פריץ זימרוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פריץ זימרוק
FritzSimrock.jpg
לידה 2 בינואר 1837
בון, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1901 (בגיל 64)
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
מקצוע מוציא לאור של מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרידריך אוגוסט זימרוק, המוכר יותר בשם פריץ זימרוקגרמנית: Fritz Simrock2 בינואר 1837, בון20 באוגוסט 1901, אושי) היה מו"ל מוזיקה גרמני, שירש את בית ההוצאה נ' זימרוק מסבו, ניקולאוס זימרוק. נודע בעיקר בהוצאת רוב המוזיקה של יוהנס ברהמס ואנטונין דבוז'אק.

זימרוק הוציא לאור כמעט את כל היצירות של ברהמס, מאופוס 16 עד אופוס 120, ועמד בקשרי ידידות קרובים עם ברהמס, שעמו אף יצא לחופשות באיטליה.[1] זימרוק שילם בדרך כלל ביד רחבה לברהמס על המוזיקה שלו,[2] אבל בקשריו עם דבוז'אק מיאן לא פעם להוציא לאור יצירות תזמורתיות, למשל, הסימפוניה השמינית שלו.[3] מעורבותו של זימרוק בחייהם של מוזיקאים ידועי-שם הייתה רבה כל כך, שיוזף יואכים השתכנע, שאשתו אמלי בוגדת בו עם זימרוק וברהמס צידד בחפותה של אמלי ב"מכתב ארוך" מפורסם, "שהוצג כעדות במשפט הגירושין של הזוג יואכים".[4] הגירושין לא אושרו.

על פי המלצת ברהמס, ניאות זימרוק לבחון את סיכוייו עם אנטונין דבוז'אק הצעיר. כבר אחרי היצירות הראשונות שהוציא משל דבוז'אק השתלם הניסוי – דבוז'אק נעשה עד מהרה לאחד המלחינים הפופולריים ביותר באירופה. כך היה זימרוק למו"ל הראשי של יצירות דבוז'אק במשך רוב שנות הקריירה של המלחין. עם זאת, יחסיהם היו מתוחים לא אחת, מכמה וכמה סיבות, בהן דרישתו הלא-מתפשרת של זימרוק שדבוז'אק יכתוב יותר יצירות קלילות, מיניאטוריות (כגון "מחולות סלאביים", אופוס 46, הפופולריים והמצליחים מאוד מבחינה מסחרית), בעוד שהמלחין הביע את רצונו להלחין יצירות תזמורתיות רחבות-יריעה, שלא נמכרו, לטענת זימרוק. זאת ועוד, זימרוק הביך לא אחת את דבוז'אק בהתנגדותו הבוטה לסנטימנטים הצ'כיים, שהיו מקובלים בזמן ההוא בקרב גרמנים אתניים באימפריה ההבסבורגית. דבוז'אק, מצדו, דבק ביושרה המוזיקלית והמוסרית שלו, הגיב בשלוות-נפש על מכתביו הנגועים בלאומנות של זימרוק והוכיחו על פניו בשל ניסיונותיו לכפות את דעתו על תהליך ההלחנה שלו. במכתב למו"ל בנוגע לקובץ שני של מחולות סלאביים פסק: "כל עוד אינני בהלך רוח מתאים לכך, איני יכול לעשות דבר".[5] מכל מקום, ככל שגברה הפופולריות של דבוז'אק, החלו להגיע אליו הזמנות ליצירות רחבות-ממדים ממו"לים אחרים, בייחוד נובלו ושות' (Novello & Co) באנגליה, שקרצו לו יותר ויותר, על אף החוזה המילולי שלו עם זימרוק, שקבע כי יהיה זימרוק המו"ל היחיד שלו. בניגוד לחוזה זה, החל דבוז'אק לקבל הזמנות מנובלו ושות', על כך איים זימרוק בתביעה משפטית, אך לא הוציא את האיום לפועל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוהנס ברהמס ואליזבת הרצוגנברג, "יוהנס ברהמס: "מכתבי הרצוגנברג", בעריכת מקס קלבק, תרגום האנה ברייאנט, ניו יורק: הוצאת דה קאפו (1987): 310, הערת שוליים.
  2. ^ דייוויד ברודבק, "ברהמס: סימפוניה מס' 1", ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (1997): 28 ISBN 978-0-5214-7959-2 "במכתבו הבא, מיום 25 באפריל [1877], נענה זימרוק ברצון לבקשתו של ברהמס לסכום הנדיב עד מאוד של 5,000 טאלר [15,000 מארק גרמני]".
  3. ^ "הקונצ'רטו לצ'לו של דבוז'אק" מאת יאן סמאצ'ני, עמ' 11, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' 1999. ISBN 978-0521669030
  4. ^ "Brahms in Brief", רוברט אנדרסון, "הטיימס המוזיקלי", קיץ 1998: 69.
  5. ^ Antonín Dvořák ג'רמי זיפמן ושון בארט, האקוס, 2004