קולומבנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולומבנוס
קולומבנוס. חלון בקריפטה של מנזר בוביו.
קולומבנוס. חלון בקריפטה של מנזר בוביו.
לידה 543?
לנסטר, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 615
בוביו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 23 בנובמבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קולומבנוסלטינית: Columbanus;‏ 54023 בנובמבר 615; פירוש שמו "יונה לבנה") היה נזיר ומיסיונר נוצרי שהקים מספר מנזרים באירופה וכתב תקנון נזורה הנושא את שמו.

קולומבנוס קרא לעצמו "קולומבה", אך ההגיוגרפים שלו קראו לו "קולומבנוס" כדי להבדיל בינו לבין קולומבה מהאי איונה, וכך הוא מוכר בהיסטוריוגרפיה המודרנית.[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומבנוס היה בן אצולה אירית בעלת אדמות, שנולד להורים נוצרים. התנזר בגיל 20 ושהה במנזר בנגור בצפון אירלנד, שהיה המנזר הגדול לתקופתו באירלנד.

קולומבנוס הוסמך לכמורה, יצא ב-590 למסע לגאליה עם 12 מלווים על רקע הנוהג באירלנד לצאת לנדודים כ"שליחות למען אהבת האל" (peregrinatio pro amore Dei) וכחיקוי למעשיו של ישו עצמו וכן כאמצעי להטפה בקרב הלא-מאמינים[1][2]. קיבל את חסותו של המלך כילדברט הראשון בבורגונדיה, בשנת 592 הקים מנזר באנגריי שבהרי הווז' ואסף נזירים ומבקשים להתנזר. כשהמקום הפך להומה מדי, עבר ללוקסיי (Luxeuil-les-Bains) והקים מנזר שני (אנ')[3] ואחר כך מנזר שלישי בפונטיין,[4] שם כתב שני תקנוני נזורה וספר כפרת עוונות.

בשנת 607 או 608 עורר עליו את זעמה של המלכה ברונהילדה מאוסטרזיה כשסירב לברך את בניו הלא חוקיים של נכדה – המלך תיאודריך השני (אנ'). בשנת 610 עזב קולומבנוס את המנזר בלוקסיי במטרה מוצהרת לחזור לאירלנד, אולם, על פי הסיפורים, הספינה נסחפה פעם אחר פעם לחוף ורק אחרי שקולומבנוס ירד ממנה התאפשר לספינה להפליג. קולומבנוס פנה לאיטליה לחצרו של מלך הלומברדים, אגילולף (אנ'), שהעניק לקולומבנוס שטח אדמה עליו הוקם מנזר בוביו (אנ') (Bobbio). במנזר זה מת קולומבנוס.[3]

הוותיקן קידש את קולמבנוס כקדוש, הפטרון של האופנוענים.

תקנון הנזורה של קולומבנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומבנוס כתב שני תקנונים:

  1. על דרכי תיקון הנפש.
  2. ספר הדרכה לניהול חיי נזיר במנזר.

עיקר הדיבור בתקנון הוא על ציות. החטאים אותם מציין קולומבנוס הם חוסר משמעת, חוצפה, אובדן סבלנות, רשלנות, דיבור ללא צורך. התרופה הראשונית היא וידוי.[5]

בדומה למערכות חוקים של אותה תקופה, בהן החוק הסאלי, התקנון בנוי כתעריפון: מהו תעריף העונש על כל עבירה.

מסעיפי התקנון
  • יש לעשות וידוי לפני הארוחה, לפני השינה ובכל הזדמנות, גם על עבירות קלות.
  • על חוסר ציות – יחיה החוטא יומיים על פת לחם אחת ומים. על סירוב לבצע מטלה – שלושה ימים על פת לחם אחת ומים, על התמרמרות יומיים כאלו.
  • על ניהול שיחה עם זר בלי רשות - יאמר הנזיר 24 מזמורי תהילים.
  • אם בסיום המטלה שהוטלה עליו לא יבקש הנזיר מטלה אחרת ויעשה משהו בלי הוראה מתאימה יאמר הנזיר 24 מזמורי תהילים
  • אם נזיר אכל בביתם של זרים בלי לקבל על כך אישור מראש - יום על לחם ומים
  • אם נזיר הכעיס נזיר אחר, התנצל אבל השני לא מחל ופנה לממונה – המכעיס יאמר 24 מזמורי תהילים והשני יום על לחם ומים.
  • אם נזיר ביקש מהאקונומיסט דבר מה והאקונומיסט סירב, והנזיר פנה לאב המנזר בבקשה זהה בלי לידע אותו שכבר ביקש מהאקונומיסט, יחיה הנזיר החוטא חמישה ימים על לחם ומים
  • מי שלא השתתף בתפילה של אחרי הארוחה יאמר 12 מזמורי תהילים
  • מי שנרדם בזמן תפילה, אם זה חד פעמי יאמר 6 מזמורי תהילים, אם זה שכיח – יאמר 12 מזמורי תהילים
  • נזיר שלא ענה אמן בסוף תפילה או בסוף מזמור – 30 מלקות (על היד)
  • מי שאכל לפני השעה היעודה (ואינו חולה) – יחיה יומיים על לחם ומים
  • מי ששיקר בשוגג – 50 מלקות, שיקר במזיד – יומיים על לחם ומים, אם הוא מכחיש ששיקר – 7 ימים על לחם ומים
  • אם נזיר ישן בבית שנמצאת בו אישה – יומיים על לחם ומים
  • מי ששכח לנעול דלת הכנסייה – 12 מזמורים
  • הפטפטן יענש בדומיה, חסר המנוחה בתרגול עדינות, הגרגרן בצום, העריק בגירוש – כל אחד על פי מה שמגיע לו.
  • מי שהתכוון להרוג אדם אחר או לנאוף או לגנוב או לשתות לשוכרה בסתר, יעשה תשובה ועל חטאיו הקלים יחיה 40 יום על לחם ומים ועל חטאים כבדים חצי שנה כזו.
  • אם נאף פעם אחת, יעשה תשובה שלוש שנים.

קולומבנוס לא מתייחס בתקנון שלו אל הבישופים כאל בעלי סמכות במנזרים. לפי ד"ר פנסטר, קולמבנוס הגיע מאירלנד, בה הכנסייה הייתה חלשה וההיררכיה הכנסייתית בלתי מורגשת ולכן לא ראה בבישוף בר סמכא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולומבנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אורה לימור, ראשיתה של אירופה, עמ' 59.
  2. ^ מאחר שהמספר 12 מלווים מופיע בסיפורי קדושים רבים, מניחים שזהו מספר סמלי המתכתב עם מספר השליחים המקורי והמספר האמיתי של המלווים יכול להיות שונה.
  3. ^ 1 2 אורה לימור, ראשיתה של אירופה, עמ' 60.
  4. ^ fontaines (אורכב 17.04.2010 בארכיון Wayback Machine)
  5. ^ אורה לימור, ראשיתה של אירופה, עמ' 62.