p. 335-395 (in particular p. 379 ff).
- Pauline Puppel: Amelie Elisabeth – Eine Hanauerin als Landgräfin von Hessen-Kassel, in: Der Dreißigjährige Krieg in Hanau und Umgebung, published by the Hanauer Geschichtsverein 1877 e.V. on the occasion of the 375th anniversary of the relief of the city, Hanau, 2011, p. 151-196.
- Reinhard Suchier: Genealogie des Hanauer Grafenhauses, in: Festschrift des Hanauer Geschichtsvereins zu seiner fünfzigjährigen Jubelfeier am 27. August 1894, Hanau, 1894.
- Ernst J. Zimmermann: Hanau Stadt und Land, 3rd ed., Hanau, 1919, reprinted: 1978.
