פרשת שמעון אבלס

ציור מאת גוטליב הס

פרשת שמעון אבלס (Simon Abeles) היא פרשת מותו של ילד יהודי בשנת 1694 בפראג. שהפכה לכלי תעמולה דתי של הכנסייה הקתולית נגד יהודי בוהמיה. הכנסייה טענה שאביו של שמעון (זימלי) אבלס, אלעזר (לזרוס), רצח את בנו לאחר שהילד הביע רצון להמיר את דתו לנצרות ולהיטבל. סיפור המקרה שולב בכתבים ובדרשות אנטי-יהודיות והוצג כדוגמה ל"רצח דתי" מצד יהודים. נסיבות המוות אינן ברורות עד היום, והפרשה נותרה שנויה במחלוקת היסטורית.

רקע

שמעון אבלס נולד ב-6 באוגוסט 1682 למשפחה יהודית בולטת בפראג. אביו, אלעזר אבלס, היה עסק במידה נרחבת במסחר בכפפות, ובנו של משה בומסלא אבליש, ששימש פרימוס (ראש הקהל) קהילת יהודי פראג, והיה דמות מרכזית בענייני הציבור וחבר בשושלת משפחתית רבת השפעה. יריבויות פנימיות בין משפחות בולטות בקהילה עשויות היו להיות אחד הגורמים לפרשה.

סיפור המעשה

בשנות ה-90 של המאה ה-17 ניהלו מסדר הישועים בפראג מסע הטפה מיסיונרי אינטנסיבי, בעיקר כלפי ילדים יהודים. בספטמבר 1693, בעקבות מתחים בינו לבין אביו, נמלט שמעון אל הקלמנטינום – המכללה הישועית בעיר – ושם החל ללמוד את יסודות הדת הקתולית. לטובת ביטחונו, שמעון אבלס הושם והופקד בידיו של פרנץ קפקא (Franz kawka), שהיה בעבר יהודי אך בשנת 1693 המיר את דתו לנצרות והיה אז בין הנוצרים המתגוררים בפראג, בבית דניאל בנקאמפ בעיר העתיקה. קפקא קיבל על עצמו את האחריות לשמור על הילד ולהבטיח לדאוג לו בכל עת. לאחר כמה ימים הוחזר לביתו על ידי אביו.

המתח בבית נמשך, וב־21 בפברואר 1694 הוכה שמעון קשות – לפי גרסה אחת בידי קרוב משפחה בשם לייבל קורצהנדל (Löbl Kurtzhandel) מהעיר מנייטין – ונפצע קשה בצווארו. הילד מת ונקבר בבית החיים בפראג. ביום המחרת הלך יוסל, יהודי מהקהילה, להודיע לישועים שמותו של שמעון נגרם משתיית יין שלכאורה הכיל רעל.

בית המשפט המלכותי הורה על הוצאת גופתו מן הקבר. הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קארל, שהייתה אז מעוז ישועי, קבעה כי הוא מת מוות אלים, וזה הובילה למעצר האב, אשתו השלישית לאה, והטבחית הנרל. ב-15 במרץ התאבד לזר אבלס בתלייה באמצעות תפילין מחשש לעינויים. ב-22 במרץ הועמד קורצהנדל לדין ועונה קשות. קורצהנדל פנה לקיסר ליאופולד הראשון בווינה בבקשה לצדק, אך ערעוריו נדחו. לבסוף, לאחר חקירה שכללה עינויים, הוצא להורג בשבירה על הגלגל; לפי נוסח אחר, לפני הוצאתו להורג הסכים להיטבל לנצרות והודה בהריגה – אך לא ברצח.

אף על פי שמעולם לא הוטבל לנצרות, הוכר שמעון אבלס כקדוש וכמרטיר נוצרי. ב-31 במרץ 1694 נקבר שמעון בטקס ממלכתי ומקום קבורתו בכנסיית טין שבפראג הפך לאתר עלייה לרגל. הכנסייה ניצלה את המקרה לשם הסתה קשה נגד היהודים. נסיבות מותו של הילד לא ברורות לאשורן עד היום.

כנסיית טין בעיר העתיקה של פראג, בה נקבר שמעון אבלס

פרסומים, יצירות ואיורים בעקבות הפרשה

הפרשה פורטה בחיבור אנונימי בשם Processus Inquisitorius ("הליכים אינקוויזיטוריים"; 1696), בדיווח מאת הישועי יוהנס אֶדֶר שפורסם שני ספרים. א. "Virilis Constantia Pueri Duodennis Simonis Abeles ", בשנת 1696. ב. "Mannhaffte Beständigkeit des zwölffjährigen Knabens Simons Abeles", בשנת 1698. וכן בכרוזים, ציורים ואף אורטוריה ארוכה שראתה אור לציון מותו של שמעון כ"קדוש". ביידיש פורסמה "קְלָאגְלִיד" (קינה), שנדפסה בידי חיים דרוקר באמסטרדם בשנת תנ"ה (1695), שציינה את מותו של קורצהנדל – אך למרבה ההפתעה לא הכחישה את אשמתו.

לקריאה נוספת

• משה שטיינשניידר, ספרות ישראל - ד, עמ' 416, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• אברהם כהנא, הצופה לחכמת ישראל - ט, עמ' 278, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) (עם הרבה שינויים)
• Elisheva Carlebach, “The Death of Simon Abeles: Jewish–Christian Tension in Seventeenth-Century Prague,” Berman lecture, Queens College, New York, 2003.
• Alexandr Putík, “The Prague Jewish Community in the Late Seventeenth and Early Eighteenth Centuries,” Judaica Bohemiae 35 (2000): 4–140.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרשת שמעון אבלס בוויקישיתוף

• גוטהרד דויטש, ‏"שמעון אבלס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• פרשת שמעון אבלס באתר Everything2
• פרשת שמעון אבלס באתר YIVO

ספרים על הפרשה:

• ‏Processus Inquisitorius, באתר גוגל ספרים (בגרמנית)
• Jan Eder, ‏Virilis constantia pueri duodennis, באתר גוגל ספרים (בלטינית)
• ‏Mannhaffte Beständigkeit des zwölffjährigen Knabens Simons Abeles, באתר גוגל ספרים (בגרמנית)
• איין נייא קלאג ליד בניגון פון רבי שמעון בהספרייה הלאומית