פליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנת הפליטים קובעת כי פליט הוא מי שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע גזע, דת, לאום, השקפתו הפוליטית או השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת (קבוצה חברתית מסוימת היא קטגוריה עמומה במידה מסוימת אך ברוב מדינות העולם נהוג להכניס נשים לקטגוריה זו).

האסכולה המצמצמת גורסת כי רדיפה פירושה אך ורק סכנה לחיים ולחירות, ולא סכנה מסוג אחר, אולם כיום הגישה המקובלת במדינות היא שיש לפרש את המונח רדיפה באופן רחב יותר: לפי סעיף 15 ל- hand book של נציבות האו"ם לפליטים, איום על החיים או החירות הוא תמיד רדיפה אולם ייתכנו גם סוגים אחרים של מצבים שיעלו כדי רדיפה (למשל עינויים ומילת נשים).

פליטים המבקשים הכרה והגנה מהמדינה הבטוחה הראשונה אליה הגיעו במהלך בריחתם ממדינתם, מוגדרים כ"מבקשי מקלט" על פי האמנה. הגדרת מעמד הפליטים לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים איננה חלה על מקרים של אסונות טבע או משברים כלכליים.

לעתים המדינה מעניקיה מעמד של פליט לאדם בודד המבקש מקלט מדיני, או לקבוצה מצומצמת של נמלטים, ובמקרה זה אין קושי לפליט או למדינה הקולטת אותו למצוא מגורים סבירים לפליט. פעמים רבות, בפרט כאשר הפליטים מגיעים למעמדם זה עקב שינוי פתאומי, כגון מלחמה, הם מקבלים מחסה במחנות פליטים, המורכבים מעשרות, מאות ואף אלפי אוהלים,פחונים או בתים מעץ המהווים משכן זמני עבורם עד שייבנו עבורם בתים קבועים.

ואולם ההכרה של המדינה באדם כפליט היא דקלרטיבית, לא קונסטיטוטיבית. אדם שיש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על בסיס אחת העילות הבאות: גזע, דת, לאום, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית - הוא פליט מרגע שיצא ממדינתו. כלומר, אדם לא הופך לפליט רק כי מדינה מסוימת הכירה בו כפליט, כי אם מרגע שיצא ממדינת המוצא שלו.

פליט sur place (מצרפתית=במקום) הוא אדם שמנכנס למדינה לא מסיבות הקשורות לרדיפה (למשל נכנס כדי לנפוש או כדי לעבוד), ובעקבות התרחשות שקרתה אחרי שהוא נכנס למדינה יש לו חשש מבוסס מפני רדיפה על רקע אחת העילות הבאות: גזע, דת, לאום, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית (למשל בזמן שהוא שהה במדינה התרחשה הפיכה, שינוי פוליטי משמעותי במדינת המוצא שלו).

פעמים רבות עומד העולם בפני בעיית פליטים, שבאה על פתרונה בשתי דרכים עיקריות:

  • כאשר חולף האיום שבגללו נמלטו הפליטים מארצם, הם חוזרים אליה.
  • הפליטים משתלבים במדינה שקלטה אותם בעת שנמלטו או במדינה אחרת, ואין להם עניין בחזרה לארצם.

אף שמקובל על הכול שמתן מחסה לפליטים הוא מטרה הומנית נעלה, פעמים רבות מסרבות מדינות לפתוח את שעריהן בפני פליטים, ולמעשה מפקירות אותם לגורלם. דוגמה קיצונית לכך היא גורלם של פליטים יהודים מגרמניה הנאצית, שנאלצו לעתים לחזור אל ארץ מוצאם, שבה מצאו את מותם. לעתים מטלטלת ספינת פליטים רעועה ועמוסה במשך זמן רב בים, עד למציאת מדינה המוכנה לקלוט את הפליטים. על-פי אמנת הפליטים שאושרה בוועידת האו"ם בז'נבה בשנת 1951 ועל פי פרוטוקול משלים משנת 1967, על מדינה להעניק מקלט לפליטים, ואסור לה להחזירם למדינה שממנה נמלטו. מדינות רבות מתעלמות מאמנה זו.

כיום פועלת במסגרת האו"ם נציבות האו"ם לפליטים (United Nations High Commissioner for Refugees,‏ UNHCR), שמאז היווסדה בשנת 1950 עוסקת בשמירה על זכויותיהם ועל ביטחונם של פליטים ברחבי העולם, ומסייעת לממשלות בהשגת פתרון של קבע לבעיית פליטים. חריגים מכלל זה הם הפליטים הפלסטינים, הנמצאים בטיפולה של אונר"א (UNRWA), סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (ראו למטה).

אמנה בדבר מעמדם של פליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמנה בדבר מעמדם של פליטים

נושא קביעת נהלים לטיפול בפליטים עלה לדיון ציבורי באירופה של בין שתי מלחמות העולם אולם דיון זה לא גובש לכדי כללים מחייבים. בתום מלחמת העולם השנייה היו באירופה ומחוץ לה מאות אלפי פליטים חסרי מעמד חוקי והנושא עלה מחדש לדיון ציבורי. בין הדוחפים לחתימת אמנה בינלאומית היו ארגונים יהודים שזכרו את השואה והשערים הנעולים בפני הבורחים מאימי המשטר הנאצי ואת גורלם של ניצולי השואה ששהו במחנות עקורים באירופה.

בדברי ההסבר לאמנה צוין שמטרתה למנוע הישנות המצב בו פליטים שעברו רדיפה יאלצו להיות מגורשים למדינה בה נרדפו.

האמנה מגדירה מעמד של "מבקש מקלט" - אדם הטוען שנרדף ומבקש מקלט בהתאם לאמנה. האמנה אף מסדירה את היחס שעל פיו יש לבחון את בקשתו של "מבקש המקלט".

סעיף 31(1)לאמנת הפליטים הבינלאומית קובע כי -

"המדינות בעלות האמנה לא יטילו עונשים על פליטים, שבדרכם ישר מן הארץ שבה רחפה סכנה על חייהם או על חירותם, במשמעות סימן א, נכנסו לשטח ארצן או נמצאים בו בלא הרשאה, בתנאי שעליהם להתייצב בלא דיחוי לפני הרשויות ולתת נימוק מספיק לכניסתם או לשהייתם הבלתי חוקית."

משמעות סעיף זה היא כי פליט שנכנס שלא כדין למדינה בה הוא מבקש מקלט, לא יהיה חשוף לסנקציות דוגמת מעצר אם פנה בהקדם בבקשת מקלט, ואם הגיע ישירות ממדינה בה נשקפת לו סכנה (כשמעבר קצר במדינה אחרת או מעבר במדינה בה לא זכה להגנה נאותה, עדיין ייחשב להגעה ישירות מן המדינה בה נשקפת לו סכנה). הסעיף אינו קובע כי אדם שעבר במדינה אחרת אינו פליט ואינו קובע כי ניתן לגרשו למדינה בה נשקפת לו סכנה רק בשל העובדה שלא הגיע ישירות ממדינת מוצאו.

דוגמאות לבעיות פליטים ופתרונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]