צי בעצם היותו
בלוחמה ימית, צי בעצם היותו (באנגלית: Fleet in being) הוא כוח ימי הנמנע מפעולה ומשפיע על המהלכים בזירה הימית מעצם נוכחותו ועוצמתו. הצי בעצם היותו הוא חלק מאסטרטגיה הגנתית הרתעתית המיושמת על ידי כוח ימי נחות. הצי בעצם היותו מסוגל למנוע שליטה בים, אך אינו מסוגל ליצר שליטה שכזו. הצי בעצם היותו יכול לבצע פעולות התקפיות ברמה הטקטית שמטרתן ערעור הכוח הימי החזק של היריב, אך לא לצאת להתקפה אסטרטגית.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במונח נעשה שימוש לראשונה בשנת 1690, בעת שארתור הרברט, הרוזן הראשון מטורינגטון נקרא להסביר בפני הפרלמנט הבריטי מדוע הפסיד בקרב ביצ'י הד ב-10 ביולי 1690. הוא הצהיר כי ”כפי שזה היה, מרבית האנשים חששו שהצרפתים יפלשו; אך אני החזקתי בדעה אחרת, ועל כך יעידו כמה מחברי הבית: תמיד אמרתי כי כל עוד ישנו לנו הצי בעצם היותו, הם לא יעזו לנסות.”.
התפתחות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]
האסטרטג הימי הראשון שהתייחס למונח במובנו האסטרטגי הרחב היה פיליפ הווארד קולומב (אנ'), בספר שפרסם בשנת 1891, בו התייחס למהלך שביצע לורד טורינגטון בביצ'י הד, וציין כי היה די בצי בעצם היותו, על אף שהיה מוכה וחבול ונחות, לבלום את פעולתו של הצי המנצח כנגד הים והחוף.[1] בהקדמה למהדורה השנייה של ספרו הרחיב קולומב את ההתייחסות לצי בעצם היותו, לאור תגובות שקיבל למהדורה הראשונה.[2] בביוגרפיה של הלורד נלסון שפרסם אלפרד תייר מהן בשנת 1897, בהתייחסו לפעולת הנחיתה בקלווי שבקורסיקה בשנת 1794, טען מהן כי היה ונלסון היה עומד מול לורד טורינגטון, לא היה הצי בעצם היותו של טורינגטון מספיק כדי לעוצרו.[3] הייתה זו ביקורת כלפי הגדרתו של קולומב.[4] קולמוב הגיב במהדורה השלישית לספרו, שיצאה ב-1899, בה צורף נספח העוסק במלחמת ארצות הברית–ספרד שהתרחשה שנה קודם לכן, ובה שימש תייר מהן יועץ אסטרטגי לענייני אסטרטגיה ימית. בנספח הדגים קולומב בפירוט רב כיצד ציו של פסקואל סרוורה (אנ') היווה צי בעצם היותו, ומנע מצי ארצות הברית לבצע פעולות התקפיות במשך 33 ימים, על אף שהיה רחוק ימים רבים מזירת הלחימה.[5] מהן עצמו הציב תשתית רעיונית למונח באסופת לקחיו מהמלחמה.[6]
ב-1911 תרם ג'וליאן קורבט תרומה נוספת להתפתחות המושג, כשטען שהצי בעצם היותו היא שיטה לגיטימית לערעור השליטה בים באמצעות צעדים הגנתיים. לדבריו, מגננה ימית משמעה ”החזקת הצי בעצם היותו - לא רק מתקיים, אלא איתן ופעיל.”. קורבט הרחיב והסביר כי היכן שהאויב מחפש שליטה בים למען צרכיו ההתקפיים, ניתן למנוע ממנו שליטה זו באמצעות שימוש הגנתי בצי הכולל הימנעות מקרב ישיר וניצול כל הזדמנות להתקפת נגד.[7]
ההיסטוריון ג'פרי טיל (אנ') זיהה בתחילת המאה ה-21 כי במונח "הצי בעצם היותו" נעשה שימוש לתיאור ארבעה סוגים שונים של מבצעים. הראשון, השגת מידה של שליטה בים לצורך השהיית הצורך בהחלטה במהלך קרב; השני, השגת יתרון אסטרטגי באמצעות פעולות כמו מתקפה על אוניות סוחר, תוך המניות מהתנגשות עם צי עדיף; השלישי, שימוש בהטרדה והתחמקות מתמידים ככלי למניעת שימוש חופשי בים מהאויב; הרביעי, ביצוע פעולות שמטרתן אך ורק הבטחת שרידותו של צי יריב נחות.[8]
מקרים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת רוסיה–יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה הקרה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- John B. Hattendorf (2014). "The Idea of a "Fleet in Being" in Historical Perspective". Naval War College Review. 67 (1).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ P. H. Colomb (1891). Naval Warfare (1 ed.). London: W. H. Allen. p. 122.
- ^ P. H. Colomb (1895). Naval Warfare (2 ed.). London: W. H. Allen. pp. ix.
- ^ A. T. Mahan (1897). The life of Nelson. Boston: Little, Brown and Company.
- ^ הטנדורף, עמ' 45.
- ^ P. H. Colomb (1899). "The Spanish-American War". Naval Warfare (3 ed.). London: W. H. Allen. pp. xxxi, xxxvii–xli.
- ^ A. T. Mahan (1899). Lessons of the War with Spain. Boston: Little, Brown and Company. pp. 75–85.
- ^ Julian Stafford Corbett (1911). Some Principles of Maritime Strategy. London: Longmans, Green and Company. pp. 212, 224–225.
- ^ הטנדורף, עמ' 47.