פסק דין אחמד נ' אוסטריה

פסק דין 25964/94 אחמד נ' אוסטריה (באנגלית: Ahmed v. Austria) הוא פסק דין שניתן בבית הדין האירופי לזכויות אדם בשנת 1995 בתביעה שהוגשה נגד אוסטריה על ידי שריף חוסיין אחמד, אזרח סומליה אשר ברח מארצו לאוסטריה בעקבות הסכנה שהיה חשוף לה בתקופה בה התנהלה מלחמת אזרחים בסומליה. אחמד קיבל מעמד של פליט ולאחר תקופה, מעמדו כפליט בוטל על ידי אוסטריה. השאלה בפני בית הדין הייתה אם השבתו לסומליה תהווה הפרה של האיסור על עינויים הקבוע בסעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם. בית המשפט קבע כי כל עוד המצב במדינת המוצא לא השתנה משמעותית ועדיין קיימת סכנת חיים או מצב דומה, אין לבטל את מעמדו של אדם כפליט, גם אם ביצע עבירות שונות ואף אם פגע בציבור.

רקע

מלחמת האזרחים בסומליה

מלחמת האזרחים בסומליה החלה ב-1991 כמרד אזרחים כנגד משטר הדיכוי של זיאד בארה אשר היה נשיא סומליה דאז. הכוחות המזוינים בסומליה החלו להתארגן כקבוצות שונות של מורדים, ביניהן, הקונגרס הסומלי המאוחד (USC), אשר אחמד נחשד כחבר בקבוצה זו. מלחמת האזרחים לוותה במקרי אלימות רבים, והרוגים רבים, אשר הביאו להתערערות השלטון ולהתפתחות של משבר הומניטרי ואף לאנרכיה. באותה תקופה ועקב הפרעות ברחו אנשים אשר חששו לחייהם מסומליה למדינות אירופה.

סעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות האדם

האמנה האירופית מאפשרת לכל אדם אשר חושב כי מי מהמדינות החתומות עליה פגעו בזכויותיו בהתאם לאמנה, לתבוע את המדינה בבית הדין האירופי לזכויות אדם . סעיף 3 לאמנה קובע כי "אף אחד לא יהיה נתון לעינוי או עונש\התנהגות אכזריים או משפילים".

השאלה המרכזית

פסק דין זה עוסק בפרשנות אשר יש לתת לתקנה כאמור והיקף התחולה שלה במקרים מסוימים. בית המשפט בוחן האם ניתן לתת תוקף לגירוש המבקש, אזרח סומלי אשר קיבל מעמד של פליט באוסטריה וגורש חזרה לסומליה, בנסיבות המתוארות במקרה זה או שמא מדובר בהפרה של המשיבה - אוסטריה, של חובותיה על פי סעיף 3 לאמנה.

עובדות

אחמד הוא אזרח סומלי אשר נולד בשנת 1963. בספטמבר 1990, אחמד ברח מסומליה וביקש מעמד של פליט. בבקשתו טען אחמד כי דודו היה פעיל בקונגרס הסומלי המאוחד (USC), אחת מהקבוצות אשר מרדו בשלטון במהלך מלחמת האזרחים בסומליה, וכי אביו ואחיו, אשר לא היו חברים בקונגרס, הוצאו להורג מאחר שסייעו לדודו. מאז מאי 1990, הוא ובני משפחתו נחשדו כמשתייכים ל-USC וכמי שהשתתפו במרד. כתוצאה מכך, החרימו את רכושו ותקפו אותו פיזית. לדבריו, הוא עזב את סומליה מתוך פחד רב ומאחר וחשש כי יתעללו בו או יוציאו אותו להורג.

ב-19 באפריל 1991 נדחתה בקשתו של אחמד לקבלת מעמד של פליט על ידי הרשות לביטחון הציבור של שטיריה. בערעור שהגיש המבקש, הפך שר הפנים את ההחלטה וב-15 במאי 1992 קיבל אחמד מעמד של פליט כהגדרתו באמנה בדבר מעמדם של פליטים מ-1951. ב- 12 ביולי 1994 החליט משרד הפליטים הפדרלי של גראץ, בהתאם לתקנה 5(1)(3) לחוק הזכות לבקשת מקלט, חוק אשר קובע כי פליט יאבד את מעמדו כפליט אם הרשות המוסמכת מצאה כי התנאים שנקבעו לעניין קביעת מעמדו כפליט כבר לא מתקיימים, על חילוט מעמדו של אחמד כפליט, זאת לאחר שדן את המבקש למאסר של שנתיים וחצי על ניסיון לביצוע שוד ביחד עם שותף לאחר שהכה עובר אורח וניסה לגנוב את ארנקו.

בתאריך 14 בדצמבר 1994, בעקבות הצפי לגירושו ולאחר ששוחרר על תנאי, נלקח המבקש למעצר במטה של משטרת גראץ.

טענת המבקש

אחמד טען כי גירושו חזרה לסומליה יחשוף אותו לסיכון משמעותי כמפורט בסעיף 3 לאמנה לפיו "אף אחד לא יהיה נתון לעינוי או עונש\התנהגות אכזריים או משפילים". אחמד טען כי העובדה שקיבל מעמד של פליט במאי 1992, מהווה חותם לכך שהרשויות האוסטריות הודו כי קיים סיכון כמפורט בתקנה 3 לאמנה וכי מאחר שהמצב בסומליה לא השתנה מאז 1992, הרי שלדידו, הסיכון עדיין קיים ואין לבטל את מעמדו. בסומליה עדיין היה קיים האיום של "מלחמת האחים" שהתנהלה באותם ימים בין קבוצות שבטים יריבים. אחמד עצמו עדיין היה חשוד שמי שהשתייך ל-USC ולפיכך, היה עדיין חשוף לרדיפה בסומליה. לטענתו, רק העבירה הפלילית שביצע (אשר הובילה להרשעה פלילית) הביאה לכך שאיבד את מעמדו כפליט, ואולם, העבירה שביצע אינה חמורה דיו כדי להצדיק את גירושו והחזרתו למדינה בה חיו עומדים בסכנה.

החלטת הוועדה

הוועדה קיבלה את מהות טענתו של אחמד בציינה כי אין כל תימוכין להחלטה לבטל את מעמדו של אחמד כפליט היות שהרשויות הלאומיות לא הראו כי יש שינוי במצב הדברים המתקיים בסומליה וכי הסיכון כבר לא מתקיים. גם הממשלה לקחה בחשבון את הסיכון אליו חשוף אחמד ככל שישוב לסומליה, אולם, לטענתם, הם עומדים בדרישות של סעיף 3 במידה אשר אוסטריה מאפשרת. לטענת הממשלה, כאשר הוראת הגירוש הפכה סופית, לא ניתן היה להפר אותה או לערער עליה. וכי בהתאם לחוק האוסטרי, רק סיכון של הוצאה להורג, יהווה סיבה חוקית להישארותו באוסטריה.

החלטת בית המשפט

בית המשפט חזר ואמר כי למדינות יש את הזכות, בכפוף לחובותיהם, בין היתר על פי האמנה, לשלוט בכניסה, תושבות וגירוש של זרים. עוד הוא ציין כי הזכות הפוליטית לקבלת מקלט לא כלולה באמנה או בפרוטוקולים. למרות זאת, גירוש זר על ידי המדינה עשוי להביא לחריגה מהאמור בתקנה 3 ולפיכך יש לבחון את אחריות המדינה על פי האמנה וכן, לבחון היכן יש יסוד ממשי להנחה שהאדם, ככל ויגורש, יהיה חשוף לסיכון הסותר את האמור בתקנה 3. בנסיבות אלו, תקנה 3, מרמזת על החובה שלא לגרש אדם למדינה בה קיים הסיכון כאמור.

בית המשפט ציין בנוסף כי סעיף 3, המקדש את אחד מהערכים הבסיסיים בחברות דמוקרטיות, אוסר עינוי או עונש או מעשים משפילים או אכזריים ללא התחשבות בהתנהגות הקורבן. שלא כמו סעיפים אחרים באמנה או בפרוטוקולים, סעיף 3 לא מאפשר חריגה ולא מאפשר לגרוע מהמותר בהתאם לסעיף 15, אפילו במקרה של מצב חירום ציבורי המאיים על חיי האומה.

העיקרון לעיל נכון גם לעניין סעיף 3 בעת הדיון בתיקי גירוש. לפיכך, התנהגות האדם המועמד לגירוש, גם אם אינה רצויה או מסוכנת, לא יכולה להוות שיקול מעשי. כמו הוועדה, גם בית המשפט נתן משקל רב לעובדה שבמאי 1992 שר הפנים האוסטרי נתן למבקש מעמד פליט בהתאם למשמעותו באמנת ז'נבה ולכך שמעמדו בסומליה והשבתו לשם עשויה להביא לרדיפתו. אף על פי שאיבד המבקש את מעמדו לפני כשנתיים, הרי שביטול המעמד היה רק בשל הרשעתו בפלילים. ההשלכות של גירושו של המבקש לא נלקחו בחשבון. למרות זאת, על מנת להעריך את הסיכון במקרה של גירוש אשר עדיין לא יושם, מה שיכריע יהיה מצב הדברים בהווה בסומליה.

בבוחנו את המצב הנוכחי בסומליה, בית המשפט התבסס על הערכות על ממצאי הוועדה, אשר ציינה כי המצב בסומליה כמעט ולא השתנה מאז 1992 כאמור. סומליה הייתה עדיין במצב של מלחמת אזרחים והלחימה בין מספר שבטים על השליטה בארץ עדיין נמשכה. לא הייתה אינדיקציה לכך שהסכנה שהמבקש היה חשוף אליה ב-1995 חדלה מלהתקיים או שרשות כלשהי תוכל להגן עליו מפניה.

מאחר שזה היה מצב הדברים, בית המשפט קבע כי גירושו של המבקש לסומליה תביא להפרה של סעיף 3 כל עוד, החזרה לשם תהווה עבורו סכנה ממשית וחשיפה לעינויים, או מעשים משפילים או אכזריים ואין בהתנהגותו או הרשעתו בפלילים כדי לבטל את מעמדו כפליט.

ראו גם

• פסק דין סורינג נגד בריטניה
• פסק דין סופי ואלמי נגד בריטניה
• פליט
• זכויות האדם

לקריאה נוספת

• European Court of Human Rights, Soering v. the United Kingdom, application no. 14038/88, Judgment, 7 July 1989 באתר [Balili]

קישורים חיצוניים

• נוסח פסק הדין במלואו, באתר בית הדין האירופי לזכויות אדם