פסקל השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פסקליס השני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
B Paschalis II.jpg

פסקל השני נולד בשם רניירו רניירילטינית: Paschalis II; נולד בין השנים: 1050 ל-1055 - נפטר: 21 בינואר 1118) כיהן כאפיפיור מה-13 באוגוסט 1099 עד למותו. החליף באפיפיורות את אורבנוס השני, מן האפיפיורים החזקים של ימי הביניים ויוזם מסע הצלב הראשון. תקופת שלטונו של פסקל הייתה ארוכה יחסית לאפיפיורים אחרים בימי הביניים, אולם היא לא התאפיינה ביציבות. במרבית תקופת כהונתו התחולל עימות בינו לבין היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה סביב סוגיית האינווסטיטורה של הבישופים. עימות זה הוא חלק ממאבק האינווסטיטורה שהחל עוד בתקופתו של גרגוריוס השביעי והסתיים רק בימי קליקסטוס השני.

חייו לפני מינויו לאפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רניירו רניירי נולד במחצית הראשונה של העשור השישי במאה ה-11, ליד פורלי שבמזרח איטליה. בגיל צעיר הצטרף למנזר קלוני ובגיל 20 הגיע לרומא, בשליחות המנזר. הוא התקרב אל האפיפיור גרגוריוס השביעי, שגם הוא היה יוצא קלוני, וגרגוריוס מינה אותו לקרדינל הממונה על כנסיית סן קלמנט. בשנים 10891090 שימש לגאט (שליח מיופה כוח) של האפיפיור בצרפת ובספרד. לאחר מותו של אורבנוס השני בשנת 1099 נבחר רניירו לאפיפיור ובחר לעצמו את השם "פסקל השני".

מאבקו עם היינריך החמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירת אפיפיור באותה התקופה הייתה סוגיה פוליטית שבחשו בה גורמים שונים בתוך הממסד הכנסייתי ומחוץ לו. עם בחירתו של פסקל לאפיפיור הועלו טענות כנגד בחירתו, והיו שלושה קרדינלים אחרים ששאפו לתפקיד האפיפיור ולא היו מוכנים להשלים עם בחירתו של פסקל. פסקל הצליח לבסס את שליטתו בכנסייה גם בעזרת תמיכתו של היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שכיהן באותה העת כשליט שותף ביחד עם אביו היינריך הרביעי. פסקל, מצידו, תמך בהיינריך כאשר הלה הדיח את אביו מן השלטון בשנת 1105 והפך לשליט יחיד באימפריה הרומית הקדושה. אולם בשנת 1106 החל להיווצר בין השניים עימות, כאשר היינריך ביקש מפסקל להכתיר אותו בהכתרה האימפריאלית, אך פסקל דרש בתמורה הסכמה של הקיסר כי מעתה האינווסטיטורה של הבישופים תהיה בסמכות של האפיפיור ולא של השליטים החילוניים. לאחר שהיינריך סרב, פסקל סירב להכתירו ופנה לבקר בחצר הצרפתית.

בשנת 1110 פלש היינריך לאיטליה בראש צבא כדי לכפות על פסקל להכתיר אותו, וכאשר הגיע לרומא הצליח לכפות על פסקל הסכם לפיו הכנסייה תאבד את כל ההטבות והרכוש שניתן לה מתוקף צו מלכותי בתמורה לכך שהאינווסטיטורה תהיה בסמכות כנסייתית. אם הסכם זה היה יוצא לפועל הוא היה מרושש כנסיות רבות באירופה. ב-12 בפברואר 1111 התקיים ברומא טקס בו היה אמור פסקל להכתיר את היינריך אלא שבתחילת הטקס הקריא פסקל את ההסכם ואנשי הכנסייה ההמומים והממורמרים עוררו מהומה שהביאה לביטול הטקס. בתגובה, אסר היינריך את פסקל ואת כל הקרדינלים ולקח אותם איתו.

פסקל היה בשבי של היינריך במשך 61 יום עד שנשבר והצהיר שהוא מוותר על האינווסטיטורה של הבישופים, שהיינריך לא יוחרם על כך שלקח את האפיפיור למעצר ושהוא יבצע את ההכתרה האימפריאלית. אז שחרר אותו היינריך וב-13 באפריל הכתיר פסקל את היינריך לקיסר.

אנשי הכנסייה הצרפתים ראו בחומרה את ההתרחשויות ודרשו מן האפיפיור לחזור בו מויתוריו להיינריך. פסקל הודיע שהוא חוזר בו שנה מאוחר יותר, אך הוא לא ביצע מעשים נוספים כנגד הקיסר מכיוון שהוא חשש מעימות נוסף. את אנשי הכנסייה הצרפתים תגובה זו לא סיפקה ובוועידה כנסייתית בויין בשנת 1112 הם החרימו את היינריך וקבעו שאינווסטיטורה על ידי שליט חילוני היא מעשה מינות. הם הודיעו שאם האפיפיור לא יאמץ את החלטותיהם הם יפעלו להדחתו. פסקל חשש מהתחדשות העימות ולכן רק 4 שנים מאוחר יותר הוא קיבל את החלטות הועידה בויין.

העימות בין הקיסר לאפיפיור התחדש בעקבות הועידה. הקיסר הודיע שהוא מדיח את האפיפיור ואף מינה אנטי אפיפיור, את גרגוריוס השמיני. בשלב זה הקיסר היה כבר בעמדת חולשה ביחס לאפיפיור שכן לקיחת האפיפיור למעצר הייתה מעשה שעורר התנגדות להיינריך והוא צבר לעצמו אויבים. עם זאת העימות לא נפתר בימיו של פסקל, ורק אחרי מותו, בשנת 1122 נחתם קונקורדט וורמס בין הקיסר לאפיפיור קליקטוס השני, שהביא לסיום העימות.

פעולות נוספות כאפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקל נבחר לאפיפיור בעיצומו של מסע הצלב הראשון. הוא היה תומך גדול של מסע הצלב ואף ערך בשנים הראשונות לכהונתו מסעות באיטליה כדי להשיג תמיכה לצלבנים בארץ ישראל. בנוסף נודע פסקל במפעלי בנייה של כנסיות גדולות והוא ידוע בכך שחנך כמה כנסיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פסקל השני בוויקישיתוף