הרתעה (אסטרטגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך מתמקד באנקדוטות ישראליות במקום במושג המרכזי ביחסים בינלאומיים, במלחמה הקרה, ואפילו בתורת הביטחון הישראלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרתעה היא מדיניות אסטרטגית שנועדה למנוע מאויב או מיריב מלבצע פעולה מסוימת, באמצעות איתות שהתגובה על הפעולה תביא ליריב נזק הגדול מתועלתה. ההרתעה היא מדיניות נפוצה במסגרת יחסים בינלאומיים.

ההרתעה מבוססת על האמצעים העומדים לרשות הצד המאיים ועל נכונותו לעשות בהם שימוש. אלמנט מרכזי של אסטרטגיית ההרתעה הוא שהאיום צריך להיתפס כאיום אמין בעיני הצד המאוים. כיוון שההרתעה מיועדת כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של הצד המאוים, על המאיים לדעת אילו אינטרסים חשובים בעיני הצד המאוים.

אחד הקשיים המשמעותיים בתורת ההרתעה הוא קיומו של שוני בין תפיסת המציאות ועולם הערכים של הצד המאיים לבין אלו של הצד המאוים. ככלל, שיש שוני בין תפיסת העולם של הצדדים, כך יתקשה המאיים להציב הרתעה אפקטיבית כלפי המאוים. לדוגמה, אם הצד המאיים סבור שחיי אדם הם ערך עליון הוא עשוי ליצור הרתעה המבוססת על הסבת אבדות רבות בנפש. אולם, אם בעיני הצד המאוים, ערכם של חיי אדם נופל בהשוואה לערכים ואינטרסים אחרים, ייתכן שהאיום לא יספק הרתעה.

סוגי הרתעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרתעה נחלקת לארבעה סוגים עיקריים:[דרושה הבהרה]

  • הרתעה כללית: גורם המונע באמצעות איום בתגובה התקפה כוללת של היריב על המרתיע.
  • הרתעה ספציפית: מאפשרת התמודדות עם הפרות מוגבלות של סטטוס קוו צבאי שאינן מגיעות לרמה של מלחמה כוללת.
  • הרתעה ישירה: מניעת פגיעה של היריב במרתיע, או מניעת שינויו של סטטוס קוו בין המרתיע למורתע.
  • הרתעה עקיפה: גורם המונע מהיריב לפגוע בבעלת ברית של המרתיע.

ההרתעה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס F-15I רעם. מטוסים אלו מהווים את חוד החנית של חיל האוויר הישראלי והם מצטיינים בטווח רב וחימוש כבד. בטקס הגלילה של המטוסים אמר שר הביטחון דאז יצחק מרדכי: "ל-F-15I תהיה תרומה משמעותית לכוח ההרתעה האווירית של ישראל."

כמו ברוב הצבאות, גם האסטרטגיה של צה"ל מכילה נדבך של הרתעה (לצד עקרונות כמו הכרעה ויוזמה). מילון המונחים הרשמי של צה"ל מגדיר את המונח "הרתעה" באופן הבא:

פעולה או תהליך של איום המונעים מן האויב נקיטת פעולה בשל חשש מפני תוצאותיה. ההרתעה יוצרת הלך-רוח בדבר קיומו של איום אמין, שאין פעולת נגד סבירה נגדו, לדעת מקבלי ההחלטות של האויב. מימוש האיום כרוך להערכתם בתוצאות שאין הם יכולים או רוצים לעמוד בהן.

– בטאון חיל האוויר, 12/2001, 142

לאחר מלחמת לבנון השנייה התבטא חסן נסראללה ביחס למהלכים שהובילו לפרוץ המלחמה. בין היתר, התייחס נסראללה להרתעה הישראלית ערב המלחמה. במהלך ימי הלחימה שיגר ארגון חזבאללה קרוב לכ-4,000 רקטות ארטילריות ואילו צה"ל תקף יעדים רבים בלבנון מן האוויר, הים והיבשה. בראיון שנערך על נסראללה לאחר המלחמה, הודה חסן נסראללה כי היה נמנע מפעולת החטיפה של החיילים אילו ידע כי התגובה מצד ישראל תהיה כה חריפה[1]. פרשנים ופוליטיקאים ישראליים טענו כי ההרתעה הישראלית נשחקה בשנים שקדמו למלחמה ולכן התגובה הישראלית לא תאמה את ההערכות של חזבאללה. בד בבד, נטען כי ההפצצות הכבדות של חיל האוויר הישראלי והתמרונים הקרקעיים של חטיבות הרגלים והשריון הישראליות, שיקמו את ההרתעה הישראלית.[2]

במפגש של ראש אמ"ן, עמוס ידלין, עם חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שנערך ב-16 בספטמבר 2007 אמר ידלין "ההרתעה הישראלית שוקמה מאז מלחמת לבנון השנייה וזה משפיע על כל המערכת האזורית, כולל איראן וסוריה".[3] לציבור לא נמסרו נימוקיו של ידלין לקביעה זו, אך סמיכות המאורעות הביאה לקישורה עם תקיפת הכור הגרעיני בסוריה. מאמר המערכת של "הארץ" מתח ביקורת חריפה על קביעתו של ידלין, אך ציין "אם אכן הייתה פעולת תקיפה בסוריה ששיבשה את שיתוף הפעולה האיראני-הסורי-הצפון קוריאני בתחום הפצת נשק גרעיני, אם הפעולה אכן תוכננה ברצינות רבה יותר ממלחמת לבנון השנייה והובאו בחשבון הסיכונים הגלומים בה - יש בכך כדי לעודד" והוסיף "פעולה מוצלחת - אם הייתה - יכולה לשדר מסר, שאי אפשר לקרב נשק גרעיני אל גבולותיה של ישראל או לטווח פגיעה אפשרית בה בלי לשלם מחיר".[4]

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ישראל הורסת בתים של מחבלים על מנת להרתיע את סביבתם (כולל את בני משפחתם)[5] מתמיכה בטרור וביצוע פיגועים בעצמם, בידיעה שהם ומשפחתם ישלמו מחיר על כך. במסגרת עתירות שהוגשו לבג"ץ נגד הריסת בתים, דחה בית המשפט את רוב העתירות וקבע שהריסת בתי מחבלים לצרכי הרתעה ומניעת פיגועים היא לגיטימית. הריסת בתי מחבלים הוכחה כמרתיעה והובילה לכך שפלסטינים הסגירו את בני משפחתם שעמדו לצאת לבצע פיגוע.[6][7]

מטוס קרב F-16I "סופה" ממריא להפצצת מטרות טרור במבצע עופרת יצוקה. מטוסי ה"סופה" מסוגלים להפציץ מטרות בטווחים ארוכים ובכך תורמים לכושר ההרתעה של מדינת ישראל.

במהלך דצמבר 2008 ירה חמאס מאות רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה ודרום ישראל, בהיותו בטוח שישראל לא תגיב בגלל הפחד להיכנס לפעולה רחבה בעזה. כדי להחזיר את ההרתעה פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע עופרת יצוקה. חלקו הראשון של המבצע נפתח ב"הלם ומורא": הפצצה אווירית מסיבית של חיל האוויר הישראלי על מטרות חמאס בה נהרגו כ-300 מחבלים. בשלב השני נכנסו כוחות יבשה לפעולה קרקעית ברצועה ותוך טיהור בתים, מלכודות נפץ ומנהרות התקדמו עד לפאתי העיר עזה, בשלב זה נהרגו מאות מחבלים למרות שפעילי חמאס ירדו למחתרת וניסו להימנע ככל האפשר מעימות ישיר עם כוחות צה"ל. במבצע, שנערך כ-3 שבועות, נהרגו למעלה מ-700 מחבלים ולטענת הפלסטינים סך הכל נהרגו כ-1300 בני אדם. לטענת גורמים בישראל, חמאס לא ציפה לפעולה בסדר גודל שכזה והיא השיבה את ההרתעה של צה"ל בעיני ארגון החמאס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רועי נחמיאס, "לא היינו חוטפים חיילים, לו ידענו שזו התגובה", באתר ynet, ‏27.8.2006
  2. ^ מערכת וואלה! חדשות, "אולמרט: 'נסראללה מפחד מעימות עם ישראל'", באתר וואלה!, ‏10.8.2008
  3. ^ אריק בנדר, "שיקמנו ההרתעה מול סוריה", באתר nrg, ‏16.9.07
  4. ^ הרתעה לא משקמים ברגע, באתר הארץ, 18.9.07
  5. ^ בתרבות הערבית האדמה היא ערך עליון
  6. ^ Yishai Schwartz, Israel Destroys Homes to Deter Terrorists. A New Study Says It Works—But Is It Moral?, New Republic, December 8, 2014.
  7. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, זהו המחבל שביצע את הפיגוע שבו נרצחו אב ובנו בעתניאל, באתר ynet, 15 בנובמבר 2015.