פריקת ברך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פריקת ברך
צילום רנטגן לרוחב של פריקת ברך אחורית בברך השמאלית[1]
צילום רנטגן לרוחב של פריקת ברך אחורית בברך השמאלית[1]
תחום ראומטולוגיה
שכיחות 1 לכל 100,000 בשנה[2]
סיבות טראומה[2]
אבחון מתבסס על פציעות קודמות ובדיקה גופנית, בנוסף להדמיות רפואיות[2][3]
טיפול חיבור המפרק מחדש, קיבוע, ניתוח[4]
סיבוכים פגיעה בעורק בית הברך, תסמונת תאים[2][4]
פרוגנוזה 10% סיכון לקטיעה[4]
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D031221
סיווגים
ICD-11 NC93.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פריקת ברך היא פציעה בברך שבה נוצר ניתוק מוחלט של המפרק בין עצם הירך לעצם השוקה.[2][4] הסימפטומים כוללים כאבי ברכיים וחוסר יציבות של הברך.[5] סיבוכים עשויים לכלול פגיעה בעורק הסובב את הברך, בדרך כלל בעורק בית הברך, או תסמונת תאים (אנ').[2][6][4]

כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה גדולה (אנ') וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[2] בכמחצית מהמקרים המפרק חוזר למצב אנטומי תקין לפני הגעת האדם הפצוע לבית החולים.[2] בדרך כלל יש קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, הרצועה הצולבת האחורית וגם באחת מן הרצועות הצדדיות.[2] אם ערך מדד לחץ הקרסול (אנ') פחות מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת, כדי לזהות פגיעה בכלי הדם.[2] אחרת, בדיקות גופניות חוזרות עשויות להספיק.[5]

במקרים בהם המפרק נשאר מנותק, תבוצע החזרה למצב האנטומי הרגיל של המפרק על ידי ניתוח אורתופדי וקיבועו בדרך כלל תחת הרדמה פרוצדורלית (אנ').[5] אצל אלו עם סימנים לפציעה עורקית, מתבצעים ניתוחים מיידים.[2] ייתכן שידרשו ניתוחים רבים.[4] רק ב-10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[4]

פריקות ברך הן נדירות, מתרחשות בכ־1 ל-100 אלף איש בשנה.[2] הן שכיחות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[5] בפרט אצל גברים צעירים.[5] תיאורי פציעה זו מתוארכים לפחות משנת 20 לפנה"ס על ידי מגדלי צידון.[7]

תסמינים וסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים כוללים כאבי ברכיים.[5] המפרק עלול להיות לא במקומו האנטומי הנורמלי.[5] מצב של אפוזיה מפרקית (אנ') בו כמות הנוזל הפנים-מפרקי עולה, לא תמיד מתרחש.[5]

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ 20% ממקרים עשויים לכלול פגיעה בעורק בית הברך, או לתסמונת התא[2][4] וכן לפגיעה בעצב הפרונלי המשותף (אנ') או בעצב הטיביאלי (אנ') עשויה להתרחש.[5] אם מתרחשות פגיעות בעצבים, הן לעיתים קרובות לא יחלימו לגמרי.[8]

שחזור הדמיית CT תלת ממידית ממבט אחורי, משמאל עורק רגיל, מימין חסימה של עורק בית הברך כתוצאה מפריקת ברך[9]

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה קשה וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[2] טראומה קשה עשויה לכלול מקרים של נפילות מגובה משמעותי, התנגשויות ברכב ממונע או הולכי רגל שנפגעו על ידי רכב ממונע.[5] במקרים של טראומה קשה יש לעיתים קרובות פציעות אחרות.[3]

טראומה קלה עשויה לכלול מעידה תוך כדי ריצה או פציעות ספורט.[5] אחד מגורמי הסיכון כוללים השמנת יתר.[5]

המצב עשוי להתרחש גם במספר הפרעות גנטיות כגון תסמונת אליס-ואן קריבלד, תסמונת לארסן ותסמונות אהלרס-דנלוס.[10]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבר סגונד(אנ') נראה בצילום רנטגן

כיוון שהפציעה מסוגלת לחזור למצב האנטומי הנורמלי שלה בעצמה, לפני שאדם מגיע לבית החולים, אבחנת הפציעה עלולה להתפספס.[5] במצב כזה האבחנה תתבסס על ההיסטוריה של הפציעה ובדיקה גופנית.[3] בדיקות אלו עשויות לכלול בדיקות כגון בדיקת המגירה (אנ'), בדיקת לחץ פתולוגית (אנ'), בדיקת הרצועות הבוטחות של המפרק ובדיקת הרצועה הצולבת האחורית (אנ') של המפרק.[3] כמו כן עקב כאבים יהיה קשה לבצע בדיקה גופנית מדויקת.[3]

צילומי רנטגן, בדיקת CT, אולטרה-סאונד או MRI עשויים לסייע באבחון.[5][8] ממצאי רנטגן שעשויים להיות שימושיים בקרב המקרים בהם המפרק חוזר למצב אנטומי תקין במקרים של מרחב מפרק משותף, תת-קיבוע (אנ') של המפרק או שבר סגונד (אנ').[3]

כשערך מדד לחץ הקרסול (אנ') נמוך מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת.[2] ניתן להשתמש באנגיוגרפיה סטנדרטית.[5] אם ערך מדד לחץ הקרסול גדול מ -0.9, יש צורך לבצע בחינות גופניות חוזרות ונשנות במהלך 24 השעות הקרובות כדי לאמת זרימת הדם טובה באזור הפציעה.[5][8] ערך מדד לחץ הקרסול מחושב על ידי לקיחת לחץ הדם סיסטולי בקרסול וחלוקתו על ידי לחץ הדם הסיסטולי בזרוע.[5]

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום רנטגן של פריקת ברך קדמית

ניתן לסווג את הפריקות לחמישה סוגים: קדמית, אחורית, רוחבית, אמצעית וסיבובית.[4] סיווג זה מבוסס על תנועת השוקה ביחס לירך.[8] פריקות קדמיות הן הנפוצות ביותר ואחריהן פריקות אחוריות.[5] הפריקות עשויות גם להיות מסווגות בהתבסס על סמך אילו מין הרצועות ניזוקה.[5]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהלות ראשונית מבוססת לרוב על החייאה מתקדמת לטראומה.[3] אם המפרק נשאר פרוק ומקובע.[4] החזרה למצב האנטומי הנורמלי יכולה להעשות על ידי מתיחה פשוטה לאחר שהאדם קיבל סדורה פרוצדורלית (אנ').[8] אם המפרק לא יכול לחזור למצב האנטומי הרגיל בבית החולים במחלקת החירום, ניתוח חירום מומלץ.[5]

אצל אלו עם סימנים של פגיעה בעורקים, מתבצע בדרך כלל ניתוח מיידי.[2] אם המפרק אינו חוזר למצבו האנטומי הרגיל, ייתכן שיהיה צורך בקיבוע חיצוני (אנ').[5] אם העצבים והעורקים לא נפגעו, הרצועות ככל הנראה יתאחו לאחר מספר ימים.[8] ניתוחים רבים עלולים להיות הכרחיים.[4] רק מתוך 10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[4]

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריקות בברך הן נדירות: הן מתרחשות כ -1 מתוך 5,000 פציעות אורתופדיות,[3] וכ-1 פריקת ברך מתרחשת מדי שנה מתוך -100,000 בני אדם.[2] הן מתרחשות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[5] בפרט אצל גברים צעירים.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Scott, W. N. (2011). Insall & Scott Surgery of the Knee E-Book. Elsevier Health Sciences.
  • Marx, J., Walls, R., & Hockberger, R. (2013). Rosen's Emergency Medicine-Concepts and Clinical Practice E-Book. Elsevier Health Sciences.
  • Wascher, D. C., Dvirnak, P. C., & DeCoster, T. A. (1997). Knee dislocation: initial assessment and implications for treatment. Journal of orthopaedic trauma, 11(7), 525-529.
  • Mills, W. J., Barei, D. P., & McNair, P. (2004). The value of the ankle–brachial index for diagnosing arterial injury after knee dislocation: a prospective study. Journal of Trauma and Acute Care Surgery, 56(6), 1261-1265.
  • Patel, D. R. (2012). Fracture Management for Primary Care. JAMA, 307(17), 1866-1867.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kael Duprey, Michelle Lin, Posterior knee dislocation, The Western Journal of Emergency Medicine 11, 2010-2, עמ' 103–104
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Alexander Maslaris, Olaf Brinkmann, Matthias Bungartz, Christian Krettek, Management of knee dislocation prior to ligament reconstruction: What is the current evidence? Update of a universal treatment algorithm, European Journal of Orthopaedic Surgery & Traumatology: Orthopedie Traumatologie 28, 2018-8, עמ' 1001–1015 doi: 10.1007/s00590-018-2148-4
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 James R. Lachman, Saqib Rehman, Paul S. Pipitone, Traumatic Knee Dislocations: Evaluation, Management, and Surgical Treatment, The Orthopedic Clinics of North America 46, 2015-10, עמ' 479–493 doi: 10.1016/j.ocl.2015.06.004
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 W. Norman Scott, Insall & Scott surgery of the knee, Philadelphia, PA: Elsevier/Churchill Livingstone, 5th ed, 2012, עמ' 565
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 Robert H. Boyce, Keerat Singh, William T. Obremskey, Acute Management of Traumatic Knee Dislocations for the Generalist, The Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons 23, 2015-12, עמ' 761–768 doi: 10.5435/JAAOS-D-14-00349
  6. ^ Omar Medina, Gabriel A. Arom, Michael G. Yeranosian, Frank A. Petrigliano, Vascular and nerve injury after knee dislocation: a systematic review, Clinical Orthopaedics and Related Research 472, 2014-9, עמ' 2621–2629 doi: 10.1007/s11999-014-3511-3
  7. ^ James Sands Elliott, Outlines of Greek and Roman Medicine, Creatikron Company, 1914, עמ' 76
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Rosen's emergency medicine : concepts and clinical practice, Philadelphia, PA: Elsevier Health Sciences, Ninth edition, 2018, עמ' 618
  9. ^ Anthony Dean Godfrey, Fadi Hindi, Callum Ettles, Mark Pemberton, Acute Thrombotic Occlusion of the Popliteal Artery following Knee Dislocation: A Case Report of Management, Local Unit Practice, and a Review of the Literature, Case Reports in Surgery 2017, 2017, עמ' 5346457 doi: 10.1155/2017/5346457
  10. ^ Graham, John M., Jr., 1947-, Smith's recognizable patterns of human deformation, Philadelphia, PA: Elsevier Health Sciences, 4 edition, עמ' 81

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.