פרדוקס הקשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרשים 1 - בעת הירי, המיתר מפעיל כוח המכוון אל מרכז הקשת, ואילו החץ פונה שמאלה ממרכז הקשת
כל התרשימים אינם בקנה מידה
תרשים 2 - החץ מתעקם, צד שמאלי קעור
תרשים 3 - החץ מתיישר ומתעקם לצד השני

פרדוקס הקַשָּׁת הוא פרדוקס פיזיקלי, המתייחס למסלולו של חץ הנורה מקֶשֶׁת, ולפיו חץ עשוי להגיע אל מטרתו, אף על פי שבעת הירי הוא היה מכוון מעט ימינה או שמאלה מהמטרה.

המונח נטבע בשנות ה-30 על ידי רוברט אלמר (Robert P. Elmer‏, 1877–1951) שהיה קַשָּת ונשיא התאחדות הקַשתוּת של ארצות הברית.

פרדוקס הקשת רלוונטי אך ורק לקשתות לא ממרכזות (non-centershot bows), היינו קשתות מהעת העתיקה, שבהן החץ יוצא מימין או משמאל לקשת, ועל כן בעת הירי החץ איננו נמצא במישור אחד יחד עם המיתר המתוח. בקשתות מודרניות, שבהן החץ נמצא באותו מישור עם המיתר המתוח, פרדוקס זה איננו רלוונטי.

הסבר לתופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חץ שאיננו במישור אחד יחד עם המיתר המתוח מופעל בעת הירי כוח שאיננו באותו כיוון בדיוק כמו מסלולו של החץ (תרשים 1). הכוח המופעל על החץ, גורם לא רק לדחיפתו, אלא גם לכיפופו, כשהצד הקעור הוא הצד אליו פנה החץ בהתחלה (תרשים 2). מידת העקמומיות תלויה במידת האלסטיות של גוף החץ. לאחר מכן, החץ מתיישר ואז מתעקם לצד השני (תרשים 3). כך ממשיך החץ בתנודות בהמשך מסלולו. הסבר זה אומת באמצעות שימוש בצילום במהירות גבוהה.

המיקום המדויק שבו יפגע החץ תלוי בגורמים רבים: הכוח שהופעל וכיוונו, מידת האלסטיות של גוף החץ, המרחק מהמטרה ועוד. ככל שהגוף החץ אלסטי יותר כך פרדוקס הקשת יבוא לידי ביטוי רב יותר. בדוגמה שבתרשימים 1-3: ככל שגוף החץ אלסטי יותר - כך הוא צפוי לפגוע ימינה יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדוקס הקשת בוויקישיתוף