פרל ויתרינגטון
 | |
| לידה |
24 ביוני 1914 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 2008 (בגיל 93) בלואה, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| השתייכות |
מנהלת המבצעים המיוחדים |
| תקופת הפעילות |
מ-1943 |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פרל וית'רינגטון (באנגלית: Pearl Witherington; 24 ביוני 1914 - 24 בפברואר 2008) תפקדה כמרגלת במנהלת המבצעים המיוחדים שהפעילה בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה.
שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ססיל פרל ותרינגטון נולדה וגדלה בצרפת להורים אשר גלו מבריטניה, והייתה אזרחית בריטית. אביה נולד לכסף, אך בזבז את רובו, ופרל נאלצה לעיתים קרובות לנהל משא ומתן עם בעלי החובות, על מנת להציל אותם, שלא יישארו חסרי כל. היא הועסקה בשגרירות בריטניה בפריז והתארסה להנרי קורניולי (1910–1999), כאשר הגרמנים פלשו לצרפת, במאי 1940.[1]
היא ברחה מצרפת הכבושה עם אמה ושלוש אחיותיה בדצמבר 1940. היא הגיעה לבסוף ללונדון, שם מצאה עבודה במשרד תעופה, בחיל העזר האווירי לנשים. נחושה להיאבק נגד הכיבוש הגרמני של צרפת, ומתוך רצון לתפקיד פעיל יותר במאבק, היא הצטרפה למנהלת המבצעים המיוחדים של בריטניה, ב-8 ביוני 1943.[2][3]
בהינתן שם קוד "מארי", ותרינגטון צנחה בצרפת הכבושה. ב-22 בספטמבר 1943. שם היא הצטרפה למוריס סאות'גייט, מנהיג מערכת המבצעים המיוחדים של בריטניה, ובמשך 8 חודשים היא התחזתה לאשת מכירות קוסמטיקה, היא עבדה בתור שליחה של סאות'גייט.[4]
לאחר שהגסטפו עצר את סאות'גייט במאי 1944 וגירש אותו למחנה הריכוז בוכנוואלד, ותרינגטון הפכה למנהיגה של המערכת החדשה של המבצעים המיוחדים, תחת שם הקוד החדש "פאולין", במשולש ולנקאי-איסודון-שאטאוראוקס. היא ארגנה מחדש את המערכת בעזרתו של ארוסה, אנרי קורניולי, והגישו מועמדות יותר מ-1,500 חברים בקבוצת המאקי.[5]
הם מילאו תפקיד חשוב בלחימה בצבא הגרמני בימי הפלישה לנורמנדי. הם היו כה יעילים, שהמשטר הנאצי הניח על ראשה של ותרינגטון בנדיבות סכום של 1,000,000 דולר. הגרמנים אף ציוו על 2,000 איש לתקוף את כוחה בארטילריה בקרב של 14 שעות. קורניולי דיווח, "הותקפנו על ידי 2,000 גרמנים ב -11 ביוני 1944 בשעה 8 בבוקר, והמאקיס הקטנים, המהווים כ -40 גברים, חמושים היטב ולא מאומנים, ניהלו מאבק נהדר, יחד עם השכנים הקומוניסטים מאקי, שמנו כ־100 גברים".[5]
ותרינגטון דיווחה שהקרב נמשך 14 שעות ושהגרמנים איבדו 86 איש, בעוד שהמאקיס איבדו 24 "כולל אזרחים שנורו ונפצעו".[5]
ותרינגטון נמלטה לשדה תירס עד שהגרמנים עזבו את המקום. אף על פי שהגרמנים פרקו את יחידתה של ותרינגטון, היא ערכה אותה מחדש במהירות והשיקה בקנה מידה גדול התקפות גרילה, שגרמו להרס בין טורים גרמניים שנסעו אל שדה הקרב דרך אזור הפעילות שלה.[6]
הכוח שהיא פיקדה עליו הרג 1,000 חיילים גרמנים, תוך כדי מספר נפגעים מצידה. ויתרינגטון שיבשה יותר מ-800 פעמים קו רכבת חשוב המחבר את דרום צרפת עם נורמנדי. בסופו של דבר היא הובילה לכניעתם של 18,000 חיילים גרמנים. ותרינגטון הייתה אחת הנשים היחידות שהנהיגה מאקיס במהלך המלחמה.[7]
עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המלחמה, ותרינגטון הומלצה לקבלת אות צלב הצבא, אבל כיוון שהיא הייתה אישה, היא לא הייתה זכאית לקבלו, ובמקומו הוצע לתת לה אות אזרחי של מסדר האימפריה הבריטית. ותרינגטון דחתה את ההצעה במכתב בו כתבה "לא היה שום דבר אזרחי במה שעשיתי. לא ישבתי מאחורי שולחן כל היום". ותרינגטון צורפה לבסוף כחברה במסדר האימפריה הבריטית ובשנים האחרונות זכתה לפקד עליו. בנוסף, היא קיבלה את אות לגיון הכבוד הצרפתי.
באפריל 2006, לאחר המתנה של שישה עשורים, הוענקו לותרינגטון כנפי צניחה, אשר נחשבו לכבוד גדול. ותרינגטון ביצעה שלוש קפיצות אימון כאשר הקפיצה הרביעית שלה כבר הייתה מבצעית. "אבל הבחורים עשו ארבע קפיצות אימון, והחמישית הייתה מבצעית - ואתם קיבלתם את הכנפיים רק אחרי חמש קפיצות", אמרה ותרינגטון. "אז לא הייתי זכאית - ובמשך 63 שנה התלוננתי לכל מי שהקשיב לי כי חשבתי שנעשה לי עוול".
_Ribbon.png){kind=small}
_Ribbon.png){kind=small}
_ribbon.png){kind=small}
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1944 חזרה ותרינגטון לאנגליה, שם נישאה להנרי קורניולי במשרד הרישום של קנסינגטון ב-26 באוקטובר 1944; נולדה להם בת, קלייר. בעזרתו של העיתונאי הרווה לרוק, האוטוביוגרפיה של ותרינגטון, פאולין, פורסמה בשנת 1997. הראיונות שכללו את פאולין נערכו על ידי קתרין ג'. אטווד לתוך נרטיב ישר בשנת 2013 ופורסם בשם הקוד שלה פאולין: זיכרונות של סוכן מיוחד במלחמת העולם השנייה. רוב שירות המלחמה שלה נכלל גם בספר מאחורי קווי האויב עם יחידת הקומנדו הבריטית (SAS).
הסיפור שלה צוטט כמקור השראה לרומן של סבסטיאן פולקס - "שרלוט גריי", שהפך לסרט באותו שם בכיכובה של קייט בלאנשט ב -2001, אם כי פוקס הכחיש זאת בריאיון ל"גרדיאן".
קן פולט מתייחס באופן מפורש לותרינגטון בסוף הרומן הבדיוני שלו, עורבות (Jackdaws).
פטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ססיל פרל ותרינגטון נפטרה בגיל 93, בבית אבות באזור עמק הלואר בצרפת.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Binney, Marcus. The Women Who Lived For Danger: The Women Agents of SOE in the Second World War, Hodder & Stoughton, London, 2002 (Chap. 7)
- Witherington, Pearl, with Hervé Larroque, ed. Atwood, Kathryn J., Codename Pauline: Memoirs of a World War II Special Agent, Chicago Review Press, 2015
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Obituary: Pearl Witherington Cornioley, timesonline.co.uk
- Biodata, spartacus-educational.com
- Award of Parachute Wings to Pearl Witherington Cornioley, bbc.co.uk
- "The Real 'Charlotte Grays' -- Pearl Witherington, Extraordinary Courage," BBC Channel 4, undated
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ SOE agent profile of Pearl Witherington, nigelperrin.com; accessed 4 September 2017.
- ^ Atwood, Kathryn J. (2011). Women Heroes of World War II. Chicago: Chicago Review Press. p. 186. ISBN 9781556529610. OCLC 988003271.
- ^ Martin, Douglas (11 במרץ 2008). "Pearl Cornioley, Resistance Fighter Who Opposed the Nazis, Is Dead at 93". International New York Times. נבדק ב-12 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Atwood, Kathryn J. (2011). Women Heroes of World War II. Chicago: Chicago Review Press. p. 187. ISBN 9781556529610.
- ^ 1 2 3 Pallister, David (1 באפריל 2008). "Sharpshooter, Paratrooper, Hero: The Woman Who Set France Ablaze". The Guardian. London, UK. נבדק ב-12 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Too Cautious: How Army Rated Freedom Fighter Pearl Cornioley". The Times. 1 באפריל 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Atwood, Kathryn J. (2011). Women Heroes of World War II. Chicago: Chicago Review Press. p. 190. ISBN 9781556529610.