קהילת יהודי ניסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קהילת יהודי ניסה
Społeczność żydowska w Nysie
פנים בית הכנסת שחרב בניסה
פנים בית הכנסת שחרב בניסה
מידע כללי
סוג בית כנסת
מדינה פוליןפולין  פולין
בעלים קהילת יהודי ניסה, בעבר
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 1892 – 9-10 נובמבר 1938 (ליל הבדולח)
תאריך פירוק 1945
חומרי בנייה לבנים
סגנון אדריכלי נאו-גותי עם אלמנטים מסגנון האדריכלות הנאו-מורית.
המיקום המדויק שבו עמד בית הכנסת החדש. מעודכן לשנת 2021 במקום גן ילדים


קהילת יהודי ניסה התקיימה בעיר ניסהפולנית: Nysa, להאזנה (מידעעזרה); שמה לשעבר בגרמנית: נייסה, Neisse או Neiße) בשלזיה, שבדרום פולין. הקהילה כללה גם את המשפחות היהודיות שגרו בכפרים הסמוכים לעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-14[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של תושבי ניסה היהודים היה משנת 1319. המקורות מזכירים גם יהודים בשנת 1350. באותה תקופה היהודים העדיפו להתגורר בנפרד מיתר תושבי העיר על כן הם התכנסו לרחוב אחד שבו גרו רק היהודים, באותו הרחוב היה בית כנסת[1]. מאוחר יותר נקרא הרחוב יודנגאסה-Judengasse (סימטת היהודים) [2].

בשנת 1327 כאשר שלזיה נכבשה על ידי מלכי צ'כיה, גם יהודי שלזיה הועברו לשיפוט צ'כי.

במארס 1327 חבר מושבעים מניסה פסקו לכלא יהודי. האציל הפולני ננקר (אנ'), שהיה גם הבישוף של ורוצלב (1326–1341), חנן ושחרר אותו [3]. מאידך אותו הבישוף חיבר את החוקים הדתיים שהתפרסמו בשנת 1311, בהם הוא הורה ליהודים ללבוש טלאים עגולים בצע צהוב, על בגדיהם וכיסויי ראש מיוחדים כדי להבדיל אותם מהנוצרים.

באמצע המאה הארבע עשרה פרצו בשלזיה ה"מגפה השחורה" ורעב. האוכלוסייה הנוצרית האשימה את היהודים בהרעלת הבארות. ב -2 באפריל 1349 היה פוגרום ביהודי ניסה כתוצאה מעלילות אלה. תוצאה מידית של הפוגרום הייתה שרפה ביתו של יהודי פלוני שסירב להיטבל. באותן התפרעויות נשרפו עוד 40 בתים יהודיים [4]. לאחר מכן הורה המלך קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לפתוח בחקירה, וכתוצאה מכך נענשו העבריינים על שיזמו את הפוגרום.

בשנת 1350 הוקם בית הקברות היהודי הראשון בעיר [5].

בשנת 1361 התרחש פוגרום נוסף באוכלוסייה היהודית שחיה בניסה [6].

המאה ה-15 עד המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1410 הוקם בית כנסת מעץ.

בשנת 1468 שלטונות ניסה ניצלו את האווירה האנטי יהודית שהייתה בעיר כדי להכיל את חוקי אי הסובלנות כלפי היהודים-de non tolerandis Judeis של המלך ולדיסלב השני יגיילו. בנסיבות אלה גורשו יהודי העיר ובגזר דין של בית המשפט, הוטל עליהם לשלם קנס בסך 200 מטבעות זהב (גולדן) [7]. יהודי אחד הוטבל עם משפחתו והוא נשאר בעיר והוטמע בין נוצרים.

בשנת 1526 כאשר שלזיה נכנסה לשליטת הקיסרים הגרמנים, גם יהודי שלזיה הוכפפו לחוקי השיפוט של האימפריה.

בשנת 1634 חזרו היהודים והתיישבו בניסה.

במחצית השנייה של המאה ה -17 ניהלו יהודי פולין קשרים עסקיים עם יהודי שלזיה. סוחרים מחבר העמים הגיעו לירידים בוורוצלב, בבז'ג, ניסה ואופולה. הם סחרו במוצרים מברונזה וממתכת פליז, פח, כסף, דגנים, עור, תבלינים, פירות וירקות טריים, שוורים, שעווה, צמר וספרים [8].

בראשית המאה ה-19 החלה התחייה והשגשוג של הקהילה היהודית בניסה. בשנת 1815 הוקם בית קברות יהודי בסמוך לבית העלמין הקתולי והאוונגליסטי (ברחוב עליה וויסקה פולסקייגו-Aleja Wojska Polskiego). בשנת 1838 קנו יהודי העיר מאיש העסקים היהודי, אוגוסט לאובושר-August Leubuscher מוורוצלב (בנו רודולף היה רופא ידוע מאוד בגרמניה), חלקת אדמה ברחוב ווברשטראז-Weberstrasse, עליה הוקם בית כנסת[9].

באמצע העשור הרביעי של המאה ה-19 חיו בניסה 278 יהודים (מתוך 11,086 תושבים - 2.5% מכלל האוכלוסייה). באותה תקופה קהילת יהודי ניסה הייתה קהילה שהוטמעה בסביבה הגרמנית. בארכיון המדינה באופולה, נמצא הנוסח הגרמני לשבועה שנשא בדצמבר 1841 הסוחר לואיס שניצר, שהתיישב בניסה, אביו של המטייל המפורסם אדוארד שניצר (אמין פאשא)[9].

בשנת 1861 הקהילה היהודית בניסה הגיע לגודלה המרבי, באותה שנה חיו בניסה 464 יהודים. בשנת 1871 החליטה הקהילה היהודית להגדיל את שטח בית העלמין. בעשורים שלאחר מכן, יהודי ניסה השתייכו לאליטה התרבותית, הכלכלית והפוליטית של העיר.

התקופה של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים התאפיינה בהגירה גדולה של יהודים מערבה. יהודים רבים מניסה עזבו לוורוצלב וברלין ולקהילת יהודי גליביצה.

בשנת 1885 התגוררו בניסה 380 יהודים.

בשנת 1892 הוקם בית כנסת חדש מלבנים ברחוב ג'וזפשטראסה 13 Josephstrasse. לידו היה בית ספר יהודי.

המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה העשרים פעלו בניסה ארגון נוער ציוני וארגון יוצאי המלחמה היהודים ממלחמת העולם הראשונה.

עם כינונה מחדש של הרפובליקה הפולנית השנייה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, בקונגרס וינה בשנת 1815, ניסה נותרה בגבולות גרמניה.

בשנת 1932 חיו בעיר 220 יהודים (0.6% מכלל האוכלוסייה). יושבי הראש של קהילת יהודי ניסה היו: מ. לוינסקי, מקס בלוך וד"ר רוזנשטיין. מקס אלגותר היה הרב האחרון של הקהילה (נפטר בשנת 1938), וארון גולדשמידט היה המורה לעברית, תורה ותלמוד. היהודים שהתגוררו בעיירות ובכפרים, גלוצ'ולאזי, אוטמוכוב ופצ'קוב הוכפפו משפטית לקהילת ניסה[9].

ליל הבדולח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועי ליל הבדולח (9–10 בנובמבר 1938) פגעו קשות בקהילה היהודית. הפוגרום היה אכזרי. בית הכנסת נהרס, מבלי שהוצת. חמושים נאצים הרסו את בנייני הקהילה היהודית, בתי מלאכה, בית מרקחת, משרד רופאי שיניים, 11 חנויות ו- 31 בתים יהודיים. לאחר האירועים האלה עזבו רוב היהודים את ניסה; רק 152 יהודים נותרו בעיר. במרץ 1939 הפך הסוחר אלואיס פנדריך לבעלים החדש של בית הכנסת.

בסוף שנת 1938 תחילת 1939 פקודות הרייך השלישי אסרו על היהודים להיכנס לבתי קולנוע, תיאטראות, בריכות שחייה ופארקים עירוניים. הם גם לא הורשו להשתמש בקרונות שינה ברכבות הלילה ונאסר עליהם לקבל מקלטי רדיו. יהודי העיר לא הורשו לעסוק בכל עיסוק. הם הועסקו רק בעבודות הגרועות ביותר, כמו ניקיון רחובות.

במהלך מלחמת העולם השנייה, ביולי 1942, הועברו 93 יהודי ניסה שנשארו בעיר לאחר ליל הבדולח, למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו [10]. הסוף לקיומה של הקהילה היהודית דוברת הגרמנית בניסה היה בהשתלטות הגסטפו על בית הקברות היהודי ביוני 1943. בית הכנסת נהרס בשנת 1945.

האוכלוסייה היהודי בניסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות האוכלוסייה היהודית בניסה בין השנים 1840–1939[11]
שנה האוכלוסייה

הכללית

מספר

היהודים

אחוז היהודי

מהאוכלוסייה הכללית

1840 7,514 278 3.7%
1845 278
1861 464
1871 19,372
1885 21,837 380 1.7%
1890 22,444 342 1.53%
1925 32,604 216 0.66%
1932 35,037 222 0.6%
1938 152
1939 35,433 94 0.26%

בתי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הילדים שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה במקום בו היה בית הכנסת הגדול בניסה

בשנים הראשונות לאחר שהיהודים התיישבו בניסה היו מספר בתי תפילה פזורים ברובע היהודי. רק במאה ה-19 התארגנה הקהילה והקימה 2 בתי כנסת.

בית הכנסת הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת העתיק בניסה הוקם בשנת 1838 ברחוב ווברשטראסה-Weberstrasse (שם הרחוב המעודכן רחוב תקקה- ul. Tkacka). האדמה לבניית בית הכנסת נרכשה מאיש העסקים, בשם אוגוסט לאובושר מוורוצלב[12] לא ידוע האם בית הכנסת היה מעץ או מלבנים. ידוע שבשנת 1892 נבנה במקומו בית כנסת חדש מלבנים. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקם במקום גן ילדים.

בית הכנסת החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת החדש בניסה הוקם בשנת 1892 ברחוב ג'וזפשטראסה 13 Josephstrasse (שם הרחוב המעודכן הוא רחוב קרולה מיארקה-ul. Karola Miarka) . בבית הכנסת היה גם בית ספר יהודי[12]. אין תמונות של בית הכנסת מבחוץ. מצילום אווירי של ניסה בטרם מלחמת העולם השנייה ניתן לראות במטושטש את הבניין, ככל הנראה הבניין נבנה בסגנון אדריכלי ניאו גותי עם אלמנטים מסגנון האדריכלות הנאו-מורית. הוא היה קטן מבחינת שטח הבסיס, אבל - גבוה ביחס למידות הבסיס והרצפה שלו. בצילום האולם הפנימי שנשמר, המציג את ארון קודש ניתן לראות את הסגנון הנאו-גותי של הבניין. ניתן לראות שם גם את חלוקת הפנים: האולם הראשי הגבוהה המשמש את אולם תפילה, בנוסף רואים בצדדים מעל לאולם הראשי את מרפסות עזרת הנשים. בחלונות היו כנראה ויטראז'ים צבעוניים עם מוטיב של מגן דוד. במהלך ליל הבדולח בשנת 1938 הרסו הנאצים את בית הכנסת. הבניין נהרס סופית ככל הנראה במהלך הלחימה על העיר בשנת 1945. נכון לשנת 2021, אין לוח זיכרון בעיר המזכיר שבמקום היה בית כנסת.

בתי הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העלמין היהודי הישן בניסה הוקם בסביבות 1350. האזכור הארכיוני הראשון של בית הקברות היהודי בניסה היה מתאריך 10 במאי 1423. בית הקברות היה ממוקם בעיר העתיקה, מול ביתו של יוהנס היידר דה ניס-Johannes Heider de Niss. בשנת 1485 בית הקברות נקרא "הגן היהודי". במסמכי הארכיון נכתב שבשנת 1488 הקהילה היהודית הייתה פטורה מתשלום מס על בית העלמין, מה שעשוי להצביע על כך שהוא חוסל [13].

השריד היחיד של בית הקברות מימי הביניים בניסה הייתה מצבה שנמצאה בשנת 1856 ביסודות המנזר של סנט ברברה. הכתוב, התרגום מעברית והתיאור של המצבה פורסמו על ידי מרקוס בראן (גר'), היסטוריון שחקר את ההיסטוריה של יהודי שלזיה, בשנת 1889. המצבה הייתה מוצבת על קברו של אהרון, שנפטר במוצאי שבת, י"ב כסלו ה'קי"א ב־21 בנובמבר 1350. המצבה לא שרדה עד ימינו. התרגום הפולני של הכיתוב נכלל בספרו של מרצ'ין וודזינסקי (פו'), "כתובות בעברית בשלזיה במאות 13-18". על המצבה נכתב:" אוי האומללות, אהרון, בני היקר לי מאוד, שעמל ימים ולילות בלימודי משפטים, הלך לעולמו ב- י"ב כסלו ה'קי"א".

בית הקברות החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקום המדויק של בית הקברות

בשנת 1815 הוקם בית העלמין היהודי החדש בניסה (רחוב קצ'קובסקייגו-ul. Kaczkowskiego) בסמוך לבית העלמין הקתולי והאוונגליסטי (בשדרת וויסקה פולסקייגו-al. Wojska Polskiego של ימינו). בשנת 1871 החליטה קהילת ניסה להרחיב את שטחו. הקבורה הידועה האחרונה התרחשה בשנת 1928[9].

בשנת 1939 הפך בית הקברות לרכוש התאחדות היהודים בגרמניה (Reichsvereinigung der Juden ). במהלך מלחמת העולם השנייה, ביוני 1943, הגסטפו השתלט על בית הקברות (Geheime Staatspolizei)[9]. הנאצים הרסו את בית העלמין.

בשנת 1967 רשויות העירייה סגרו את בית העלמין באופן רשמי לצורכי קבורה. בזמן סגירתו היו בו כ־100 מצבות הרוסות.

שטח בית הקברות כ־ 5.8 דונם, עליו מפוזרים שברי מצבות ונשתמרו כ־ 25 מצבות שבורות. המצבות עשויות שיש, גרניט ואבן חול. על כמה שברי מצבות אבן שבורות יש שברי עיטורים וכתובות אופייניים בעברית ובגרמנית.

אין מידע על קברי אחים בבית הקברות. האזור פתוח מכל עבר, ללא גידור. ניתן להיכנס לבית הקברות מהדרך הציבורית או מהפארק. ישנם בתי מגורים בסביבה הקרובה. האזור מוזנח, על כל השטח גדלים עצים וצמחייה צפופה, בנוסף קיימת השלכה לא חוקית של זבל.

בית הקברות מבוקר באופן ספורדי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008.
  • Kęsicka I., Morga M., City of Nysa. Szkice monograficzne, Wrocław 1970.
  • Neisse, Encyclopedia of Jewish Life Before & During Holocaust, vol. 2, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York 2001, p. 880.
  • Rosenthal F., The oldest Jewish settlements in Silesia, "Bulletin of the Jewish Historical Institute" 1960, No. 34.
  • Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanycznej ”2005, vol. 5.
  • Wolff D., Geschichte der Juden in Schlesien, Schlesische Provinzial-Blatter, Breslau 1842.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, “Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, p. 29.
  2. ^ Kęsicka I., Morga M., City of Nysa. Szkice monograficzne, Wrocław 1970, p. 34.
  3. ^ Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, “Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, p. 29.
  4. ^ Rosenthal F., The oldest Jewish settlements in Silesia, "Bulletin of the Jewish Historical Institute" 1960, No. 34, p. 12.
  5. ^ Wodziński M., Hebrew inscriptions in Silesia in the 13th - 18th centuries, Wrocław 1996.
  6. ^ Rosenthal F., The oldest Jewish settlements in Silesia, "Bulletin of the Jewish Historical Institute" 1960, No. 34, p. 27.
  7. ^ Wolff D., Geschichte der Juden in Schlesien, Schlesische Provinzial-Blatter, Breslau 1842; Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, pp. 29–32.
  8. ^ Shipper I., The History of Jewish Trade in Poland, Warsaw 1937; Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, p. 34.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 131.
  10. ^ Neisse, Encyclopedia of Jewish Life Before & During Holocaust, vol. 2, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York 2001, p. 880.
  11. ^ האוכלוסייה היהודית בניסה בין השנים 1840–1939 באתר השטעטל הוירטואלי
  12. ^ 1 2 M. Borkowski, A. Kirmiel, T. Włodarczyk, In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 131.
  13. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 130.