פעילות גופנית בחלל
כמו בכדור הארץ האסטרונאוטים עושים פעילות גופנית בחלל כדי לשמור על הבריאות שלהם. ההבדל היחידי הוא שבחלל זו חובה בשבילם לעשות זאת כיוון שבמידה ולא, ייווצרו להם בעיות בשרירים, בעצמות ותופעות לוואי שעלולות להיווצר עקב חוסר הכבידה שבחלל, ובעזרת פעילות גופנית ניתן למזער את תופעות הלוואי ולהקל על השיקום של האסטרונאוטים בעת חזרתם לכדור הארץ.
האסטרונאוטים חייבים לעשות לפחות שעתיים של פעילות גופנית בכל יום, הפעילות שלהם כוללת ריצה על הליכון (שאליו הם נקשרים ברתמות כדי לא לרחף), רכיבה על אופניים והרמת משקולות (נגד קפיץ).
אסטרונאוטים במשימות ממושכות במיוחד לובשים מכנסיים מיוחדים שמפעילים לחץ על עצמות הרגליים ומפחיתים את הירידה בצפיפות העצם.
ישנה עוד דרך להתמודד עם התופעות הללו, בעזרת כבידה מלאכותית אך היא מצריכה שדה מגנטי חזק מעל הרמה המותרת מבחינה בטיחותית ולכן לא ניתן להשתמש בה בחלל.
ניוון שרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחוסר משקל קיים מספר מרובה של השפעות ובהן יש שתיים אשר הן הכי נפוצות. בהיעדר כבידה לא מופעל משקל על שרירי הגב או על שרירי הרגליים הדרושים לעמידה, והם מתחילים להיחלש ולהיקטן. חלקם מתנוונים במהירות וללא תרגול סדיר האסטרונאוטים עלולים לאבד עד 20 אחוזים ממסת השריר שלהם בתוך 11-5 ימים מה שמשפיע על חזרתם לכדור הארץ ולוקח זמן לשקם את השרירים.
דלול העצם[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקמת העצם מאבדת מסה בשיעור של כאחוז וחצי בחודש בסביבה חסרת כבידה, מכיוון שאין עליה לחץ מכני, בהשוואה לכשלושה אחוזים בעשור אצל אדם בריא בסביבה רגילה. אובדן המסה פוגע בעיקר בחוליות הנמוכות של עמוד השדרה, במפרק הירך ובעצם הירך. בשל השינוי המהיר בצפיפות, העצם עלולה להפוך לשבירה ולהפגין תסמינים דומים לאלה של דלול עצם (אוסטאופורוזיס).
גם תהליכי ההרס והבנייה של העצמות משתנים בחלל. על פני כדור הארץ עצמות נהרסות ומתחדשות באופן קבוע באמצעות מערכת מאוזנת היטב של תאים הורסי עצם ותאים בוני עצם. בכל פעם שחלק מרקמת העצם נהרס, שכבות חדשות תופסות את מקומה ושני התהליכים מוצמדים זה לזה. בחלל, לעומת זאת, רואים עלייה בפעילות התאים ההורסים את העצם בעקבות חוסר הכבידה, והעצמות מפורקות למינרלים שנספגים בגוף.
אצל אסטרונאוטים נראתה עלייה בפעילות תאיי הריסת העצם, בייחוד באזור האגן, שנושא במרבית העומס בתנאי כבידה רגילים. עם זאת, בשונה מחולי אוסטאופורוזיס (דלול עצמות), אסטרונאוטים ששהו בחלל שלושה-ארבעה חודשים בדרך כלל מחזירים לעצמם את צפיפות העצם התקינה בתוך שנתיים-שלוש בכדור הארץ.
המכשור עבור הפעילות הגופנית בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המכשור לצורך הפעילות הגופנית מונח על פלטפורמה מוגבהת כדי להפחית את הרעש שהם מייצרים. בתחנת החלל יש שלושה מכשירים עיקריים לפעילות גופנית:
(1)- אופני כוח-(Cycle Ergometer)-כמו באופניים רגילים הפעילות העיקרית היא דיווש. הם משמשים למדידת הכושר הגופני בחלל מכיוון שקל לבדוק את קצב הלב וכמה עבודה נעשתה במכשיר.
(2)- הליכון-(Treadmill)-הליכה או ריצה על ההליכון זה כמו ללכת על כדור הארץ. הליכה זו הפעילות הכי חשובה כדי לשמור על שרירים ועצמות בריאות. האסטרונאוטים נקשרים ברתמות למשטח ההליכה כדי למנוע מהם לרחף וכדי להפעיל עליהם לחץ המדמה את כוח המשיכה הפועל עלינו בזמן ההליכה על כדור הארץ.
(3)- מכשיר התנגדות-(Resistance Exercise Device)-המכשיר מדמה הרמת משקולות, המאפשר לאסטרונאוטים לעשות כפיפות בטן, שכיבות סמיכה וסקוואטים וכדומה. כדי להשתמש בו, האסטרונאוטים מותחים ומסובבים כבלי גומי אשר מחוברים לגלגלות המתנגדים למשיכתם של האסטרונאוטים.