התקפה (צורת קרב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התקפה או אופנסיבהאנגלית Offensive), היא צורת קרב צבאית האגרסיבית יותר מבין יתר צורות הקרב, של כוחות חמושים המתבצעת על מנת לכבוש שטח, להכניע, להכריע את האויב או להשיג מטרה אסטרטגית, צבאית, מדינית או טקטית אחרת. כינוי אחר הניתן בתקשורת להתקפה הוא "פלישה" או מתקפה. ההתקפה היא צורת הקרב העיקרית והמובילה בין צורות הקרב בלחימה עם האויב. מי שטבע את המונח המודרני להתקפה היה איש צבא פרוסי, מאבות תורת הלחימה המודרנית קרל פון קלאוזביץ.

מטרות קרב ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תורת הלחימה הצה"לית, לקרב ההתקפה 4 מטרות עיקריות:

  • להשתלט על שטחי המפתח ומהם לשלוט על השטחים החיוניים. כלומר, לתקוף שטחים שהוגדרו על ידי הרמה הממונה כשטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי שלה.
  • למנוע מהאויב להתאושש ולהחזיר "מכת נגד".
  • להפתיע, להתיש, לשחוק ולהשמיד אויב, ולפגוע בציוד הלחימה שלו, בכוחותיו וברוח הלחימה שלו.
  • להעביר ולקיים את הקרב המתנהל לשטח האויב.

הנחות יסוד בהתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת היסוד העיקרית בהתקפה היא כי היתרון הוא בדרך כלל אצל התוקף. לכן, יתרון ההפתעה עומד לרוב לזכות התוקף, והוא מתבטא במיקום ותיזמון ההתקפה, אך לא מעצם קיומה, אליה מודע המגן. התמודדות עם מיקום ההתקפה מתאפשרת לאויב על ידי ניתוח השטח והכנתו. להתקפה מספר יתרונות משמעותיים: לרוב, היוזמה נמצאת בדרך כלל אצל התוקף. הוא מחליט על תזמון ומועד ההתקפה. היכולת לרכז המאמץ עומדת ליתרון התוקף. התוקף בדרך כלל יעדיף לתקוף כאשר הוא ביתרון כמותי ומספרי על פניי המגן. כלל אצבע אומר שעל התוקף להיות ביתרון כמותי ומספרי על המגן ביחס של שלוש לאחד.

מאמצים בהתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחלק את המאמצים בהתקפה לארבעה מאמצים עיקריים:

מאמץ עיקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו של מאמץ זה הוא לאתר את נקודת התורפה אצל האויב, לחשוף את חולשותיו ולהוות מאמץ עיקרי דרכו תוטל העתודה לקרב. בנוסף, משימותיו הם שחיקה מרבית של האויב. מאמץ זה אמור להכריע את התוקף, באמצעות הטלת העתודה בשלב מאוחר יותר בהתקפה.

מאמץ מישני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו המאמץ המשני בהתקפה ותפקידו לתמוך במאמץ העיקרי או להוות אלטרנטיבה ולהפוך במקרה הצורך למאמץ העיקרי, דרכו ייתכן ותוטל למערכה העתודה.

מאמץ ההטעיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמץ זה מיועד להסתיר ולהסוות מפני האויב את יתר המאמצים, במיוחד את עיתוי וכיוון תקיפת המאמץ העיקרי. במאמץ זה מופעל במיוחד, עיקרון הלחימה - התחבולה, והוא נועד להטעות את האויב ולגרום לו להעריך שהמאמץ העיקרי של התוקף יגיע מכיוון אחר מזה שממנו יגיע בפועל.

עתודה (מאמץ ההלם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתודה במאמץ זה שני תפקידים עיקריים: להנחית את המשך ההתקפה מה שמכונה לעיתים "אגרוף המחץ" במקרה שבו אחד המאמצים מצליח, או להוות כח להמשך התקפה בעומק מערך האויב. בהתקפה, בדרך כלל תוטל העתודה למאמץ המצליח.

מתקפת נגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת נגד

מתקפת נגד היא התקפה כחלק מקרב ההגנה, שנועדה להכשיל מאמצים בעת התקפת האויב, וזאת לאחר התאוששות וצבירת הכוח אצל המגן.

מתקפת מנע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקפת מנע היא פעולת מנע והתקפה המעבירה את יוזמת המלחמה או הקרב מהאויב לצד התוקף וכך בעצם מאפשרת למנוע ממנו לפגוע או לצאת להתקפה מתוכננת מצידו. עיתוי ההתקפה במתקפת מנע, שומר על גורם ההפתעה בידיי התוקף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]