פפסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה מרחבי של החלבון פפסין

פפסין (Pepsin מיוונית עתיקה πέψις - עיכול) הוא אנזים פרוטאוליטי המופרש על ידי תאים עיקריים של רירית הקיבה שנתגלה בשנת 1836 על ידי הפיזיולוג הגרמני תאודור שוואן. בשנת 1929, הביוכימאי ג'ון הווארד נורתרופ בודד וגיבש אנזים זה וקבע כי מדובר בחלבון.

הפפסין מתחיל את פירוק החלבונים שבמזון על ידי ביקועם ליחידות קטנות יותר הנקראות פפטידים.

אנזים הפפסין נוצר על ידי פעולה של חומצה מלחית (HCl) על הזימוגן (פרואנזים) פפסינוגן, המופרש על ידי בלוטות הקיבה. לאחר שנוצרת כמות מסוימת של פפסין, הלאה משמש כזרז להמרה נוספת של פפסינוגן לפפסין; זוהי דוגמה למנגנון משוב חיובי.

פפסין הוא אחד מאנזימי הגבנה. שמו של המותג המסחרי "פפסי", נגזר מפפסין.

PH אופטימלי: 1.5ph

בזמן האחרון הפפסין התגלה בתור חומר מועיל ביותר בפירוק חלבונים מן החי לצור שימוש במעבדות מחקר.

בנוסף בעתיד ינסו לשנות איתו את מבנה האנזים בתור חלבון דו מולקולרי - שיש לו פחות מחמש חומצות אמינו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פפסין בוויקישיתוף

קראו עוד באתר כאן על מדע לפירוק חלבונים.

Catalase-1DGF.png ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.