קגו
 קגו
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | סופיות שמש |
| משפחה: | קגואיים |
| סוג: | קגו |
| מין: | קגו |
| שם מדעי | |
 Rhynochetos jubatusורו & Murs, 1860 | |
| |
קגו (שם מדעי: Rhynochetos jubatus) הוא מין יחיד במשפחתו ואנדמי לקלדוניה החדשה של עוף מסדרת סופיות השמש. כל גופו של הקגו צבוע באפור כחלחל מלבד רגליו ומקורו האדומים. רגליו של הקגו ארוכות, ויש לו ציצת נוצות.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכו של הקגו כ-55 ס"מ, ומשקלו יכול להשתנות מאוד בין עונה לעונה, בטווח 0.7 עד 1.1 קילוגרם. מכיוון שהוא אינו יכול לעוף (ואולם הוא יכול לדאות תוך כדי בריחה), הוא מבלה את רוב זמנו על הקרקע, ומחפש אחר חסרי חוליות שאותם יוכל לאכול. אפילו קנו, הבנוי מזרדים, נבנה על הקרקע. הנקבה מטילה ביצה אחת, והזכר והנקבה משתפים פעולה בדגירה ובגידול הגוזל. מכיוון שהוא אינו יכול לעוף, הקגו חשוף מאוד לטורפים - שלא היו בבית גידולו עד שהובאו על ידי האדם, ולכן הוא כעת בסכנת הכחדה.
הקגו משמיע מגוון רחב של קולות, בדרך כלל ב"דואטים", שאותם הוא עושה בבוקר למשך כ-15 דקות.
הקגואים מאוד טריטוריאליים, והטריטוריות שלהם נפרשות על שטחים של 100 עד 280 דונם. בתוך הטריטוריות שלהם, הזכרים והנקבות בודדים, ושטחי האכילה שלהם נפרדים זה מזה (אך חופפים). הקגו משתמש בציצת הנוצות ובכנפיים שלו לצורך מצגי חיזור, שהקגואים משתמשים בגרסה שונה מעט שלהם כדי להרתיע טורפים פוטנציאליים. בעיות טריטוריאליות בין קגואים נפתרות בדרך כלל על ידי קרב ביניהם, המתבצע בעזרת הכנפיים והמקורים ועלול לגרום לפציעות חמורות.
הקגו ניזון כמעט אך ורק מבשר של בעלי חיים שונים: חלזונות, לטאות ותולעים טבעתיות מהוות חלק עיקרי מתזונתו; אך הוא ניזון גם מזחלים, עכבישים, מרבי רגליים וחרקים כמו חגבים וחיפושיות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קגו, באתר ITIS (באנגלית)
- קגו, באתר NCBI (באנגלית)
- קגו, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קגו, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קגו, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קגו, באתר GBIF (באנגלית)
- קגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
