צילום פנורמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צילום פנורמי הוא סוג של צילום שבו נראית תמונה מאוזנת וארוכה, כמו המראה הנשקף מהעין האנושית, ולא תמונה ממוקדת המתמקדת על אזור מסוים.

המראה הפנורמי הוא המראה הטבעי הנשקף לעינינו כי זווית הראייה של אדם מבוגר היא 130 מעלות. בכל זאת, גם בקולנוע וגם בצילום בוחרים אנו להתבונן בתמונות ביחס של 3:4 או 2:3. בצילום הפנורמי מדובר בהשגת תצלומים ביחס של 1:3 במידות האורך והרוחב.

צילום פנורמי של סידני
צילום נוף פנורמי

מאפיני הצילום הפנוראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן דרכים לא מעטות לצלם צילום פנוראמי. דרכים אלה נבדלות במספר משתנים עיקריים:

  • זמני הצילום של חלקי התמונה השונים, האם כל חלקי התמונה מצולמים באותו זמן, או בזמנים שונים.
  • הפרמטרים של הצילום חייבים להיות דומים לאורך כל התמונות, כדי שלא יהיו הבדלים משמעותיים בחיבורים.
  • רציפות הצילום, האם הצילום מבוצע באופן המייצר רצף של שדות ראיה, או מקטעים.
  • מידת האוטומציה של הצילום, האם הצלם נדרש לפעולה יזומה לצורך צילום מקטעי התמונה השונים, או שהמצלמה מצלמת אותם באופן אוטומטי.
  • מידת האוטומציה ביצירת התמונה הסופית, האם נדרשת התערבות הצלם ביצירת התמונה ( חיבור המקטעים השונים) או שהפעולה אוטומטית.
צילום היקפי 360 מעלות של ניו יורק ממרפסת התצפית בבניין אמפייר סטייט
Magnify-clip.png
צילום היקפי 360 מעלות של ניו יורק ממרפסת התצפית בבניין אמפייר סטייט
  • צילום בו זמני של כל חלקי התמונה נעשה בשני אופנים עיקריים,
    • שימוש במערכת אופטית המכסה את כל שדה הראיה הנדרש, ומטילה אותו על הגלאי או סרט הצילום. מערכת זו יכולה להיות עדשה רחבת זווית, לזוויות של עד כ 180 מעלות, או מראות כדוריות לזוויות של עד 360 מעלות.
    • שימוש במספר מערכות אופטיות נפרדות המכסות את שדה הראיה הנדרש, לדוגמה מערך מצלמות המקובע עם הסטה זוויתית ביניהן. מערך זה יכיל בדרך כלל חפיפה אופטית מסוימת בין שדות הראיה.
  • צילום בזמנים שונים, מתבצע בדרך כלל על ידי מצלמה בודדת המסתובבת סביב צירה, ומצלמת תמונות שונות בכוונים שונים. שיטה אחרת היא על ידי מצלמות חריץ, אשר בהן תנועת המצלמה, או תנועת המערכת האופטית רציפה, ומכל זווית מצולם רק פס רוחבי צר של התמונה. במצלמות סרט, תנועת הסרט מתואמת עם תנועת האופטיקה ליצירת רצף אחיד. במצלמות דיגיטליות, מצולמות תמונות בקצב גבוה המכסות את כל שדה הראיה במימד הצר של התמונה הסופית, ושל זווית צרה במימד הרחב של התמונה הסופית. שיטה זו נהוגה בעיקר בצילומי אוויר ולווין.
  • בצילומים המתבצעים על ידי סיבוב המצלמה, קימות רמות שונות של אוטומציית התהליך:
    • צילום ידני, בו הצלם מצלם כל תמונה על ידי לחיצה נפרדת על לחצן הצילום. בשיטה זו הצלם מחליט על מידת החפיפה בין התמונות.
    • צילום בעזרת חצובה עם ראש חצובה ייעודי, בשיטה זו ציר הסיבוב של המצלמה נקבע באופן מדויק סביב המוקד האופטי של העדשה, קיימים סימוני עזר לקביעת זוויות הצילום הרצויות, ומישור הסיבוב נשמר בצורה מדויקת. גם בשיטה זו הצלם צריך ללחוץ על לחצן הצילום לצורך צילום כל אחת מהתמונות.
    • צילום דיגיטלי אוטומטי. בשיטה זו המצלמה מסתובבת באחד האופנים שהוזכרו כאן, אולם ההחלטה מתי, ובאיזה זווית לבצע את הצילום מתבצעת על ידי המצלמה באופן אוטומטי. שיטה זו מיושמת דווקא במצלמות לא מקצועיות ובמצלמות בטלפונים סלולריים, ומאפשרת לצלמים לא מקצועיים לצלם צילומים פנוראמיים סבירים.
    • צילום בעזרת חצובה ממונעת, בשיטה זו המצלמה נעה באופן אוטומטי בין זוויות הצילום, והצילום עצמו נעשה גם הוא באופן אוטומטי. שיטה זו משמשת בדרך כלל ליצור תמונת תוצאה ממספר רב של תמונות נרכשות, כדי להשיג תוצאה בעלת רמת דיוק גבוהה ורזולוציה גבוהה.
  • יצירת התוצאה במקרה של צילום תמונות שונות לצורך יצירת תמונת תוצאה יכולה להיות בדרגות אוטומציה שונות:
    • הדפסה או טעינה של התמונות למחשב, והתאמתן באופן ידני, או על ידי תוכנת מחשב ליצירת הרצף.
    • מעבר אוטומטי של מערכת הצילום המייצרת תמונת תוצאה ללא צורך בהתערבות הצלם או העורך. מערכות צילום מסוג זה מקובלות בשני הקצוות של הצילום. במערכות ייעודיות ומקצועיות לצילום פנורמי, אשר בדרך כלל הן מערכות יקרות ומורכבות. ומעידך במצלמות דיגיטליות ובמצלמות בטלפונים סלולריים, בהן יש אפשרות לקבלת תמונת התוצאה הפנרומית מיידית לאחר סיום הצילום באופן אוטומטי.

צילום פאנוראמות על ידי מצלמות סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צילום פנורמות על ידי מצלמות סרט יכול להתבצע באופנים שונים, והוא מוכר כבר מסוף המאה התשע עשרה:
צילום פנורמי משנת 1864 של נוף בטנסי
    • הדרך הפשוטה והזולה מצויה במצלמות קומפקטיות שלהן עוצמית רחבת זווית ומתאם פנורמי במסגרת התמונה. לרוב ממדי התצלום בסרט הם 12:36 מ"מ וזווית הצילום אינה יותר מ-60 מעלות.
    • דרך נוספת היא בשיטת הצילום המתקדמת APS, בה ניתן לבחור בין האפשרויות המובנות את הצילום הפנורמי. ממדי התצלום בסרט שכזה אף קטנים יותר מאשר בסרט 35 מ"מ ובהגדלות בינוניות או יותר מכך, כבר ניכרת ירידה משמעותית באיכות התצלום.
    • דרך לחובבים מתקדמים היא לצלם מסגרת מלאה במצלמת 35 מ"מ או של פורמט בינוני עם עצמית רחבת זווית של 28 מ"מ ולאחר מכן לבצע חיתוך של התמונה ביחס של 1:3 לפי טעמו של הצלם.
    • יש אפשרות גם לצלם שתי מסגרות עוקבות ולחבר את התמונות זו לזו לשם השגת תצלום פנורמי וזאת בשני אמצעים:
ישנם ראשי חצובה המצוידים בפלס מים אשר מאפשרים לצלם תמונות עוקבות בצילום פנורמי על ידי סיבוב המצלמה במרחקים קבועים, בהתאם לעצמית בה משתמש הצלם, 28 מ"מ עד 85 מ"מ.
ישנם מתאמי פנורמה למצלמת רפלקס 35 מ"מ העושים שימוש בעצמית של פורמט גדול. המתאם מאפשר הסטה של העצמית ומאפשר לצלם תמונות עוקבות, בצד ימין ובצד שמאל ועל ידי כך ליצור תמונה פנורמית.
צילום פנורמי של המבצר הצלבני בכוכב הירדן

בשני האמצעים שהוזכרו ישנן לעתים בעיות מיקוד ובעיקר בעיות חשיפה, כמו למשל בתצלום פנורמי של חומה ארוכה, כאשר במסגרת הימנית החומה הינה בהירה ובמסגרת השמאלית החומה כהה יותר וזאת בגלל שיטות החשיפה הממוצעת שבוחרות יחס חשיפה שונה בכל פעם, בהתאם לנושא התמונה.

בימינו, על ידי שימוש בתוכנות שמיועדות לשם כך, אפשר לחבר תמונות עוקבות מן הסוג הנ"ל לתמונת פנורמה המצויה בקובץ דיגיטלי, אותה כמובן אפשר להדפיס לאחר מכן. התוכנות מאפשרות גם לעבד את התמונות ולהתאים להן את הגוון הנכון ביותר בעת החיבור ביניהן ועל ידי כך מתקנות את הבעיות הנפוצות בשיטת החשיפה הממוצעת.

    • ישנה גם דרך מקצועית והיא לצלם במצלמות המיועדות במיוחד לצילום פנורמי. ישנם שני סוגי מצלמות שכאלה, אחת בעלת עצמית הנעה על ציר ואחרת בעלת עצמית מתחלפת אולם זו קבועה במקומה לאחר התקנתה. מצלמה מן הסוג השני היא מצלמת כוונת של פורמט בינוני לרוב, אך יש מעטות של 35 מ"מ שמצלמות גם מסגרת רגילה (24:36 מ"מ) וגם ביחס של 24-72 מ"מ. העקרון של מצלמות אלה מבוסס על מישור סרט רחב יותר מאשר הרגיל (36 מ"מ).

היתרון במצלמה שכזו הוא שהנושא מקבל בתצלום חשיפה אחידה לעומת השיטה של חיבור שתי תמונות זו לזו, אולם זווית הצילום היא לרוב 70 מעלות ואילו בשיטת הצמדת התמונות היא 140 מעלות.

    • מצלמה בעלת עצמית הנעה על ציר לוכדת נושא בזווית צילום של 140 מעלות והתצלום זוכה לחשיפה אחידה. מצלמות שכאלה הן של 35 מ"מ המפיקות מסגרת של 24:66 מ"מ והן של סרט גליל בפורמט בינוני המפיקות מסגרת של 60:170 מ"מ. ישנן כאלה שהתוף הנע על הציר פועל בעזרת סוללות בלבד ויש כאלה שהמנגנון איננו אלקטרוני אלא מכני ואינו זקוק לסוללות אלא לדריכת המנוף בלבד. ישנן המאפשרות הסטה קלה של העצמית לכיוונון מדויק יותר ויש כאלה שמאפשרות מהירות סגר ארוכה למדי עבור צילום לילה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]