קונדוטיירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטת ברטולומיאו קוליאוני, פסלו של הקונדיטיירה של ונציה

קונדוטייריאיטלקית: Condottieri, נהגה: [kondotˈtjɛːri]; לשון רבים. ביחיד: קונדוטיירוֹ או קונדוטיירֶה) היו מנהיגיהן של ארגונים צבאיים, קבוצות מתנדבים או כנופיות שכירי חרב, ששימשו בקבלנות כצבאות בערי המדינה האיטלקיות בתקופת ימי הביניים המאוחרים ובעידן הרנסאנס.

רבים מפקודיהם השכירים של הקונדוטיירי לא היו איטלקים וערי המדינה נזקקו לשירותיהם בהיעדר נכונות של אזרחי המדינות לשירות צבאי.

צבאות הקונדוטיירי היו מורכבים בעיקרם מלוחמים רכובים וחמושים בנשק קר. הנשק החם שעמד לרשותם הסתכם בכמות זעומה של תותחים ורובי ארקבוז פרימיטיביים. בשנים האחרונות של תפקודם של צבאות הקונדוטיירי ברחבי איטליה יצא להם שם רע של אנשים בעלי נאמנות בעייתית למעסיקיהם. כמו כן, יוחס להם סגנון לחימה לא-יעיל שנועד במכוון להפחית את האפשרות לאבדות בנפש משני הצדדים. ניהול המלחמות האפקטיבי התנהל למעשה שלא בשדה הקרב אלא במזימות ותככים שקדמו לקרבות.

כניסתו של צבא יעיל יחסית למרחב האיטלקי, צבא צרפת של שרל השמיני בראשית המלחמות האיטלקיות, שם קץ לעידן הקונדוטיירי כאשר מחץ את הגנותיהן של כל ערי המדינה שעמדו בדרכו בכוח הארטילריה המהירה והיעילה יחסית שהציג. קרנם של הקונדוטיירי ירדה, אך המסורת של משמר שכירי חרב נשארה באיטליה עוד זמן רב, דוגמה לה הוא המשמר השווייצרי שפעל עד המאה ה-19 וחלק ממנו פעיל עד היום בהגנה על ארמון האפיפיור בקריית הוותיקן ברומא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונדוטיירי בוויקישיתוף
T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא ובנושא איטליה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.